שומר הראש שלי – פרק 27

הגלים היו שקטים מתמיד ומסביבנו היה חושך, השעה הייתה בטח אחריי עשר . ישבתי על החול כמו ילדה קטנה וכתבתי את השם שלי כמה וכמה פעמים . "את שובבה " ציחקק אד ואני רק החטפתי לו מבט מהיר והמשכתי לכתוב את השם שלי . "לא אני לא " עניתי לו בעודי מחייכת לעצמי ולא יכולה להוריד אותו מפרצופי . " תכנסי למים !" קרא לי אד ואני משכתי בכתפיי "לא רוצה " אמרתי לו בקול תינוקי כזה . פתאום שתיי ידיים היו מונחות עליי – אד . הוא גרר אותי לים והתחלנו להשפריץ אחד על השני מים . ציחקקתי וגם הוא ציחקק, התרגזתי וגם הוא התרגז עד שאמרתי לבסוף "אד, אני דואגת, בוא נחזור הבייתה " .
– – – – – – – – – — –
"איפה היא ?!" זעקה אמא, ותפסה שלוש טלפונים ושמה אותם על השולחן שישבה על ידו . פתאום דלת הכניסה נפתחה ואני עמדתי בפתח . "סברינה !" קראה אמא וקפצה עליי בחיבוקים מהירים ואז משמחה ואושר התחיל להתרגז עליי "גברתי הצעירה ! איפה היית כ"כ הרבה זמן ?!" . נאנחתי ואז קרצתי לאד והוא רק הינהן . "אבל אמא, לא ראית את ההודעה שלי ששלחתי לך ?" שאלתי אותה בתמימות ואז אמא קראה "איך לא חשבנו על זה !" . אבא נאנח "אבל כן בדקנו את ה-" . אמא קטעה אותו כששלחה אליו מבט עצבני והוא סתם את פיו . "אמא, את לא צריכה לדאוג לי, אני בידיים טובות" אמרתי וקרצתי לאד והוא הינהן בחיוך . לבסוף כשאמא חפרה לי ולאד, עליתי לחדר שלי ודיברתי עם אד . "יש בסוף השבוע הזה את המסיבה של לוצ'יה, וכל אחד צריך לבוא עם בן זוג .." מילמלתי והבטתי באד שבהה בי, מעוניין לדעת מה אני רוצה ממנו . "הייתי רוצה ללכת איתך אבל .. " החטפתי מבט מהיר הצידה והמשכתי "אתה טכנית לא קיים, ורציתי לדבר גם על זה " . אד נראה פגוע אבל ידעתי שזה מה שיהיה והמשכתי "אני מרגישה כמו מטורפת . אני מאוהבת במישהו שלא קיים בעולם שלי, זה מטורף ! זה פשוט מטורף !" קראתי ואד הינהן "אז אני לא אהיה כאן . את תשכחי ממני לאט לאט" מילמל אד ופתאום נעלם . "אד ?! אד תחזור !" קראתי המומה, לא ידעתי שזה עד כדי כך יפגע באד המסכן . ועכשיו – ידעתי שאני צריכה לחפש אותו, בכל דרך אפשרית . פתאום נשמעו שלוש דפיקות על דלת חדרי, זאת בטח אמא ואכן זאת הייתה היא . "היי אמא " מילמלתי והיא חייכה אליי "הייי סברינוש, יש לי הפתעה קטנה בשבילך …" מילמלה וגררה אותי לסלון . "את יודעת למה אני ואבא דאגנו לך ? כי לא היה מי ידאג להפתעה שלנו !" קראה אמא בהתרגשות ופתאום התנפל עליי גור כלבים . "זאת ההפתעה ?!" קראתי בהתרגשות למרות שמפנים כעסתי שאמא לא באמת דאגה לי . הוריי הינהנו והפנו את מבטם לחפצים שלו ואז חייכו אליי "כל מה שאת צריכה לעשות עכשיו זה לבחור לו שם " . "שאני אבחר שם ?" חייכתי, זה היום המאושר בחיי ! . ההורים שלי ידעו שמאז שהייתי בת שלוש רציתי כלב, התחננתי לפניהם, והם לא הסכימו (באותו זמן גרנו בדירה קטנה) . הם טענו שהכלב ילכלך את הדירה הקטנה שלנו וכשנעבור לדירה גדולה או לבית פרטי, נוכל לגדל כלב, והנה הרגע הזה הגיע, כמו שהם הבטיחו .