שותפים-פרק 10

כשלאחר מיכן הוא הוסיף לחבק אותה,מתנשם,כשהדמעות מוסיפות לזלוג.
"דניאל.."היא הביטה בעיניו האדומות,הדומעות כשהוא מוחה אותן מעיניו.."אתה..בכית.."
דניאל ליטף את פניה בעדינות,כשהוא מביט בה.
"אני בחיים שלי לא בכיתי ככה.."הוא אמר בקול רועד.
"אתה רועד כולך..מה קרה?"היא שאלה.
"לא יכולתי לאבד אותך.."הוא אמר בקול עדין,מביט בה.
דניאל הביט בה במבט כל כך קרוב.
"לאבד..אותי?"היא שאלה.."אלוהים,למה אתה כל כך נסער..? למה אתה מתנהג ככה?"
"את יודעת אייך זה גורם לי להרגיש כשאני חושב מה אני גרמתי לך להרגיש?
אני מרגיש חרא."הוא ענה.
"אתה מרגיש חרא?..ומה איתי?"היא שאלה.
"אני יודע.."הוא ענה."וכשחשבתי שלא אראה אותך יותר אני.."
"למה שלא תראה אותי..?"היא התפלאה.
"אלוהים! סיוון,חשבתי שאת מתה!"הוא קרא,נסער.
"דניאל..מה קרה בנינו כרגע?"היא שאלה.
"..אני טובע בעיניים שלך.."הוא ענה מביט בה.
"אתה נסער.."היא הביטה בו.."
דניאל שתק מספר רגעים ,מביט בה.נוגע בשפתיים שלה.
הוא בלע רוק.הדופק שלו האיץ גבוה.כן,הוא לא יכול היה להפסיק להביט בה.
מוסיף להעביר ידו בשיערה הארוך.
"..אני כל כך אוהב אותך.."הוא אמר לה נסער כולו.
סיוון הביטה בו המומה ממה שאמר לה.
הלב שלה הלם בכוח מהתרגשות.
היא לא האמינה שהיא שומעת אותו אומר לה את זה.
כשדניאל מלטף את עיניה מביט בה בעיניים בורקות ומעט אדומות מבכי.
באותו רגע היה בא לה פשוט לחבק אותו חזק.חזק ולא להרפות ממנו.