שונאת אותך?! פרק 16

אחריי שהיינו אצל ליאו הלכנו לעבודה, הייתי מותשת [ 4 שעות של מתמטיקה זה לא דבר פשוט]
היה עומס, עבדתי בלי הפסקה… זה לא נורמלי.
בשעה עשר כבר בקושי היו אנשים והודות לליאו (שאני חושבת שזאת הפעם הראשונה שאני מעריכה אותו על משהו) ששיבץ את כל המלצרים לעבוד היום..אין לי מה לעשות, עכשיו אני רק צריכה לשכנע את ליאו לשחרר אותי הביתה ..
אבל אז, ג'רום נכנס למסעדה (וואו אולי דייאנה צודקת וכן יש לי קצת מזל…)
הוא נכנס למטבח ואני אחריו..
"אמ..ג'רום ?" שאלתי אותו.
"היי מיילי חמודה, רצית משהו?" שאל בחיוך.
"אממ..כן, המסעדה דיי ריקה אז.. רק רציתי לשאול אם אני יכולה ללכת הביתה, אני דיי מותשת"
"אם אין עוד עבודה אז אני מניח שאת יכולה ללכת"
"באמת?? וואיי תודה ג'רום אני ממש מעריכה את זה"
"אין בעיה ילדונת"
באתי לצאת מהמסעדה אך יד תפסה אותי.
סובבתי את ראשי וראיתי את..נוו נחשו..כמובן-ליאו.
"לאן את חושבת שאת הולכת?"
"אני לא חושבת, אני בטוחה..אני הולכת הביתה"
"מיילי אל תעשי שוב את ההצגות האלה, דוד שלי פה , ולא כדאי שהוא יכעס עלייך"
"אתה מאיים עליי?"
"זה בדיוק מה שאני עושה" אמר בחיוך מתגרה.
"אז שמע קטע.. דוד שלך הוא זה ששיחרר אותי הביתה" אמרתי ויצאתי מהמסעדה.
הלכתי הביתה ברגל, כי ידעתי שמייק בעבודה עכשיו…
הרגשתי טוב עם עצמי, פעם ראשונה שהצלחתי לייבש את ליאו.
הגעתי הביתה, התקלחתי בשערך שעה וצללתי למיטה.
"חמודה?" שמעתי את אימי בדלת.
"אמא, אני עייפה" אמרתי לה.
"את לא רעבה?"
"לא"
"טוב מתוקה לילה טוב"
"לילה טוב אמא"
"ו…שתדעי לך שאני מאוד מעריכה את מה שאת ואחיך עושים בשבילי ורק רציתי להגיד לך שהחזירו אותי לעבודה" אמרה.
"באמת?" התרוממתי משכיבה והבטתי בה בחיוך.
"כן" אמרה לי.
"וואי אמא אני ממש שמחה"
"גם אני מותק, ועכשיו.. לכי לישון את עייפה"
צחקתי קצת, "טוב" אמרתי .
ללא ספק הלכתי לישון עם חיוך על הפנים…

הייתי בפתח ביתה של אשלי.. וואו הוא באמת ענק {אבל לא יותר מהבית של ליאו, שום בית לא משתווה לבית של ליאו}
ולחשוב שהיא גרה כאן לבד.
דפקתי בדלת.
"פתוח" שמעתי אותה צועקת.
נכנסתי..
"אממ..היי?" שאלתי.
"מיילי ?" שאלה ויצאה מהמטבח.
"כן" חייכתי.
"היי מה קורה?" שאלה אותי.
"מעולה" עניתי.
"מוכנה להתחיל?" שאלה אותי.
"נולדתי מוכנה" אמרתי בחיוך.