שינית אותי פרק 13
~אליס~
שיוו נירגעתי זאת היתה נופר, "איזה כיף היה הפסדת שלא נישארת" היא אפילו לא שאלה למה אבל יותר טוב. "אוקי מחר לא הולכים לביתצפר אליס אז מחרתיים נלך סבבוש?" יופי ממש מענין
"אוקי" החלפנו בגדים התארגנו והלכנו לישוןןןןןןןן!
\בוקר\
"אליס קומי! נו אליססס!" שמעתי קול, זאת היתה נופר, אוףף צריך לקום.
"מה כבר בוקר?" השבתי בקול ישנוני. "כן בוקרר ועד שיש חופש יום אחד צריך לנצל את יודעת…"
אוקי, קמנו הלכנו למיקלחת, צחצחנו שיניים, לא הינו צריכות ללכת למקום מסוים אז לא החלפנו בגדים נישארנו מפוג'מות חחח, "אז…מה נעשה היום?" מה נעשה באמת מה היא שואלת אותי?
"אממ..לא יודעת" היא ציחקקה לעצמה, מממ.. היא זוממת משהו. "נופוש מה יש?" היא המשיכה מה יש לה? "בואי נלך..חחחח..לעצבן את הבנים!" אוי לא דווקא זה. "מה? אליס מזה הפרצוף הזה? אל תגידי לי שאת פוחדת מהננסים האלה?" ממש ננסים. "לא אני לא רק אין לי עצבים אליהם" שתפסיק עם הרעיון הטיפשי הזה, הם יכסחו אותנו. "ולי יששש בואי הולכים" משכה אותי לכיוון האמבטיה. "קודם כל מבצע השכמה שילמדו לקום בזמן גם אחרי מסיבות!" חחח מצחיקה. "אוקיי" אמרתי והכנסתי מיים לדלי. "הולך להיות כיףףףף!" התלהבה, אני לא כל כך, הלכנו לחדר הבנים, והם ישנו אז כמו שנופר אמרה צריך להעיר אותם, למרות שלא היה באלי לראות אותו על הבוקר. "שלוש ארבע ו…" נופר לחשה ושפכנו עליהם את הדליים. חחח זה היה מצחיק לראות אותם ככה. הם קמו עצבניים והתחילו לרדוף אחרינו "נופררר אני אזיין אותך כוסאמקקק!" צעק בן צחקנו. "אליס חכי חכי." כידוע שיונתן מתעורר מאוחר תמיד לקח לו כמה שניות לקום מהמים.
הם רצו אחרינו נופר ברחה ויונתן אחריה, ואני רצתי לחדר בן ראה אותי ורץ אחרי ניסיתי לנעול אבל בן תקע את הדלת, לא יכולתי לסגור,הרגשתי שהידים שלי מרפות מלהחזיק. בן התקדם לכיווני וכל פסיעה שלו קדימה אני מתקדמת אחורה. עד שהרגשתי שהגב שלי ניתקע במשהו, זה היה הקיר, אין לי יותר לאן. הוא ניצמד אלי נשמתי עמוק הוא היה ניראה שרירי וחזק פחדתי,
ניסיתי שלא להביט על גופו אבל הרגשתי מין חולשה כזאת, הוא הניח ידיו על הקיר כך שאני בין ידיו, הוא קירב את ראשו, התכופף מעט לגובה עיני. "למה עשיתם את זה?" אמר בטון רגוע.
"לא יודעת" השבתי באותו הטון, שתקנו. הוא הביט לעיני ואני לשלו הן היו כל כך עמוקות ויפות כשחושבים על זה הוא באמת בנאדם טוב.
~בן~
הבטתי בעיניה והצטערתי על כל מה שעשיתי סוף סוף היא נתנה לי לדבר איתה כמו בנאדם וסוף סוף היא מביטה בי, היתה בינינו שתיקה. "את מודה שזה היה שטות?" באנה איזה שאלה מטומטמת פלטתי לה. "מודה" היא אמרה וחייכה, החיוך שלההה ראבק הוא ממיס אותי.
שיחררתי את ידי, היא באה ללכת. "היי, לא כל כך מהר" התקרבתי אליה והרמתי אותה לפי שלוש מהגובה שלה, "דייי בן מטומטם תוריד אותי"
"איך קראת לי?"
"אני מצטערת סליחההה" היא היתה ניראת מפוחדת חחח.
"סליחה לא תעזור כאן!" חחח אין אני גדולל
"אז מה כן" התחננה אלי חחח אני מת על זה.
"תחזרי אחרי" חחח.
"טוב…"
"אני מבקשת סליחה" והיא חזרה "מבן ביטון" חזרה "המלך" חזרה "החתיך והיפה" "היי אני לא אגיד את זה!" "בינינו שנינו יודעים שזה נכון" חחח "מכפת לי אני לא אגיד את זה" "מכפת לי אני לא אוריד אותך" חזרתי אחריה באותו טון.
~אליס~
כמה הוא דורש לאגו שלו יוואו זה פשוט הורג זאת הסיבה שאני לא סובלת אותו.
"הכי טוב למעלה" "מה ככה? חכי את תגיעי למטה" אוי לא מה עשיתי. לא הספקתי לחשוב…
וכבר צנחתי על המיטה אחח איזו חבטה, נישארתי לשכב.
~בן~
מה נחמד לה למעלה, הנחתתי אותה חחח, אוי לא היא לא מגיבה.
"אליס?" התקרבתי אליה, היא שכבה על הבטן ככה שלא ראיתי אותה, סובבתי אותה.
היא היתה כולה עם דמעות, איך בנאדם יכול להיות כל כך רגיש?, לא היה לי סבלנות הלכתי לחדר שלי היא נישארה שם.
~אליס~
ילד חסר לב, הוא לא מבין שזה כואב?, ישבתי על המיטה ופתחתי את הפלאפון, ו..מה?
תגובות (1)
פרק מהמם!!!