שומר הראש שלי – פרק 28

"אהמ" קראה מאחוריי לוצ'יה ואני מיד הסתובבתי אלייה בחיוך . "איך את מרגישה .. ?" שאלתי אותה בעדינות ואז היא צווחה עליי "איפה כריייייייייס ?!" . נראה לי שבבית החולים עשו לה שטיפת מוח . "לוצ'יה הכל בסדר ?" שאלתי אותה ברוגע, אם אד היה לידי הוא בדרך היה נותן לי עצה מה לעשות . לוצ'יה נשענה על קיר המסדרון ומילמלה "אני בסדר .. תעני לי על השאלה: איפה כריס ?" . הרכנתי את ראשי, מה לענות לה ? אני לא יכולה להגיד לה שכריס נמצא בעולם שאין לי מושג איפה הוא, ואני גם לא יכולה להגיד לה שהוא עזב רק בגללי . הרמתי את ראשי "אני לא יודעת " עניתי לה והיא התעצבנה וסטרה לי . נגעתי במקום הכואב, ולא היה אפשר להתעלם מהכאב . רציתי לברוח משם באותו רגע אבל נשארתי קפואה על מקומי . "לוצ'יה " מילמלתי את שמה "תביני . אני לא יכולה להחזיר אותו" . לוצ'יה תפסה בחולצתי, הביטה בי ואני הבטתי בה, ובמיוחד בעיניים הבוערות מכעס שלה . פתאום, כאילו לוצ'יה קיבלה כוחות קסם ממישהו, היא העיפה אותי חמישה מטרים אחורה . עצרתי את עצמי לפניי שאני אדפק בקיר בחוזקה והבנתי שזה הזמן לברוח מלוצ'יה המטורפת, משהו קרה לה, זה בטוח .
– – – – — – – –
התיישבתי על הספסל בתחנת האוטובוס וידעתי שאני רוצה לברוח, והמקום היחידי שיכולתי לברוח אליו זה הקניון של אבא . חשבתי על מה שקרה היום, איך לוצ'יה התעצבנה כאילו נכנס בה משהו, ואיך היא העיפה אותי, זאת התעלומה שרציתי לפתור . האוטובוס הגיע, עליתי עליו והתיישבתי איפושהוא בסוף .
לידי ישבה איזו נערה בגלימה שחורה, אווקי, זה מוזר . בהיתי בה ופתאום היא העבירה את מבטה מלהסתכל על החלון עליי, וכשהיא הסתכלה עליי עברה בי צמרמורת . "מה שמך ?" שאלה אותי בקול קלוש . "סברינה " עניתי לה אוטומטית . היא הינהנה וליטפה את ידיי, והצמרמורת בי התגברה . "שמי לוסיניה, ובעצם אף אחד לא רואה אותי חוץ ממך, אני בדיוק כמו כריסטיאן ואד" אמרה וחייכה אליי . "את עוקבת אחריי ?!" קראתי והיא מיד השתיקה אותי, כי אני נראת כמו מטומטמת שצועקת על אוויר . ילד אחד מהמושב שלפנינו לחש לאמא שלו " אמא נראלי שיושבת מאחורינו משוגעת, היא צורחת על אוויר" . נאנחתי , שמתי את האוזניות של האייפון שלי ועשיתי את עצמי כאילו מדברת עם חברה שלי . "סוג של " ענתה לי הנערה "תביני, אני כאן כדי לעזור לך ולהבין מי את ולמה שניי הנסיכים צריכים אותך כנסיכה, וכמובן שאני גם אכשיר אותך" חייכה אליי, והורידה את הגלימה השחורה ממנה . היא נראתה כמו נערה בת 18, והיא הייתה גם דיי יפה, בלונדינית עם עיניים כחולות, היא לבשה גופיית סבא לבנה ומכנס ג'ינס קצר . על צווארה היו סוג של תליון מיוחד כזה וגם מוזר בו זמנית . "את מפוחדת " אמרה לי וליטפה את שתיי ידיי עכשיו . הינהנתי "קצת " עניתי לה והיא חייכה אליי חיוך לא מרוצה "לא נכון, כשליטפתי את ידייך בפעם הראשונה, את רעדת והייתה לך צמרמורת, האם אני דוברת אמת סברינה ?" . הינהנתי והיא הורידה את חיוכה ואמרה "יופי . עכשיו אספר לך קצת על איך הגעתי לכאן, ואענה על כל שאלותייך" אמרה וסילסלה את אחת משערותייה הבלונדיניות . "אממ לוסיניה, אם את עוקבת אחריי, את בטח ראית את המקרה שלי עם לוצ'יה" אמרתי בטון של שאלה ולוסיניה הינהנה "בהחלט, ובטח את רוצה לשאול אותי איך היא עשתה את זה, ואני יודעת " .
האוטובוס פנה ימינה ולוסיניה לקחה נשימה עמוקה והתחילה לספר . "כשלוצ'יה הייתה בבית החולים כריס הגיע אלייה וידע שאסור לה לדעת על אד, הוא רוצה שהיא תעריץ אותו ושיותר ויותר בנות יעריצו אותו, זאת בערך התוכנית שלו . הוא הגיע לחדר שלה ביום לפניי האחרון שלה בבית החולים, ועשה לה סוג של שטיפת מוח, הוא מחק לה את כל זיכרונותיה מאד והחדיר לה הרבה מידע עלייה, ומה שבמיוחד – הוא ציווה עלייה לאהוב אותו . זה נשמע ממש מטורף אבל כן, כריס מאוד רוצה את זה, ואת יודעת למה ? כדי להשיג אותך . הוא רוצה שתרגישי שהוא שווה ושהרבה בנות מתות עליו ושהוא בחר בך וזה מיוחד במינו, והוא לא רוצה שתדעי שזאת התוכנית שלו, ולכן הוא רודף אחריי כדי לעשות לי גם את אותה שטיפת מוח, אבל שונה .
"הוא לא יכול לעשות עליי שטיפת מוח בגלל שאני כמוהו, אני גם חיה באותו עולם כמו שלו והשטיפה שלו פשוט לא תעבוד עליי, ולכן, כפי שאני יודעת, הוא מכין בימים אלה משהו גם ליצורים מהעולם שלו . אבל מה שכריס רוצה גם זה שלכל בת שהחדיר לה את שטיפת המוח יהיה כוח משלה, ואת על הכוונת שלהן" . "עכשיו ברור למה לוצ'יה העיפה אותי בכזאת מכה" מילמלתי ולוסיניה הינהנה "בהחלט, אך את לא יודעת אבל בתוכך יש לך קסם חזק ביותר, בעצם לכל בן אדם יש ! אבל לך יש כוח יותר חזק מכולם, ולכן שניי הנסיכים רוצים אותך כנסיכה שלהם " .
האוטובוס התקרב לקניון של אבא "אני יורדת כאן" מילמלתי ולוסיניה הינהנה "ואני יורדת איתך, זוכרת ? אני איתך בכל מקום " .