שונה לגמרי (הקדמה ופרק 1)

,It's just another night And I'm staring at the moon
…I saw a shooting star And thought of you

כפות רגליי דורכות על החול הרך של חופי סנטה ברברה.
עשרות כוכבים נוצצים בשמיים השחורים והקודרים, כאילו משקפים את מצב רוחי, ואת התקווה הקטנה שיש לי.
הציפור הקטנה שהיתה בי, הירוקה, מלאת שמחת החיים, התפוררה.
תמיד דמיינתי את עצמי בתור ציפור קטנה וירוקה, רוצה לברוח מתוך הלב ולצאת לחופשי. הציפור היתה מצייצת, כמו שאני שרה ומנגנת בגיטרה תמיד.
אבל היא התפוררה לה לאט לאט, וממש ברגע האחרון היא חזרה לעצמה, אבל שונה.
אפורה ומדוכדכת, ושמחת החיים נשאבה ממנה.
הרוח הקרירה נוגעת בעורי, רגליי בתוך החול החמים, נעליי בידי.
שרלוט ורונאלד יושבים על החוף, מחובקים ומכוסים בשמיכה, צופים בגלים הנשברים.
כל כך מאושרים ביחד.
אני הולכת בשקט מאחוריהם, לא להרוס להם את הרגעים האלה, שלא מוערכים ברגע שהם קורים, אך יכולים להרוס אנשים כשהם חסרים…
"מאני!" רייבן צועק מאחוריי, שרלוט ורונאלד מסתובבים בבהלה ומבחינים בי.
רייבן הרס להם את הרגע הזה, וקטע את מחשבותיי.
כן, קוראים לי מאני. שם מוזר, אני יודעת.
"מאני, לא ראינו שאת כאן.." אומרת שרלוט.
"לא רציתי להפריע לכם" אני אומרת בשקט, ומסתכלת על רייבן.
"מצטער" אומר רייבן והם מסתובבים חזרה לכיוון הים.
"מאני, חיפשתי אותך" אומר בשקט.
"למה?" אני שואלת.
"סתם… את הרבה יותר מרוחקת… את יודעת" הוא אומר ומביט לחוף.
"ממש טרגדיה, הא?" שואל.
"תעזוב אותי" אני אומרת ומתחילה לרוץ לאורך החוף.
אני לא יכולה לספר בקצרה מה קרה, אז עדיף שאני אחזור להתחלה, למתי שהכל התחיל…