שומר הראש שלי – פרק 14

"זה אומר שאתה עובד על כולם ?!"
"טוב … בערך …"
"תספיק עם זה"
"מה אני אעשה ?"
למי שלא ממש הבין – אני אספר מה קרה מהקטע שכריס אמר שיש לו משהו לומר לי .
"אני בעצם אחד מהצאצאים של השטן . נכון, זה ישמע לך מפחיד ומוזר אבל זה נכון . מה התפקיד שלי ? אני אמור למשוך אליי בת אנוש ואז להרוג אותה לאט לאט, אבל אני פשוט לא יכול להרוג, אבל עדיין מנסה, כל מה שרציתי שתדעי זה שזה מי שאני"
הייתי המומה, כריס הוא לא בן אדם ? כריס, זה שנישק אותי והביע את אהבתו אליי בלי סוף ואפילו נפל למעני מגג בית הספר ?
"אז למה נפלת מהגג ?"
"סתם רציתי לעשות "שנפלתי בגלל שאני אוהב אותך" אבל אל תדאגי, שום דבר לא שבור אצלי, אני מחלים מאוד מהר, אחריי כמה שעות אני מרגיש פשוט נהדר " .
ומפה אתם יכולים לקרוא את ההתחלה ואז לחזור לפה .
כעסתי על כריס, הוא שיקר לי כל הזמן הזה ועכשיו, רציתי לתת לו סטירה ולא סתם סטירה, אלה סטירה שתשאיר לו סימן . וזה מה שעשיתי ואז קמתי בכעס ויצאתי כשאני שומעת מאחוריי את כריס צועק לי . אד הופיע פתאום לידי "הזהרתי אותך .." אני נאנחתי, הו, כמה שידעתי שהוא צודק . "אד אני מצטערת, הייתי חייבת להקשיב לך" מילמלתי ואד רק חייך וקרץ לי "נכון ! ועכשיו – אנחנו הולכים לעשות משהו לא מהעולם הזה !" . הוא התקרב אליי ולחש לי את התוכנית שלו ואני הינהנתי וחיוך ערמומי עלה על פניי .
– – – – – – – – – – – –
התקרבתי למזכירות שבקומה הראשונה וחייכתי למזכירה "אני רוצה שתעדכני אצלך פרטים" . כנראה שהמזכירה לא הבינה אותי ובגלל זה עשתה פרצוץ מופתע ושאלה "בשביל מי ?" . "כריסטיאן בראון" אמרתי והיא הקלידה משהו במחשב שלה ואז הקליקה על משהו . "כן, אני מקשיבה" אמרה המזכירה . היה לה שיער ג'ינג'י ועיניים חומות, היא הקלידה במהירות וכנראה התאמנה על זה דיי הרבה . "אני קרובת משפחה שלו ומחכים לו בחוץ לארץ, בארצות הברית . אז הנה הכרטיסים לטיסה, ויום טוב !" אמרתי למזכירה, היא נראתה דיי מופתעת ואז מילמלה "אני אעביר את זה למר בראון " .
יצאתי מבית החולים, מצד אחד מאושרת, שאני לא אראה יותר את כריס ומצד שניי עדיין כעוסה ופגועה מכריס . "איך את מרגישה ?" שאל אותי אד . "נראלי שבסדר "
"בטוחה ?"
"אני דיי כעוסה ופגועה אבל מצד שני מרגישה מעולה"
"אווקי מה שתגידי"
"הרעיון שלך היה דיי טוב, אגב"
"תודה, לאן הולכים עכשיו ?"
"לקניון של אבא שלי, לחגוג"
"אמממ .. מעולה ! אני אוהב חגיגות !"
וכך הלכנו שנינו לתחנת האוטובוס לתפוס אוטובוס לקניון של אבא .
– – – – – – – – – – –
"היי אבא !" קראתי בשמחה כשראיתי אותו ליד הדוכנים . "היי מותק, בואי תעזרי לי" אמר והעביר לי קופסה גדולה של בגדים . נאנחתי "לאן להעביר את זה ?" אבא החטיף לי מבט "לדוכן שמונה, ומהר" . הלכתי במהירות לדוכן שמונה ושמתי שם את הקופסה ובדקתי שיש שם מישהו, וכן, היה שם . חזרתי לאבא והוא נראה מאושר "כן אבא, מה עכשיו ?" . "מה עכשיו ?" שאל אותי מופתע והוציא כסף מארנקו . "תלכי לאכול משהו, ואחר כך נדבר" אמר לי ונתן לי שטר של מאתיים שקל ואני חייכתי והלכתי משם לחפש משהו לאכול .