שינה את מבטי

*שינה את מבטי*

פרק א

אומרים שהסרט הכי יפה הוא על החיים ולרוב יש מצבים שהייתי רוצה  שיהיה כתוב עליהם תסריט.
שכבר אני ידע מה מחכה לי העתיד ואתכונן לזה והבמאי יגיד לי "לא לא לא אל תבחרי בזה" או "אל תלכי להם" שאני יקום בבוקר והוא יביא לי דף אני שכתוב "13.6 את תכשלי במיבחן ותריבי עם חברה"תפגשי מישהו שישנה את מבטך על העולם".

"אוקיי בלונים יש עוגה יש,כמה מוזמנים?"

"14"

"טוב הכול מוזמן תלכי לקפה קרולינה הינה הכתובת בנתיים תקשטי את השולחן עם הם ישאלו את שם המוזמן תגידי שי זיו טוב הלכתי בהצלחה!".

קומה 6 דלת 2 דפיקה העיקר שהיא לא תגלה נשימה, אני קומצת את ידי לאגרוף אני דופקת עוד פעם היא פתחת את הדלת "מוכנה לקצת רוק" היא נראתה מתלהבת שיערה השחורה הארוך (עד המותנים)גלש באומן ישר לחלוטין,עיינה היו צבועות בשחור כהה כמו בגדיה שתמיד שחורים ואודם אדום בוהק.היא גבוהה אולי יותר מידי היא גבוהה ממני בחצי ראש למרות שאני 1.68.

הנהנתי למרות שאף פעם לא אהבתי אותו במיוחד אבל ביום הולדתה הייתי מוכנה לסבול קצת כול הדרך להופעה היא לא ישבה בשקט היא הראתה לי תמונות,שרה שירים על כול האוטובוס,ורקדה צחקתי למרות שנידמה לי שכול משראה אותנו חשב שאנחנו משוגעות היסתקלתי בשעון.

"שיט אנחנו מאחרות" האוטובס עצר ורצנו כמו משגעות לאמפיארון השעה וחצי עברה לעיתה בסוף שיכנעתי את נסטיה לבוא איתי לים (כי בטיילת חיכתה לה מסיבת הפתעה) הלכנו יד ביד והחזקנו את הנעלים בידיים.

"את עדיין לובשת את זה"היא שאלה והיסתקלה לי על הטבעת שלא הורדתי מאז גיל 8 היא עדיין משנה צבע?"

"כן" היא קירבה את ידי לעייניה

"ואאו זה חום מה זה אומר?" לפני שהספקתי לענות  היא ענתה "פחד?! ממה את פוחדת?את מכינה לי משהו כן ?!"

מפני שהספקתי לענות צילצול הטלפון הציל אותי "יוליה"היה כתוב שיקרתי לנסטיה שזות אמא התרחקתי למרחק בטוח והיסתובבתי לכיווין השני כי היא יודעת לקרוא שפתיים "הלו  כול  מוכן"

"סבבה עוד חצי שעה אנחנו שם" היסתובבתי חזרה לנסטיה אבל לידה עמדו עוד שלושה בחורים התחליתי להיתקרב.

אלה היו שלושה בנים,כשהיתקרבתי הם נהיו יותר ברורים אחד שעמד מולה בצד שמאל היה בעל עיינים חומות ושיער שחור.לידו עמד בחור מוצק עם עיניים ירוקות ושיער חום ומאחוריהם עד עוד נער אבל לא יכולתי לראות איך הוא ניראה.הם דיברו על משהו שלא הבנתי כשניגשתי אמרתי "היי" בקול(חצי כדי באמת לברך אותם לשלום וחצי כדי שישימו אלי לב.) נסטיה ממש היתרגשה היא הצביע על "הילד שעמד מולה זה דניאל ולידו פיליפ אבל אני קוראת לו פילה והשקטן זה לאון עם אני לא טועה "

פילפ זז הצידה והבחנתי בילד  בעל עניים חומות  ועל שיערו החום נשפה רוח הוא עמד באוזניות וידיו היו בכיסים הוא בהה בים הוא לא הבחין שאנחנו מדברים עליו

פיליפ שאל בחיוך"ואיך קוראים לך?"

"אנה" עיניתי והיסתקלתי לו יש לתוך העניו הירוקות שהיצמזגו עם הים הייתי יכולה לשקוע בהם.רטט הטלפון החזיר אותי למציאות לא ענית כי פחדתי שהם יחשדו למזלי הם לא שמעו וכדי להשיל את תשומת ליבם הצעתי "חברה בואו נילך לקפה קרולינה".