שותפים-פרק 14

סיוון הוסיפה לשבת ליד מיטתו של דניאל כשהיא אוחזת בידו.
היא הביטה בו.מחוסר הכרה.
הגבר שייגן עליה בכל מצב.לא משנה מה.
נראה פתאום,חסר אונים.בתרדמת.
לא ידוע מתיי ישוב להכרתו,אם בכלל.
כשהלב שלו מתפקד כרגיל ואין לו פגיעה מוחית עקב דום הלב שלקה בו במהלך הניתוח.
שכן,דברים עלולים להשתנות מרגע לרגע.
הוא איבד כמות אדירה של דם שהייתה עלולה לגרום לכשל בלב שלו ולסכן את חייו בצורה משמעותית.
הגוף שלו עדיין מתגבר על מכת ההלם הזו.חל שיפור קל,דניאל החל נושם בכוחות עצמו ונותק ממכונת ההנשמה.כשבמקומה,הוא קיבל חמצן.
סיוון ציפתה בקוצר רוח לרגע שייפקח את עיניו היפות ויראה אותה.
שאמר לה כמה הוא שמח לראות אותה.כמה הוא אוהב אותה.
שכן,באופן מפתיע ולא צפוי היא כל כך פחדה לאבד אותו.
רופאים נכנסו ויצאו מהחדר שלו.
שלושה ימים חלפו מאז הניתוח.
סיוון הוסיפה לשבת ליד מיטתו.היא ידעה כי היא תהייה איתו עד הסוף המר.
לא,היא לא עוזבת אותו,שכן,אם המצב היה הפוך,גם דניאל היה יושב איתה ואחז לה את היד.
היא הוסיפה להביט במוניטור.
הקצב המונוטוני של המוניטור כבר הפך שכיח ברקע.
קצב הלב היה דיי נמוך.
בערך,40 פעימות לדקה.

היא הניחה את ראשה על חזהו הפצוע של דניאל,וניסתה להרדם.
מנסה להרגיש את חום גופו,שומעת את פעימות ליבו.חשה באויר שחדר לריאותיו.
היא נרדמה,כשדמעות בעייניה.
"אני לא רוצה לאבד אותך.."היא לחשה,נוגעת בידו.
כשהיא מוסיפה לבכות על החזה שלו..
"אל תיבכי.."נשמע לפתע קולו,החלוש,כשהיא חשה בכף ידו,בשיערה.
"דניאל??"היא קראה,חושבת שהיא חולמת.שהיא רואה לפתע שהמוניטור מצביע על 85 פעימות לדקה.
קצב הלב שלו עלה.
היא הרימה את ראשה מעט,כשעיניו מביטות בעיניה.
"..אני אוהבת אותך.."היא אמרה,יורה חץ לליבו,כשהוא מביט בה מלטף את פניה.
הוא הביט בה במבט מלא רגש.מצמיד את שפתיו לשפתיה ונושק לה בעדינות.
לאחר מיכן הוא שתק,מביט בה.חולה אהבה.
כשהוא לא יודע שרווית בדרך אליו.