שונאת אותך?! פרק 5

חמש דקות לאחת עשרה, סיימתי את העבודה שלי, בערך {נשארו לי עוד 5 דקות חח}.
"ליאו, אתה יכול להוריד לי את הסינר?" שאלה אותו נטשה , היא הייתה גם עובדת איתנו בקפה, היא הייתה יפה.. עיניים כחולות, שיער בלונדיני וגוף מושלם..
ריילי הסתכלוה על ליאו מוריד לה את הסינר בהיפנוט,כאילו עשה משו קדוש.
אלוהים זה כזה פתטי להתאהב בחתיכת זבל, העבודה הייתה ניראת כמו תחרות, מבטים לליאו,פרצופים לליאו, התחנפויות לליאו… ורק אני עבדתי ולא החטפתי אפילו מבט לעברו.
"טוב אני הולכת, לילה טוב לכולם" אמרתי והתקדמתי לעבר היציאה.
"הפ הפ לאן את הולכת, נשארו לך עוד.. ארבע דקות" אמר ליאו אחריי שהסתכל על שעון הקיר של בית הקפה.
"אתה רציני?" שאלתי.
"לגמריי" ענה בהתחכמות.
נאנחתי וישבתי על אחד הכיסאות.
כול העובדים של בית הקפה ישבו ביחד.. והתחלנו לדבר, היינו 8 עובדים בסך הכל.
היה את ליאו שהוא מחלק לנו את המשמרות ורק הולך וחוזר ונותן פקודות בלי לעשות כלום.
היה את המלצרים שאלו היו:
אני.
ריילי ממש מתוקה , בת 17 גדולה ממני בשנה.
נטשה דיי אכזרית ולא מתחשבת אבל נחמדה [בדרך שלה..] בכיתה של ריילי..
מורדי ..חמוד כזה, לפי מה שהספקתי להכיר אותו היום הוא כזה מתוק ודואג..בגיל שלי, לומד בבצפר המקביל.
גייק, לומד בכיתה של ליאו, חתיך …!! עיניים ירוקות ושיער שטני זה סוג של חולשה אצלי.. לא דיברתי איתו כל כך אבל הוא גם נראה כמו אחד שאפשר להסתדר איתו.
שני הטבחים:
רוברט, בן 50 פלוס, נשוי עם חמישה נכדים,חביב ומצחיק במיוחד.. דיברתי איתו דיי הרבה היום.
סנדרה, חמדמדה עם שיער לבן.. היא בערך בגיל של רוברט .. יש לה עיניים כחולות וצלולות והיא ממש חמה ודואגת.
"טוב אני צריכה ללכת.." אמרה סנדרה אחריי 10 דקות שישבנו ודיברנו כולנו.
"כן גם אני" אמרתי כשקלטתי שלפני חמד דקות כבר הייתי צריכה ללכת.
"את רוצה מיילי, לא היה קשה כלכך להישאר חמש דקות, אפילו נשארת יותר מחמש דקות" עקץ אותי ליאו שנייה לפני שיצאתי מבית קפה.
לא התייחסתי ויצאתי משם.

"פשוט תודה שעשית את זה בכוונה ובחרת בי להיות הזוג שלך לעבודה" אמרתי לליאו כשהיינו בספריה והתכוננו להתחיל את העבודה בביולוגיה.
"נוו ברור, מה חשבת שבאמת רציתי להיות איתך?" אמר בחיוך מתחכם.
"זה לא ממש חוויה להיות זוג שלך בעבודה אתה יודע, אנחנו בטוח נכשלים" אמרתי בעוקצנות.
"אני לא נכשל, בזה תהיי בטוחה" אמר בביטחון.
"כן בטח" אמרתי.
"אני רציני, אמר.
"גם אני" אמרתי. ואני חושבת שזאת הפעם הראשונה שבאמת עצבנתי אותו.
"אני הולך להביא ספרים לעבודה, ואת.. תשארי פה ואל תעשי כלום! זה מה שחסר לי- להיכשל בגללך!" אמר.
"תיכשל או לא תיכשל, אשמתי זאת לא תהיה, תעשה את העבודה לבד" אמרתי לו וקמתי.
"מה את אומרת, את ממש לא משאירה אותי לעשות את העבודה לבד" אמר.
"חשבתי שאתה הכי חכם, ושאני אכשיל אותך" אמרתי.
"תפסיקי לשגע אותי מיילי, את נשארת פה ועושה את העבודה הזאת ביחד איתי, את הבנת?" צעק עליי אך שנייה אחרי שהוא אמר את זה הספרנית העיפה את שתינו מהספרייה.
"יופי ליאו, פשוט יופי.." אמרתי לו.