שטן שלא ברא האלוהים – פרק 9

ישבתי על הבר, עוד כמה בחורים ושתי בנות הנראות בשנות השבע-עשרה לחייהן ישבו עם אותם הבחורים הרעים.
כל אחד מהם נראה כמו מישהו שלא כדאי להתעסק, אשר נמצאים בעסקים השחורים של המשפחה הזאת.
הם לא הפסיקו לבחון אותי ולנשוך את השפה שלהם בלי להסתיר.
הרגשתי בחילה והאמת היא במעט פחדתי, אני לא הכרתי אף אחד מהם ואני לא ידעתי מה הם מסוגלים לעשות.
התעלמתי מהם כמה שיכולתי וביקשתי מהבחור שעמד מאחורי הבר משקה חריף, הייתי זקוקה לקצת שחרור.
וגלי התעכבה יותר מידי וגם לא ענתה להודעות שלי, הרגשתי אבודה.
הברמן הניח את המשקה שלי וקרץ לעברי, עבר לשרת את הבחורים החצופים שמשמאלי.
הוצאתי מתיקי את החפיסת סיגריות והדלקתי אחת.
חיפשתי את גלי, ללא סוף עם עיניי מסביב לבית.
היא לא נמצאת בשום מקום, איפה היא?הייתי זקוקה לה, הרגשתי לבד והרגשתי רע.
לא רציתי להישאר דקה אחת בבית הזה.
במקום את גלי, פגשתי בעיניו הכהות של סניר, סיגריה דלוקה הייתה תחובה בין שפתיו המלאות ועיניו היו מכווצות במעט. למה הוא היה כל כך מושך?כמו שהוא משך אותי הוא גם עצבן אותי, הרתיח אותי עם ההתנהגות הדו קוטבית שלו.
פעם הוא בסדר ופעם הוא אנטי.
והאמת היא שעליי נמאסה ההתנהגות הזאת, היא לא בריאה לי וגם עדיף היה לי להתרחק מבן אדם כמו סניר.
הסטתי את מבטי ממנו והמשכתי לעשן את הסיגריה.
הבטתי על מסך הנייד שלי, בדקתי אם גלי השיבה לי הודעה, שום הודעה לא נשלחה לי ממנה.
חשבתי כבר לחזור הביתה ולסיים את הערב הזה בשינה.
אני הייתי לבד, הרגשתי מטומטמת, הרגשתי שהייתי לא במקום שלי.
לא הרגשתי בטוחה כאן, בין העולם התחתון שהתחולל כאן.
חיפשתי את חברותייה של גלי, אך גם הן לא היו.
הכרתי כאן רק את סניר שישב בספות בסלון ומבטו כמו תמיד היה רציני ובוחן.
הוא נראה שקוע, כאילו חשב על משהו ספציפי שלא הרפה ממנו, כל כך הייתי סקרנית לדעת.
עינינו נפגשו עד שמישהו החליט להעמד בינינו.
הרמתי את מבטי לאותו אחד שנעמד מולי.
שיערו היה שטני, עיניים כחולות וחיוך מעצבן היה דבוק בפניו.
"למה את לבד?" הוא שאל וגלגלתי את עיניי.
לא היו לי עצבים לשום דבר ולאף אחד.
"אני לא לבד, אני מחכה למישהו." שיקרתי, העיקר שיתנדף לי משדה ראייתי.
"אל תשקרי, את יושבת כאן כבר עשר דקות לבד, אף אחד לא בא." הוא קבע, בכל אופן הוא צדק, אבל כל כך רציתי שיעלם.
"היא מחכה לי." לפתע שמעתי את סניר אומר. הבחור נהפך לחיוור והסתובב לעבר סניר.
"אה אחי סליח-"
"סע לי מהעיניים." סניר פקד עליו ומבטו היה רצחני, כל כך רצחני עד שהבחור ברח כל עוד נפשו בו.
"תודה." הודתי לו וסובבתי את גבי אליו.
הוא תפס בידי עם ידו שנדמה היה שעשויה מפלדה ומשך אותי בכוח מהכיסא אל כיוון החדרים.
"תעזוב אותי!" צעקתי, אך הוא המשיך לגרור אותי אחריו.
הוא הכניס אותי בכוח לחדר, נעל אותו והביט בי במבט סוער.
עיניו הכהות נראו עוד יותר כהות ממה שהן כבר ואותי זה הפחיד.
"למה?מה אתה רוצה ממני?" שאלתי אותו בקול רם, הוא איגרף את ידיו ולסתותיו ננעלו עד שחשקו שיניו.
"אל תתקרבי כאן לאף גבר. הבנת?" הוא אמר לי את זה בסוג של איום.
כיווצתי את גבותיי והרגשתי שכאן הוא כבר את הגבול.
"אני אתקרב למי שבא לי, מה זה מעניין אותך בכלל?" הוא התקרב אליי בצעדים איטיים וליבי החל לפעום בחוזקה.
"כי כשאני אומר לך, את תעשי." הוא לחש בצרידות ופניו היו סנטימטר מפניי.
הרגשתי את נשימותיו מתנפצות על פניי וזרמים עברו בגופי.
"אני לא אקשיב לך, אני אעשה מה שבא לי." עמדתי על שלי.
"אח…את כזאת עקשנית ש…" הוא עצם את עיניו ונשם עמוקות.
"שמה?" שאלתי, הוא פקח את עיניו ועיניו הכהות התעמקו במבטי.
לא רציתי שהוא יהיה כל כך קרוב אלי, הוא השפיע על התחושות שלי.
"שתסתמי כבר את הפה ותקשיבי לי הפעם." הוא אמר זאת ברצינות שלו ועיניי נפערו מהדיבור שלו.
הנפתי את ידי באוויר בכדי להטיח אותה על הלחי שלו, אך הוא תפס אותה והצמיד אותי לקיר באגרסיביות.
"למה את כזאת…אלימה?חשבתי שאת נגד אלימות." הוא לחש על צווארי וליבי פעם בחוזקה. רעדתי במעט והרגשתי זרמים של צמרמורות במורד גבי.
"את חייבת חינוך ילדונת, כמו שאמרתי." הוא לחש שוב בצרידות ופלטתי אנחה שקטה מפי.
"בבקשה…די." התחננתי, הרגשתי שאין ביכולתי לעשות כלום. הוא שלט עליי עם כל הגבריות שלו ולא יכולתי לעמוד בפניו.
"כי את אוהבת שאני לוחש על הצוואר שלך?את מפחדת כי את רוצה את זה, נכון?" הוא שאל הפעם באוזני, בלחישה מצמררת והשפלתי את ראשי.
"אל תמנעי ממך את הנאות החיים, אני אחד ההנאות הכי טובות שיכולות להיות לך." הוא אמר, ומשום מה האמנתי לו. הוא ללא ספק יכול להיות הנאה שלא אשכח בחיים. אך זה לא האופי שלי, לזרום עם כל אחד.
הרגשתי את שפתיו על צווארי, מנשקות את עורי בחום, בתשוקה ואגרסיביות שמצאתי בה מושכת ורצון לעוד.
"סניר.." לחשתי את שמו והנחתי את ידי על עורפו ומשכתי אותו שלא יפסיק את ההרגשה הזו.
היא שרפה אותי, השאירה בי כוויות וצימררה אותי בלי סוף.
הוא תפס בשתיי ידיי והצמיד אותן לאורך על הקיר ואז הוריד את שלו בליטוף לאורך כל ידיי עד שהריע ליריכיי והבנתי שאיבדתי שליטה.
אך הרגשתי קפואה, הרגשתי אי יכולת לזוז או להפסיק אותו.
"סניר דיי, בבקשה." התחננתי בלחש. הוא עזב אותי באחת והתרחק כמה צעדים.
הסתובבתי באיטיות מוחלטת אליו, הוא עמד עם ידיו מאוגרפות ומבט רציני וסגור.
מסך שחור וזה הכל.
"טוב…אני, אלך." אמרתי לו ויצאתי מחדרו מבלי לתת לו להגיב על מה שקרה. גם לא חשבתי שהוא יגיב, הוא כמו תמיד בטח היה שותק ומתחמק מהמעשה.
ירדתי היסטרית במורד המדרגות וגלי בדיוק ישבה על הבר עם אלעד ועוד כמה מחברותייה.
"מזל טוב יפה שלי!" צעקתי באוזנה כי המוזיקה הדהדה בקול רם בחלל הבית.
"תודה!" היא צעקה באוזני וחיוכה היה רחב.
"סחתן על השרשרת." אמרתי לה והיא חייכה בביישנות.
לחצתי את ידו של אלעד והוא קרץ לעברי.
"איפה היית?" היא שאלה, איך אצא מזה עכשיו?חשבתי לעצמי.
"אספר לך יותר מאוחר." אמרתי לה והיא הנהנה.
סניר פתאום הופיע ולחץ לגלי את היד.
"מזל טוב נשמה." הוא אמר וחייך חיוך קטן ושובבי.
אלעד הביט בו במבט שלא בישר משהו טוב.
הייתה לי הרגשה, שההתנהגות הדו קוטבית נבעה מסכסוך אחים.
"תודה סניר!" היא צעקה והמוזיקת טראנס ממש הדהדה באוזני. וברגע שהתמקדתי, הרגשתי שהתחלתי לאהוב אותה.
היא משחררת.
התקרבתי לבר וביקשתי מהברמן שיביא לי בירה. הוא הנהן והלך להכין לי את הכוס.
"סניר נעמד לצידי כשפרקיי ידיו נשענו על הבר. כל הבנות כאן בחנו אותו ונשכו את השפה התחתונה שלהם.
הוא כבר היה רגיל לכך שבנות רודפות אחריו ללא סוף.
לכן הוא מרשה לעצמו להתנהג בסנוביות וקשה להשגה.
הבנות כאן אהבו את הפושע החתיך שעמד לצידי, כמוני בדיוק רק שהצד השני שבי התנגד בתוקף למשיכה הזאת.
"אל תשתי הרבה." הוא לחש באוזני והסטתי את מבטי החד לעברו.
"ולמה נראה לך שאקשיב לזה?" שאלתי אותו בעודי בהלם.
"כי אני אמרתי לך." הוא אמר והלך מבלי שהייתה לי את היכולת להשיב לו על כך.
כל כך התעצבנתי וכשהכוס בירה הגיעה אליי שתיתי אותה בשלוקים גדולים וביקשתי נוספת.
שתיתי אותה גם במהירות וביקשתי עוד אחת.
את השלישית כבר אחרי החצי עזבתי בצד בשל הסחרחורות הלא רצויות שהרגשתי.
התיישבתי על הכיסא ונאנחתי בעצבים.
הבטתי על הבחורה שנמרחה עליו עכשיו ורציתי לתלוש אותה ממנו.
האלכוהול התחיל להשפיע עליי ולכן רציתי לתלוש אותה ממנו, ככה חשבתי.
אבל רק חשבתי.
"את שקופה!" גלי צעקה באוזני והבטתי בה מבולבלת.
"תעזבי אותי קרציה!" צעקתי.
"קנאית!" היא אמרה והבאתי לה מכה בכתף.
היא צחקקה ואותי זה רק המשיך לעצבן.
הבטתי על סניר וניידו היה מוצמד לאוזנו. מבטו עת עת נהפך לעצבני ורצחני.
הוא ניתק את השיחה, דחף את מי שנמרחה עליו והלך לכיוון הדלת של היציאה מהבית כשהוא דוחף את כולם מדרכו.
משהו קרה, משהו רע קרה וכאן התחלתי לחשוש.