שונאת אותך?! פרק 6

"זה הכל באשמתך.." סינן והתקדם לרכב שלו.
"באשמתי?? אתה זה שצעק בספריה! מי צועק בספריה?" שאלתי אותו.
"אני!" אמר.
"טוב לאן אתה הולך?" שאלתי.
"הביתה, נעשה את העבודה אצלי" אמר.
"אני לא עושה את העבודה אצלך, ניפגש מחר בספריה שוב.. והפעם תהיה בשקט!" אמרתי לו .
"את מתביישת לבוא אליי?" שאל עם חיוך מטופש על פניו.
"נוו באמת" אמרתי.
הוא צחק צחוק מתגלגל שכמעט [אבל רק כמעט] הדביק גם אותי .
"את מתביישת לבוא אליי" קבע .
"למה שאני אתבייש לבוא אלייך?" שאלתי עצבנית.
"את זה תשאלי את עצמך" אמר.
"טוב דיי , התשובות שלך מעצבנות אותי! אני הולכת הביתה" אמרתי והתחלתי ללכת.
הוא התחיל לצחוק.
"אהה ומיילי?" צעק והסתובבתי אליו.
"בגלל שאת לא באה אליי, ובגלל שאנחנו לא עושים את העבודה היום…תבואי לעבודה בחמש, ואל תאחרי!" הרצין.
גלגלתי עיניים וחזרתי ללכת אחריי חמש דקות הגעתי הביתה, למזלי הספרייה קרובה לבית שלי.
"אני בבית" אמרתי.
"היי חמודה, מה קורה?" שאלה אותי אימי.
"מעולה" אמרתי "יש משהו לאכול?" שאלתי.
"כן בטח" אמרה.
"רציתי לדבר איתך על משהו" אמרה לי והתיישבה לידי לאחר כמה דקות שהיא בוהה בי אוכלת.
"בטח אמא, דברי" אמרה.
"אממ…אני עדיין לא דיברתי על זה עם מייק, אז, אל תגידו לו כלום" אמרה.
"אוקיי אמא את מלחיצה אותי דברי" אמרתי והפסקתי לאכול.
"דבר ראשון, אני שמחה שאת עובדת ושגם אחיך מצא עבודה" התחילה להגיד.
"אמא" האצתי בה.
"טוב טוב… אז ככה, המצב הכלכלי שלנו יותר גרוע ממה שחשבתי, זה קורה הכל ביחד, ניתקו לנו את הטלוויזיה והמחשב והולכים לנתק לנו היום בערב גם את החשמל, ואם עוד חודש לא נשלם אז גם את המים" אמרה.
לא ידעתי מה להגיד, ידעתי שאנחנו במצב לא טוב, ידעתי! אבל אף פעם לא חשבתי לעצמי שעד כדי כך!!
ואז היא התחילה לבכות, וזה הדבר היחיד ששובר אותי, הבכי שלה.
תמיד שנאתי שהיא בוכה, היא אמורה להיות חזקה..חזקה בשבילי ולא להישבר , כשהיא נשברת, אני נשברת..אבל הפעם התאפקתי.
הרגשתי שאני חייבת להיות חזקה בשבילה, ולנחם אותה.
"אמא זה בסדר, אל תדאגי, אנחנו נעבור את זה.. אני עובדת .. מייק עובד, את גם תמצאי לעצמך עבודה והכל יהיה בסדר. אמא אני מבטיחה לך" אמרתי מחבקת אותה חזק ככל האפשר.
"מיילי, תודה..תודה תודה תודה, תודה שאת כאן" אמרה.
צחקתי "את צריכה להגיד לעצמך תודה, את הבאת אותי לכאן" אמרתי לה מחייכת.
"את עובדת היום?" שאלה אותי.
"בחמש" אמרתי לה.
"יש לך עוד חמש דקות" אמרה.
"אווי פאק" אמרתי וקפצתי והכיסא ,"אמא ניפגש בלילה" אמרתי לה ונשקתי בלחייה.
"בסדר חמודה, תשמרי על עצמך" אמרה מחייכת מעט.
איך אני מגיעה לשם תוך חמש דקות??
ואז זה קרה, מכונית לבנה ודיי מפוארת עצרה לידי.
ומי זאת הייתה? מי אם לא אשלי, הבלונדינית המחומצנת ומלכת הבצפר, שמעתי כמה שמועות בבצפר שהיא ניסתה להתחיל עם ליאו, והוא ייבש לה תצורה.
"היי, מיילי נכון?" שאלה בקול מתוק.
"כן, את האמת שאני ממש ממהרת עכשיו" אמרתי והתכוננתי לרוץ לעבר בית הקפה שהיה במרחק של חצי שעה.
"את בדרך לעבודה? קפה ג'רום?" שאלה.
"כן" אמרתי מעט בחשדנות.
"עלי, אני בדרך לשם" אמרה.
עליתי במהירות לרכב , דיי פחדתי על המושבים .. (הם היו חדשים מידיי)
"אז..שמעתי שאת צריכה כסף" התחילה להגיד.
"אמ.. כן בערך" אמרתי.
"יש לי עבודה בשבילך" אמרה לי בחיוך.
"באמת??" שאלתי בשמחה. כל עבודה נוספת תעזור לי עכשיו.
"את יכולה לעבוד אצלי, אני גרה לבד ואני לא סומכת על מנקות זרות אם את מבינה למה אני מתכוונת" אמרה לי.
"כן אני מבינה" אמרתי לה.
"אז תבואי לכמה שעות לעזור לי לנקות ולסדר את הבית, ועל כל שעה אני אשלם לך 200 שקל" אמרה.
"כן, אבל אסור שזה יתנגש על השעות עבודה שלי בקפה" אמרתי לה.
"אין בעיה, תגידי לי מתי את פנויה" אמרה ולקחה לי את הפלאפון מהיד.
"זהו הוספתי את המספר שלי" אמרה בחיוך אחרי שהגענו והחזירה לי את הפלאפון שלי {שלא השתווה לשלה בכלל}
"תודה רבה" אמרתי לה ויצאתי מהרכב שלה.
"אין בעד מה, את מצילה אותי…" אמרה לי בחיוך.
נכנסתי לבית הקפה מאושרת מתמיד, עד שראיתי את הפרצוף העצבני של ליאו…..