שונה אך מיוחדת פרק 4 ואחרון (זה ספר מאוד קצר)

פרק 4
הנערה מהציור ומהחיזיון ששמה מרי, עמדה באמצע הכיתה. כשידיה על מותניה והיא הביטה בי באכזריות "נו, נו הילדה החדשה והפחדנית".
רוני נעמדה לידי ואמרה לה " מרי תסתמי!", מרי הביטה ברוני ועיניה הפכו אדומות כדם, רוני נפלה על הרצפה צועקת מכאב, כמה תלמידים צחקו.
לירון אמר לי בהזהרה "אל תעשי את זה".
שאלתי אותה מתעלמת ממנו "למה את כזאת?", היא ענתה לי " אני רוצה את ג'וני לעצמי, הוא לא נמצא פה כרגע כמו שאת רואה!".
התעצבנתי עליה ושערי שינה צבע ללבן, עצמתי עיניי, לירון אחז בכתפיי ואמר לי "לא!" התעלמתי ממנו שוב ורציתי שחור באדמה יפריד ביני לבין מרי המכשפה הזאת וזה אכן קרה.
הסתובבתי אל לירון, הוא הזיע והתנשם בכבדות, התביישתי והתנצלתי בעודי מחבקת אותו "סליחה לא התכוונתי…" הוא קטע אותי ואמר " את ממש חזקה!".
רוני עדיין שכבה על הרצפה מכווצת בתוך עצמה רועדת ומזיעה. התכופפתי אליה וחיבקתי אותה.
רציתי שהיא תרגיש בסדר כאילו זה לא קרה, היא נרגעה ואמרה לי "תודה!", חייכתי והסתובבתי אל מרי ראיתי בעיניה ניצוץ של כעס ופחד .
לירון הבין שאני עומדת לתקוף שוב והזהיר אותי "אל תעשי את זה!", בפתח הכיתה עמד ג'וני הוא הביט במרי ששחקה עצמה מפוחדת וקטנה, הוא הביט בסדק שברצפה והבין שהתכוונתי לפגוע בה.
הוא צעד לעברי באיום, לירון חסם את דרכו, ג'וני לגלג עליי " אני רואה שהשגת שומר ראש!".
רוני לא התאפקה ,היא ראתה שהייתי פגועה וחסרת אונים "אתה כל כך מרוכז בעצמך ובמרי ידידתך הטובה" את שתי המילים האחרונות היא כמעט ירקה " שלא שמת לב והסכמת להקשיב למה שבאמת קרה ומה שקרה באמת גרם ללילו לשכוח מאיתנו, ידעת שהכריחו אותה ואיימו עליה שאם היא לא תעשה את זה יהרגו אותנו?! ידעת?!"
ג'וני קפא במקומו והביט בי המום ומלא אשמה, רוני המשיכה להטיח בו את האמת המרה "ידעת שהיא הצילה אותך ממוות בטוח ואתה בתמורה שובר לה את הלב וגורם לה לסבול, מרי הנחמדה ניסתה לענות אותנו, תשאל את כולם הרי הכישרון שלך הוא גילוי אמת לא?!" לא יכולתי לסבול את זה יותר וברחתי, רצתי מהר יותר מאי פעם, כי רציתי בכך.
הגעתי לגג והתיישבתי שם על הרצפה ובכיתי, בידיי הופיע גיטרה כרצוני.
ניגנתי ושרתי, אני אפילו לא זוכרת מה פשוט ניגנתי ושרתי.
עד שהרגשתי שחזיון מנסה להשתלט על מוחי והתעלפתי, המוח שלי דחה את החזיון, החיזיון היה פלשבק מהעבר.
כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בחדר של משהו, התרוממתי במהירות וראיתי את לירון מביט דרך החלון על השקיעה. "בוקר טוב!" אמר לי להסתובב " ניסיתי להעיר אותך אבל התת מודע שלך מנע ממני והוא גם דחה חזיון מסוים, למה?".
הבטתי בו בעצב ונזכרתי מה הסיבה " כי זה החיזיון בו אני מתה". הוא הביט בי מופתע וגמגם " אבל….איך…. מה?", חייכתי ואמרתי " הייתי אמורה למות", הוא נרגע והתיישב לידי נשענתי על כתפו ובכיתי משתחררת מהכול.
הוא ליטף את שערי, לפתע נפתחה הדלת, לא הרמתי את מבטי אפילו פשוט בכיתי.
לירון אמר לי "לילו, אני חושב שאתם צריכים לדבר". הרמתי את פניי הרטובות מדמעות באי רצון מוחלט, רציתי שכל העולם ייעלם אבל דחיתי את הרצון בכדי שלא יתגשם.
ג'וני נכנס לחדר, סגר את הדלת והביט בי במבט מלא צער ואשמה "אני מצטער, תסלחי לי?". נעמדתי מולו פגועה, ניגבתי את הדמעות מפניי בידיי "אתם באמת חשבת שאני אשכח אתכם ללא סיבה, לא האמנתם בי, בעצם כל הזמן הזה שכחתם אותי!"
ג'וני מחא ואמר "זה לא נכון , אני חשבתי עליך כל היום ורוני נשארה בכדי לשמור עלייך".
הנדתי בראשי "אז מה? אתה מעדיף את מרי על פני", הוא צעק עליי "זה לא נכון אני העדפתי אותה בתור ידידה ועכשיו גם זה לא!". הרמתי אליו מבט זועם "שלא תצעק עליי, אתה שומע?", הוא השתתק והתיישב בגבו אל הדל, הוא קבר את פניו בשתי כפות ידיו. פתאום ראיתי את החיזיון שראיתי בעבר, הזיון שחזה את מותי.
התיישבתי לידו ואמרתי לו בקול צרוד " אני יודעת בדיוק למה שכחתי אתכם, האדם שאיים עליי הוא אמר לי" לא אמרתי שזה אבא של לירון "שאם אני לא אשכח הכול הוא יגרם לך לרצוח אותי ואז הוא היה הורג את רוני ואותך".
ג'וני הביט בי מבועתת, לאחר כמה שניות שנמשכו כנצח הוא פלט " הייתי אמור להרוג אותך?" הנהנתי ובלי לדבר נכנסתי אל בין זרועותיו מחכה שילטף את שערי, הוא עשה כך.
לחשתי לו "אני אוהבת אותך", הוא חייך וענה "אי אוהב אותך וכל מה שעבר נשאר וישאר רק עבר". הוא ליטף את לחיי והמשיך "אני אוהב אותך, תמיד אהבתי ותמיד אוהב". התנשקנו ואמרתי "הכול תם ונשלם". וראיתי חזיון שלנו בעתיד מתחתנים ואחד אחר של שנינו כשמסביבנו ילדים קטנים וחמודים. הוא נגע בקצה אפי ואמר "לא זאת רק ההתחלה".
צחקקתי ואמרתי לו "אתה צודק!" ונישקתי אותו.