שומר הראש שלי – פרק 15

למחרת,
כריס הגיע לבית הספר .
הייתי דיי המומה שהתוכנית שלי ושל אד לא פעלה . הוא התיישב לידי (הוא הגיע בהפסקה) והוא חייך אליי חיוך ערמומי . שמעתי את קולו בראשי "אז רציתי לשלוח אותי לאמריקה,הא ?" . התעלמתי ממנו וקמתי לשירותים, הייתי חייבת לדבר עם אד . "כדאי לך להיות איתי סברינה, כדי לך מאוד " שוב נשמע קולו בראשי . המשכתי להתעלם ואז הרגשתי מן בעיטה בבטן שלי, איבדתי שיווי משקל וכמעט נפלתי "זה הספיק לך ?" המשיך כריס לדבר בראשי . "תתרחק ממני" עניתי לו, הייתי בטוחה בעצמי ואז נכנסתי לשירותים ואז אד הופיע . "אני רואה שהתוכנית שלנו לא עבדה …" מילמל אד ואז דלת שירותי הבנות נפתחה בחוזקה וכריס נכנס לתוך השירותים ונעל את הדלת, נעילה כפולה . "אז מה אד ? אתה מנסה להראות אותה קשוח ולהתנקם בי ?" שאלה כריס בכעס והסתכל על המקום שבו אד ריחף . "אתה .. אתה רואה את אד ?" שאלתי המומה את כריס והוא רק הינהן והמשיך "אני ואד אויבים וותיקים, ושנינו צריכים להשיג אותך, אני בדרך הקשה והוא בדרך הקלה " אמר כריס בזמן שהוא מסתכל על אד כאילו הוא הולך לרצוח אותו . "כריס ! תפסיק !" צרחתי וכנראה שמעו אותי בכל הבצפר . "אל תדאגי סברינה . הוא לא יכול לגעת בי אפילו" ענה אד בקול הרך שלו, הוא דיבר כאילו שום דבר לא קורה . כריס צרח ואז "התנפל" על אד, למרות שכאילו נראה שכריס מחטיף לאד, אד המשיך לרחף באוויר ולהראות מרוצה . הצצתי לעבר החלון, אני חייבת לברוח, עכשיו ! . ופתאום נפתחה אחת מדלתות השירותים ולוצ'יה יצאה ממנה . "לוצ'יה ?!" אמרנו אני וכריס המומים . "תסבירו לי מה קורה כאן, ועכשיו !" קראה לוצ'יה, היא נראתה זוועה, וגרוע מכל – היא הייתה עצבנית וסקרנית לדעת מה באמת קורה כאן .
עכשיו – כ"כ הלך על כריס, עליי ועל אד .
– – – – – – – – – – – – – – –
"סברינה !" קראה לוצ'יה שרדפה אחריי מיד אחריי בית הספר . "תעזבי אותי לוצ'יה !" קראתי ואד המשיך לרחף לידי, והוא גם ניסה להשיג אותי ולנסות לדבר איתי למרות שסברינה הייתה במרחק של אולי 50 ס"מ . נעצרתי, ולוצ'יה נעצרה על ידי, שתינו התיישבנו על הספסל שהיה שם והסדרנו את נשימתנו . פתאום, לוצ'יה המפונקת, השוויצרית והנוראית והזוועתית, נראתה אחרת לגמריי, היא נראתה נחמדה, חברותית ומאושרת, יכול להיות שכל הזמן הזה הסתכל על הצד הרע שלה, ולוצ'יה הסתכלה עלייה בדיוק באותה צורה . נזכרתי ביום הראשון ללימודים בבית הספר כשראיתי את לוצ'יה, היא נראתה שמחה ועליזה, היא דילגה לכיתה מאושרת שהיא בכיתה ז' . כשראיתי את הבגדים האופנתיים שלה, התיק היוקרתי ואיך שכל הבנים מסתכלים עלייה, ישר ידעתי שאני אשנא אותה, והכנתי את זה עמוק עמוק לראשי, ולא נתתי לשום דבר לשנות את דעתי, יכול להיות שכשלוצ'יה ראתה אותי מתנהגת אלייה ככה אז היא החזירה לי באותו מטבע . אוי לא, איזה ילדה נוראית אני ! . הרגשתי שאני חייבת הצטערות גדולה ללוצ'יה, אבל זה לא היה הזמן, עכשיו לוצ'יה התעקשה לגלות מה קרה בשירותים .
התחלתי לספר ללוצ'יה הכל מההתחלה, איך ראיתי את אד בחלומות, מי זה אד בכלל, איך הוא נראה, מה גיליתי על כריס בבית החולים, מה קרה לו, ולמה הוא באמת נפל, מה קרה לפניי שהגעתי לשירותים, ואז לבסוף – מה קרה בשירותים . היא ישבה והקשיבה לי בסקרנות ולפעמים שאלה אותי שאלות ועניתי לה במה שיכולתי, במה שידעתי . "ומי זה אד ?" שאלה אותי לבסוף לוצ'יה ואני משכתי בכתפיי, באמת – מי זה אד ? . פתאום אד הופיע מול שתינו וחייך חיוך רחב ואמר "שלום לכן בנות" . לפתע לוצ'יה קפאה ואז הופיעה על פנייה הבעה כאילו עוד שנייה היא הולכ-
"אעאעאעאעאעאעאעעאאעאעעאעאעאעאעאע !" צרחה לוצ'יה והתעלפה במקום . "נו באמת אד ! " קראתי בכעס והוא רק צחק ופתאום הופיע מולנו מסך והיה כתוב עליו "שידור חוזר !" . ואז שוב – את כל מה שקרה לפניי כדקה . אני ואד התגלגלנו מצחוק, ואז נזכרנו שלוצ'יה עדיין שוכבת על המדרכה חסרת הכרה . "מה נעשה עכשיו ?" שאלתי את אד ואז הוא העביר את מבטו מפניי אל הכיס שלי "אההה הבנתי אותך – אתה רוצה שאתקשר לאמבולנס " אמרתי ואד רק הינהן וציחקק, כנראה נזכר במה שקרה קודם . "יחשבו שאני משוגעת" מילמלתי וחייגתי את המספר של האמבולנס ….