שותפים-פרק 17

דניאל שכב במיטה בזמן שרווית ניסתה להבין מה קורה איתו.
הוא ניסה להראות לה שהכל בסדר למרות שהוא התענה בכאבי לב.
רווית פינקה אותו. היא הביאה לו מילקשייק וניל כמו שהוא אוהב ומנה גדולה של המבורגר.
בכדיי שלא יאכל את האוכל הזוועתי של בית החולים.
"את משחדת אותי באוכל.."הוא צחק,לועס את ההמבורגר בתאבון גדול.."את יודעת שזה סותם הייטב את העורקים בלב."
"אתה צריך לאכול בכדיי להתחזק..הגוף שלך זקוק לדלק."היא ענתה, מביטה בו אוכל.."בכלל,אתה לא אוכל את זה כל הזמן ומתאמן בחדר כושר."
"אני צוחק איתך,תירגעי.."הוא אמר,מנסה לשנות את האוירה לקלילה יותר.
מאיה וסיוון הוסיפו לשבת במרפסת.
כשסיוון מקנאה ברווית בכל רגע שעובר.
"אני אוהבת אותו,מאיה.." היא אמרה למאיה.
"אני יודעת,מתוקה שלי."ענתה לה מאיה,"אני יודעת."
לילה.
רווית נרדמה בכורסה,ליד מיטתו של דניאל.
ירח מלא.הירח הציץ דרך החלון הפתוח,כשמשב רוח נעים ניכנס פנימה.
דניאל,שהתקשה להרדם הביט בירח.
הרגע הזה היה שייך רק לו.
הוא ערג לזרועותיה של סיוון.כן,הוא כל כך רצה להיות עם סיוון באותו רגע.
נאנח.מביט ברווית הישנה.הוא הביט בה במבט עצוב.
לא,היא לא ידעה שהיא עומדת לקבל ממנו מכה כואבת מאוד.
כשמנגד,כאב לו על סיוון. כל כך כאב לו עלייה.
על מה שהיא הייתה צריכה לעבור בגללו.
עוד מספר ימים עברו.
דניאל השתחרר הביתה מביית החולים.
היה זה ערב קריר.
סיוון עמדה בחוץ,מביטה בשמיים.
מבלי שהבחינה בכך,דניאל עמד לידה.
"קר בחוץ."הוא פנה אליה,כדאי שתיכנסי.."
"אני בסדר,דניאל.."היא נאנחה,מביטה בו במבט עצוב.
"אני מבין מה עובר עלייך..אני מרגיש אותו דבר.."הוא אמר בפניה.
"איין לך מה מושג מה עבר עליי בחמשת הימים החולפים."היא אמרה לו בדמעות.
"דיי..אל תיבכי.."הוא אמר בקול שבור.."אני מיצטער.."
"דניאל.."היא אמרה,"אני מציעה שלא נתקרב בתקופה הקרובה עד שתספר לרווית."
"..אני לא מסוגל.."הוא נאנח.
כשמספר רגעים לאחר מיכן הייתה שתיקה. שתיקה מצמררת.
דניאל תפס את כף ידה של סיוון.
"את מרגישה את הלב שלי,סיוון?"הוא שאל מביט בה בעיניים מרצדות.
"דניאל,בבקשה.."היא אמרה בעיניים דומעות.
"הוא מדמם בקירבי. עוד רגע מתפוצץ מרוב אהבה. הוא הולם כל כך חזק שאני לא יכול לנשום."הוא אמר בקול מלא רגש.
"דניאל,מה אתה עושה?" היא שאלה אותו.
"אל תיבכי,אהובה שלי. מקסימה שלי.."הוא אמר בקול רועד.
כשהוא מת..מת לנשק אותה.נוגע בפניה ומלטף אותם בעדינות.