שונאת אותך?! פרק 23

בהיתי בנקודה לא מוגדת..למה כולם עושים מה שליאו אומר כל הזמן!!?
זה לפעמים יכול להוציא אותי מדעתי.
השיעור נגמר אחרי שנקבע שיום חמישי הבא הולכים לקייאקים …קייאקים זה כיף, חוץ מהמים המגעילים וכל המים שמשפריצים עלייך.

הגיע היום של הקייאקים.
"אוקיי , בכל קייאק יש חמישה ,שישה ושמונה מקומות..הבחירה שלכם..תתחלקו לקייקאקים" אמרה המדריכה שהסבירה לנו על הקייאקים.
"תקשיבו בנות, אני , מיילי, מלודי, כריסטי ואבריל בקייאק אחד סבבה?" שאלה אותנו נטלי שהיום הייתה אחראית במיוחד.
"אין בעיה" עניתי בחיוך. וכולן הנהנו אחריי.
"מעולה , בואו נלך לתפוס קייאק" אמרה.
"תגידו איפה ליאו וכל החברים שלו?" שאלה מלודי כשראתה שכמה תלמידים מי"ב לא נמצאים.
"הם יצאו כבר, הם עלו על קייאק של חמישה" אמרה כריסטי, מתלהבת שראתה אותם יוצאים.
"אתן חושבות שנפגוש אותם בדרך?" שאלה נטלי את הבנות שהסתכלו עלייה במבט מתלהב.
"לא אמרתן שאנחנו עולות?" שאלתי אותן.
"כן כן" ענו כולן ועלינו על הקייאק אבריל ומלודי חתרו, אחת מקדימה אחת מאחורה.
אני ,נטלי וכריטסי ישבנו באמצע.
"אוומייגד , תראו הנה הבנים..הם נתקעו שם" צעקה לפתע אבריל בהתלהבות.
הבטנו כולנו בבנים שהיו תקועים בשיחים ולא הצליחו לחזור לנהר.
"תחתרו אליהם!!" אמרה נטלי.
"בנות מי עוברת איתי לקייאק שלהם, דווקא באלי בטוב להיתקע עם לייאווו בקייאק" אמרה מלודי.
"תראי איזה חתיך הוא" אמרה כריסטי.
"אווי בנות כלכך מתאים לי לעבור אליהם" אמרה נטלי וכל הבנות הנהנו.
לעבור?! אני מתה מפחד גם ככה, הקייאק הזה מסריח וכל המכנס לי רטוב!
"תשכחו מזה , אני לא עוברת." אמרתי להן.
"תראו מי נזכרה לדבר" אמרה נטלי צוחקת.
צחקתי מעט, "עד עכשיו שתקתי מהטראומה, אז את עוד רוצה שאני אעבור קייאק תגידי לי את משוגעת??"
"אז תישארי בקייאק לבד" אמרה אבריל.
"ככה אתן נוטשות אותי?" שאלתי נעלבת.
"את תסתדרי, את תמיד מסתדרת לא ככה?" שאלה כריסטי.
הן הגיעו לבנים.
"צריכים עזרה בנים ?" שאלו וקיפצו לקייאק של הבנים.
הבנים חייכו אליהן ואני נשארתי לבד בקייאק.
הם נשארו שם תקועים ובלי ששמתי לב הקייאק שלי התחיל לזוז, הרמתי את ראשי וראיתי את ליאו עובר לקייאק שלי.
"מה?"שאלתי לא מבינה.
"ליאו לאן אתה הולך?" צעקו הבנות.
"ליאו איזה זבל" אמרו לו חברים שלו שעדיין היו תקועים עם הבנות.
"ביי ביי" אמר להם בחיוך מתגרה.
הוא התיישב בקייאק.
"שלום שלום" אמר.
"שלום שלום" אמרתי לו בחזרה.
"למה גם את לא עברת לקייאק שלנו גברת?" שאל.
"אני לא עוברת על החוקים" אמרתי ברשמיות.
"הוו צדיקה, לא עוברת על החוקים"
"היי!" אמרתי בכעס.
הוא צחק.
"למה עברת לקייאק הזה, היה לי קצת שקט" אמרתי לו.
"תאשימי את חברות שלך, הן עברו אלינו לקיייאק" אמר.
"טוב אוליי תעשה משהו מועיל ותחתור"
"לא רוצה" אמר ונשכב בשביזות על הקייאק.
"ליאוו, אנחנו בסוף נפנה לנתיב הלא נכון"
"מיילי סתמי תני לי לנוח"
"מה לנוח?? מה כבר עשית שאתה צריך לנוח?"
"מיילי אמרתי לך לסתום" אמר עדיין בעיניים עצומות.
"לא רוצה לא רוצה לא רוצה לא רוצה" שיגעתי אותו והתקרבתי אליו. המשכתי ללחוש לו באוזן "לא רוצה לא רוצה" [כן, אני יודעת לחרפן אנשים…]
הוא קם במהירות ותפס אותי בתנוחה של חיבוק והקיף אות כולי.
"אמרתי-לך-לשתוק" אמר בתקיפות.
"לא רוצה לשתוק, מה תעשה לי?? תזרוק אותי למים?" שאלתי אותו.
"תיזהרי" אמר ושם אותי בקצה הקייאק.
לפני שהספקתי להוציא מילה מפי החלקתי הודות למים שהיו בקצה הקייאק .
הרגשתי איך אני טובעת במים המגעילים והמלוכלכים , עצמתי את עיניי וסגרתי את פי , זה הדבר היחידי שעליו חשבתי באותו רגע…כמה המים מגעילים, כן יש לי איזה בעיה בראש.
לפתע הרגשתי ידיים מושכות אותי למעלה.
"את בסדר?" שאל ליאו בדאגה.
פקחתי את עיניי "לא, אני לא בסדר" אמרתי לו בכעס.
כולי הייתי סחוטה במים המגעילים האלה.
"למה עשית את זה??" צעקתי עליו.
"לא עשיתי כלום! את החלקת לבד" צעק בחזרה והתחיל סוף סוף להשיט את הקייאק המחורבן.
"אתה שמת אותי בצד."
"את – החלקת -לבד" אמר ועצר את הקייאק ליד מקום בו אפשר לעצור.
ירדתי מהקייאק במהירות והתיישבתי על החלוקים שהיו על שפת הנחל.
ליאו ירד אחריי והתכוון לשבת לידי.
"לא! תעוף מפה, תראה למה גרמת!!" אמרתי לו והוא קם, הוא התקדם לעבר הקייאק.
"אומייגד" צרחתי.
"מה קרה "הוא בא להסתובב "לא לא אל תסתובב" צעקתי עליו.
"אבל מה קרה??" אמר עדיין עם הגב אליי כפי שביקשתי.
"למה לא אמרת לי שהחולצה שלי לבנה!! גאד הכל שקוף" אמרתי בלחץ.
הוא נאנח. "שתהיי לי בריאה, הלחצת אותי כבר" אמר והוריד את חולצתו השחורה. .
הוא זרק אותה לאחור ותפסתי אותה.
"תחליפי" אמר.
מבלי לחשוב יותר מידי הורדתי חולצה. הוא הסתובב.
"לעזאזל איתך ליאו! תסתובב" צרחתי עליו והסתובבתי.
הוא צחק והסתובב גם.
לבשתי במהירות את החולצה.
"יש לך חזיה נורא יפה" אמר וראיתי אותו מחייך.
"אני שונאת אותך" אמרתי לו.
"גם אני אותך" אמר בחיוך.
"טוב אתה יכול להסתובב" אמרתי לו וחזרתי לשבת על החלוקים.
הוא הסתובב ובא שוב לשבת לידי.
"לא אתה לא יושב כאן" אמרתי לו שוב בעצבנות.
"מי שואל אותך?" אמר והתיישב.
"אני שונאת אותך"
"כבר אמרת את זה"
"אני יודעת..ואני אגיד את זה שוב! אני שונאת,שונאת,שונאת אותך!"
הוא צחק, "משתגידי"
"אוחח תלבש על עצמך משהו"
"את מפגרת אה?"
"מה??"
"החולצה שלי עלייך"
"אהה נכון, עזוב הראש שלי לא כאן"
"אז איפה הוא"
"במקום אחר"
"אני שם לב, את מוזרה בזמן אחרון..בעצם, תמיד היית מוזרה"
"שתוק"
"שתקתי"
"יופי"
אוקיי, הוא שותק, נוו שיגיד משהו, אני לא יכולה עם השקט הזה יותר.
"אתה חושב שהחולצה שלי התייבשה?" שאלתי בשקט.
הוא בהה שאיזה נקודה וכשדיברתי פנה להביט בי.
"אולי, לכי תבדקי" אמר גם הוא האותה נימה רגועה.
"כן היא התייבשה" צעקתי לו.
הוא הנהן ונכנס לקייאק.
"אל תסתכל הפעם!" הזהרתי אותו.
החלפתי את החולצה במהירות והחזרתי לו את החולצה שלו.
עלינו על הקייאק.
"ליאו?" שאלתי.
"מה?
"איפה אנחנו?"
הוא הסתכל מסביב .
"אנחנו..אממ..אין לי מושג" אמר והסתכל עליי.
צחקתי קצת.
"איך אנחנו מגיעים למצבים האלה אתה יכול להסביר לי?" שאלתי בחיוך.
הוא חייך ושנינו התחלנו לצחוק.
לקחתי את המשוט השני ואכשהו הגענו לנקודת הסיום.
כולם כבר חיכו לנו שם.
"אתם מוכנים להסביר לי איפה הייתם?" שאל אותנו המורה לביולוגיה המודאג.
ליאו עזר לי לצאת מהקייאק.
"אל תדאג המורה, פשוט פנינו בדרך לא נכונה" הרגיע אותו ליאו..