שונאת אותך?! פרק 11

"אמא, מה יש לא להבין?? יש ילד מהבצפר שהוא בכיתה י"ב שצריך לבוא לכאן עוד כמה דקות כדי לעשות איתי עבודה בביולוגיה ואת צריכה לצאת מהבית כי את עושה הרבה רעש" אמרתי לאימי בפעם האולי מאה!!
"אני עושה הרבה רעש?" שאלה נעלבת.
"כן אמא, את עושה הרבה רעש" אמרתי לה.
"את בטוחה שאתם עושים רק עבודה?"שאלה אותי מחייכת.
"נוו באמת אמא" התחלתי לצחוק רק מהמחשבה שלי ושל ליאו כבני זוג… אלוהים, זה היה נגמר ברצח!
"למה את צוחקת? הוא חתיך??" שאלה. אמא שלי מהאימהות הזורמות האלה.. למרות שקשה לה, היא תמיד מנסה לעודד אותנו ולהצחיק אותנו.
"לא יודעת.. נחמד" אמרתי "הוא בעיקר מעצבן" אמרתי ואז נשמעה דפיקה בדלת.
"לכי תפתחי" אמרה לי אימי.
"טוב"
הלכתי לפתוח את הדלת … אם היא תעשה לי פדיחות הוא יצחק עליי כל החיים שלי!
פתחתי את הדלת וליאו עמד שם, הוא חייך וסקר את כל גופי בעיניו.
"יפה לך המראה הגזור" אמר בחיוך.
מראה הגזור?! על מה הוא מדבר?
אוווויי פאק!
שכחתי מה אני לובשת, חולצה אפורה שגזרתי לה את השרוולים והצאוורון ושורט ג'ינס קצר וקוקו גבוה.
"אה זה.. כן אני צריכה להחליף" אמרתי במבוכה..
"לא אל תחליפי" צחק.
"ט..טוב [?]"
"אני יכול להיכנס?"
"כן בטח כנס, בוא נלך לחדר שלי" אמרתי והובלתי אותו לחדר שלי.
הוא נכנס ובחן את כל החדר…את החדר הפשוט ביותר שלי.
הוא התיישב על המיטה שלי.
"טוב מתחילים?" שאל.
"אתה לא רוצה לשתות משהו?" שאלתי.
"לא באתי לכאן כדי לשתות מיילי, באתי כדי לעשות את העבודה" אמר.
"אוקיי אוקיי, בלי לשתות , רק עבודה.. הבנתי" אמרתי והתחלנו לעבוד…

"אל תתווכח! זה לא נכוו מה שכתבת פה" אמרתי לו כשהוא החליט לא להקשיב לי.
"את לא מבינה שהחישוב שלך לא נכון??" שאל.
"הוא נכון מאוד!" אמרתי לו.. שונאת שמתווכחים איתי!!
"שנתערב על זה?" שאל.
"בכיף"
"על מה מתערבים?" שאל.
"אם אני מנצחת אתה עושה כל מה שאני אומרת לך למשך יום שלם! ואם אתה אז ההפך" אמרתי לו.
"אוקיי..תתכונני מחר לעבוד משמרת כפולה ולנקות את כל הבית שלי" אמר בהתגרות.
"עכשיו מתקשרים למורה!" קבעתי.
"אין לי את המספר" אמר
"גם לי אין"
"אז איך נתקשר אליו יחכמה??"
"אני יודעת שאני חכמה.. כבר נמצא דרך"
"הייתי ציני מיילי"
"שתוק"
"למי את מתקשרת?" שאל כשראה אותי מחייגת.
"נטלי, בטוח יש לה את המספר של המורה.. יש לה את של כל המורים" אמרתי.
"מי זאת נטלי?" שאל.
"זאת שישבה לידי בביולוגיה, שיצאה אחריי" אמרתי כאילו זה מובן מאליו.
"אה כן, בקשר לזה.. ממש עיצבנת אותי שיצאת" אמר.
"מה אכפת לי" אמרתי לו ולא נתתי לו להמשיך לדבר כי בדיוק נטלי ענתה.
"נטלי,יש לך במקרה את המספר של המורה לביולוגיה.?"שאלתי .. חייב להיות לה.
"בטח שיש לי" אמרה ונתנה לי את המספר.
"אוקיי, תתקשר" אמרתי לו .
"למה אני??"
"ככה, אתה יותר גדול מבין שנינו "
"מה הקשר?"
"קשר"
"אל תתחכמי"
"לא מתחכמת"
"אל תתווכחי, את מתחכמת!"
"אני לא מתווכחת ולא מתחכמת, תפסיק" התעצבנתי.
הוא צחק.
"תפסיק לצחוק" אמרתי עוד יותר מעוצבנת.
הוא צחק עוד יותר..
"דיי לצחוק" צעקתי.
"תירגעי.. אני לא צוחק" אמר עדיין נקרע מצחוק.
"אתה צוחק" אמרתי משלבת ידיים… [פאק אצלי: כשאני עצבנית אני דיי ילדותית].
"את מתעצבנת מהר" אמר נרגע מהצחוק.
"אתה יכול להסביר לי מה כלכך מצחיק אותך??" שאלתי אותו.
"את" אמר.
"מה מצחיק בי?"
"הפיוז שלך קצר" אמר.
"אני יודעת" אמרתי.
"טוב טוב.. תתקשר כבר למורה" אמרתי לו והוא שוב צחק…אעאאעאעא מה יש לו ?!?!