שונאת אותך?! פרק 27

~נקודת מבטה של מיילי~
הגענו ביתה. מייק בטח ירצה הסברים אמתיים למה שקרה לי ביד.
נכנסתי לחדרי והוא הלך למטבח.
קיבלתי הודעה מדייאנה .
'למה את לא עונה לטלפונים??' כתבה ורק אז שמתי לב שיש לי שש שיחות שלא נענו ממנה.
'מאיפה להתחיל?' כתבתי לה בחזרה.
היא התקשרה מיד ועניתי.
"שתי דקות אני אצלך" אמרה וניתקה.
דייאנה חברה טובה, ממש טובה. אבל בחודשים האחרונים דיי התרחקנו.
אימי התפרצה לחדר בסערה.
"מיילי חמודה שלי, מייק סיפר לי מה קרה לך, תראי לי מה יש ביד" אמרה בדאגה והתקרבה אליי במהירות.
"אמא זה בסדר, מחר יעשו לי גבס והכל יהיה בסדר" הרגעתי אותה.
"כן , ושכחת לציין את העובדה שאת אמורה להישאר בבית חודש אם לא יותר" אמר לפתע מייק שהגיח מהדלת.
"למה לא סיפרת לי על זה בשנייה שזה קרה לך" שאלה אימי עדיין מודאגת.
"אמא זה סתם, אני החלקתי במדרגות כי מיהרתי" אמרתי לה.
"לאן כלכך מיהרת??" שאלה.
"לעבודה" אמרתי.
"אבל יצאת מהבית בארבע והייתה לך משמרת רק בשש" אמרה לא מבינה.
מייק כיווץ את גבותיו והביט בי במבט רציני, מצפה לתשובה שתרצה אותו.
"אני הייתי צריכה ללכת קודם לדייאנה, אז הייתי אצל דייאנה ואז הלכתי לעבודה"
"לא את לא" לפתע הופיעה דייאנה מאחורי מייק.
פאק!
לפתע קול הודעה נשמע מכיסו של מייק.
הוא הוציא את הפלאפון שלו. הרים את גבותיו בהפתעה ואז חייך.
"אני יודע מה קרה למיילי ,חמש דקות אני אצלך" קרא בקול את ההודעה.
"ממי ההודעה?" שאלתי.
"ליאו..שנחכה עד שהוא יגיע או שתספרי לנו בעצמך?" שאל.
מה פתאום כולם דואגים לי? למה דווקא עכשיו כשאני לא רוצה שידעו מה קרה לי כולם פתאום רוצים לדעת איך זה קרה לי וממי???
"אני כבר אמרתי לכם איך זה קרה! זה לא אשמתי שאתם לא מאמינים לי!!" אמרתי נעלבת, אני יודעת שהסיפור כיסוי שלי דיי מופרך , אבל אני מעדיפה שיחשבו שהתגלגלתי במדרגות מאשר שידעו שחמישה בנות התעללו בי.
אל תשפטו אותי…אני פשוט לא מסוגלת להגיד להם שהן עשו לי את זה, זה גורם לי להרגיש ילדה מסכנה ומנודה..וממש לא באלי להרגיש את זה!
"רגע..אני לא ממש מעודכנת, מה קרה לך ביד?" שאלה לפתע דייאנה והביטה על ידי.
חייכתי אליה "נפלתי"
"היא ריסקה את העצם שלה" הוסיף מייק.
"מייק דיי להקצין כל דבר, נפלתי זהו" אמרתי לו בכעס.
"אני לא מבינה, איך נפלת …? זה לא נשמע לי הגיוני" אמרה אימי ברוגע.
"אמרתי לכם שהתגלגלתי במדרגות" צעקתי עליהם.
"כן, וגם אמרת שהיית אצלי, ולא היית!" אמרה דייאנה שלא ממש הבינה מה יש לי.
"וואי אתם מעצבנים אותי!" אמרתי בעצבים.
"אנחנו לא נעצבן אותך אם תגידי לנו כבר איך זה קרה לך??" אמר מייק באותו הטון.
"מה את כבר מסתירה?" שאלה אימי.
"אני לא מסתירה כלום!"
"לא מסתירה כלום אה?, אז למה לא סיפרת לנו על החלק שבו היית אצל אשלי?" לפתע אמר ליאו שהופיע בכניסה לחדרי.
"לעזאזל, למה הדלת לא נעולה??"
"היית אצל אשלי?" שאלה דייאנה בשקט.
"טוב הנה האמת, אשלי שאלה אותי אם אני רוצה לעבוד אצלה והסכמתי , היום שטפתי את הרצפה שלה והחלקתי כשהחלקתי החזקתי בחוט של המגהץ החם והוא נפל לי על היד" אמרתי, {אינלי מושג מאיפה המצאתי את השקר הזה}.
"וזה באמת מה שקרה??"שאלה אימי.
"כן" נאנחתי.
"את צריכה עוד משהו?" שאלה אותי בחיוך.
"לא אמא, את יכולה ללכת לישון, יש לך עבודה מחר ואני לא רוצה שתאחרי בגללי"
"טוב חמודים, אני הולכת לישון..תשמרו עליה טוב" פנתה לליאו, מייק ודייאנה שחייכו אליה והנהנו.
זה היה נראה כאילו הם מחכים שהיא תצא מהחדר.
בשנייה שהיא סגרה את הדלת וליאו אמר "מוזר כי אשלי אמרה לי שהיא גלגלה אותך במדרגות ואז זרקה עלייך מגהץ" אמר. ליבי החסיר פעימה , איך הוא יודע?
עינייהם של מייק ודייאנה נפערו.
"זה..זה באמת מה שקרה?" גמגמה דייאנה.
הנהנתי ,כבר לא יכולתי להכחיש.
"למה לא סיפרת לנו?" שאל מייק והתיישב לידי על המיטה.
"כי ידעתי שזאת תהיה התגובה שלכם..אההה כן, ונקמה" אמרתי .
"ברור שננקום בה , אממ נכון?" אמרה דייאנה ואז שאלה את ליאו ומייק.
"אני ממילא שונא אותה" אמר ליאו ומשך בכתפיו.
"היא אוהבת אותך" גיחתי.
"לצערי.." מלמל.
דייאנה הביטה בו ואז צחקה מעט. אם אתם שואלים מה קרה בין השניים האלה אחרי הנשיקה, הם דיברו על זה הגיעו לסטטוס ידידים (למרות שהם בקושי מדברים).
"אז מה עושים?"שאל מייק.
"לא עושים כלום! אתם לא עושים לה כלום שמעתם?!" התערבתי.
"את תשתקי, זו נקמה פרטית שלנו" אמר לי ליאו.
"זו ממש לא נקמה פרטית"
"מיילי, תירגעי" אמר לי מייק.
"טוב אני צריך ללכת, מייק אני אדבר איתך כבר" אמר לו.
"לא, אתה לא מדבר איתו!" הזהרתי את ליאו.
"מקנאה?!" שאל בחיוך מתגרה.
"תסתום"
דייאנה ומייק צחקו.
"זה לא מצחיק, טוב תצאו מפה! אני צריכה זמן איכות עם החברה הכי טובה שלי" אמרתי וחייכתי לדייאנה.
הם יצאו צוחקים מהחדר ונשארתי עם דייאנה לבד.
"אני החברה הכי טובה שלך?" שאלה בחיוך.
"זה חדש לך??"שאלתי אותה.
"התרחקנו"
"אני יודעת, היה לחץ..בחודשים האחרונים"
"אני מבינה אותך, גם לי היה דיי לחוץ"
"טוב בואי לא נדבר על זה, זה עבר ועכשיו יש לנו מספיק זמן אחת לשנייה." אמרתי לה בחיוך.
"צודקת" חייכה.
"מה עם הריקוד שלך?"
"הוא מתקדם מעולה, אני מובילה וגם המורה עושה לי שיעורים פרטיים ככה שאני דיי מצטיינת" אמרה בחיוך.
"וואיי יפה, ומתי ההופעה?" שאלתי.
"סוף שנה , יש עוד זמן..אבל עזבי אותי, מה איתך ועם ליאו??" שאלה.
"מה איתנו?"
"באמת שאלת את זה עכשיו?ראית איך הוא דואג לך"
"הוא לא דואג לי דייאנה, הוא שונא אותי, הוא שונא אותי מהרגע הראשון..אני התירוץ שלו לנקום באשלי כי הוא שונא אותה, ווחוץ מזה שהוא עושה את זה רק כי הוא חבר של אח שלי" אמרתי לה.
"טוב..לא יודעת, זה היה נראה כאילו הוא באמת דואג לך" אמרה.
"לא, הוא עדיין שונא אותי ואני אותו, תהיי בטוחה שהוא ימשיך להציק לי כל עוד הוא יכול"
"לפחות מציק לך מישהו חתיך" אמרה בחיוך.
צחקתי קצת "כן" אמרתי אך בתוכי , קצת התאכזבתי, שונא אותי מישהו חתיך …שאני חושבת שדיי התאהבתי בו….