שונה לגמרי (פרק 2)

אני לא יכולה לספר בקצרה מה קרה, אז עדיף שאני אחזור להתחלה, למתי שהכל התחיל…

,We live, we die, we steal, we kill, we lie
…Just like animals, but with far less grace

"קדימה מאני, קומי" אומרת אמי ומנענעת את גופי.
"חשבתי שלא אלך לבית הספר היום" אני אומרת.
"אבל בית הספר התחיל לפני שבוע בדיוק ואת לא באת בכלל, את חייבת" היא אומרת ומתיישבת לידי, מלטפת את גבי בנעימות.
"אני מודעת לזה" אני אומרת.
"אבל גם מייקל לא בא בכלל" אני אומרת.
"דיי. את יכולה להפסיק? הוא ידע מה הוא עושה" היא אומרת, ואני כל כך מופתעת ממנה.
"זה שהוא לא גר בבית ולקח סמים ו'בגד' באמונכם לא אומר שלא צריך להתעלם מהעובדה שהוא מת אמא! הוא היה הבן שלך!" הפעם אני צועקת ומכה את אמי עם הכרית, ודמעות זולגות מעיני.
"זה גלגל החיים" היא אומרת וקמה ממיטתי.
"כן, אז תמיד חיים, ומתים בגיל 19 וחצי, וגונבים סמים ומשקרים, ובגלל זה צריך לשכוח, כי זה כל כך מוצדק?!" אני שואלת בבכי ובצעקות.
אחי הגדול בארבע שנים, שהייתי מחוברת אליו כל כך, עזב את הבית באחד מן הימים והחל לקחת סמים, ולפני שבוע, יום לפני תחילת הלימודים, כיתה יא' שלי, מת ממנת יתר.
אחי הגדול,
אחי שלי,
מת מסמים.
לא הלכתי לבית הספר, לקחתי את זה הכי קשה, הוריי עושים רושם שלא אכפת להם.
לא אכפת להם שהבת שלהם בת יחידה, שאין להם בן.
רייבן, החבר שלי, ניסה לנחם אותי כל כך הרבה, אבל אפילו כשהוא העביר את ידו בשערי, דבר שתמיד גרם לשערותיי לסמור, לא עזר.
אחי, מייקל, הוא היה טיפוס מרדן, שמע מנגינות רוק, הבריז משיעורים, שכב עם הרבה בנות…
שונה לגמרי ממני, טיפוס מופנם ושקט, פורטת על הגיטרה שלי, כותבת לעצמי שירים ושרה אותם.
"מאני! תתארגני לבית הספר!" אמי מרימה את קולה וטורקת את דלת חדרי.
אני קמה בחוסר רצון ופותחת את הארון.
אין לי מצב רוח לבגדים הצבעוניים שלי, אני לוקחת מכנס אפור וחולצה שחורה, אפילו לא מסרקת את שערי החום המתולתל, שנקשר בקלות, ולא מתאפרת, אפילו לא קלות.
אני לוקחת את התיק הכחול הכהה, לפחות הוא מתאים למצב רוחי העגמומי.
"ביי" אני אומרת וטורקת את דלת הבית, מבלי לאכול ארוחת בוקר.
אני נכנסת בשער בית הספר, ואחת הידידות שלי, לורה, באה אליי וצועקת: "מאני! את כאן!"
ופתאום אני שומעת צעדים, זה רייבן שניגש אליי.
"היי נני" אומר ומחבק אותי מאחור (נני זה שם החיבה שלי).
"היי" אני אומרת בקול חלש.
"זה בגלל אח שלה?" אני שומעת ידיד שלי שואל את לורה, ג'ואן.
הדמעות מתחילות לפרוץ החוצה ולורה סוטרת לג'ואן בפנים בזמן שאני רצה מעורפלת לתוך השירותים, אך אני מבינה שנכנסתי בטעות לשירותי הבנים כשאני רואה שם מישהו, שלא ראיתי קודם, יושב ומזריק לעצמו סמים..