שינית אותי פרק 42 למישהו איכפת ממני..

בס"ד
איןןןן לכם מושג כמה שאני אוהבת לכתוב את הסיפור הזה!!!!!
~בן~
הבטתי רק במטרה אחת!
הילקוט שלי. לקחתי אותו ויאללה לעוף. לא הסטתי את מבטי לצדדים, פתחתי את הדלת.
"אתה רשאי לצאת, החלמה מהירה" המורה אמרה לי. קרצתי לה וכל הכיתה הביטה בה מאדימה.
תכל'ס היא כולה רוצה ממני ז**ן טוב יום אחד… כל אחת היום רוצה.. חוץ מאליס. אחחח איך הייתי רוצה לעשות אותה יום אחד. בעזרת ד' אני מאמין שזה יבוא יום אחד, למרות שניראה לי שהיא רוצה שארד לרמה הנחותה שלה, ועוד אחר כך קוראים לערסים נחותים עאלק..
-בבית-
"סופסוף…" מלמלתי לעצמי. באתי להוריד חולצה ואז קלטתי את אליס, יושבת לבד בסלון.
"מה את עושה פה?!" רתחתי עליה, שלא יגידו שהיא מבריזה בגללי.. "שום..שום.. דבר" היא העבירה ערוץ והמשיכה לדפדף. הורדתי חולצה והלכתי להביא משהו קר. חורף, חורף, אבל אני טיפוס חם.
"הלווו את!" היא קפצה בבהלה. צחקתי אייי מת על עצמי. "מה את שותה?" בדרך כלל לא שואל אבל אנלא הכי מכיר אותה.. "מ…מים" היא גמגמה. הנהנתי, והיא לא המשיכה להביט בי. לא שקודם היא הביטה.. איך היא עומדת בזה?
חזרתי אליה עם השתייה. "בקשה" נתתי לה את הכוס והתיישבתי לידה היא לא הרגישה כל כך בנוח, אבל למי אכפת? "זה ניראה לך הטלוויזיה של אמא שלך או מה?" היא הפכה לעצובה פתאום. "מה עשיתי?" שאלתי אותה. היו לה דמעות בעיניים ראיתי את זה אפילו שלא הביטה..
היא עזבה את השלט וקמה. "תודה, אבל.." רגע אני הודאתי לה? עוד על משהו שלי שהיא נתנה לי?
"מה אתה רוצה?" היא אמרה חצי בוכה, וניסתה להסתיר את דמעותיה. "אנלא רוצה כלום, למה את בוכה?" היא הביטה בי. "אני לא, זה כלום." היא מחתה את הדמעות. התקדמתי אליה בצעדים בטוחים. "תתרחק ממני.." היא הלכה אחורה עוד ואני אחריה. עד שנתקעה בקיר. "שיט" היא לחשה, היא הביטה למטה, וזה הרג אותי. "אני יכול לראות עיניים?" היא הביטה בי באי הבנה. "איזה עיניים…" היא הסמיקה והשפילה מבט. התקדמתי אליה כששתי ידיי כבר מונחות על הקיר, וראשי על כתפה. שמעתי את הדופק שלה. "אל תחשבי ששכחתי מה שהיה היום אני מאוד מעריך את זה" לחשתי באוזנה, וליקקתי את אוזנה. היא גנחה , היא אהבה את זה. היא אהבה אותי, חיוך מרושע התנוסס על פניי. "דיי תפסיק אני.. אה.." אבל הכבוד שלה, זה דבר שגם מצוי אצלי… "אל תדאגי זה לא יוריד לך את הכבוד" חייכתי אליה. היא הייתה לחוצה היא הבינה שאין לה מפלט… הרמתי לה את החולצה. "מטומטם" היא צרחה עליי, ואחזה בחולצתה. "לכי תחפשי" הלכתי קצת פגוע. אחרי הכל פעם ראשונה שאני מתחיל עם מישהי ושהיא מסרבת לי. לבשתי את החולצה שלי, יצאתי מהבית מדליק סיגריה ומתקדם לבית של שון. יש אצלו ישיבה היום אני אגיע ראשון.
~אליס~
הוא הלך פגוע. דיי ריחמתי עליו. הוא היה פצוע גם ככה. אבל מצד שני, אם הייתי שותקת הייתי מוצאת את עצמי במיטה שלו…
נגעתי באוזן שלי, היא הייתה רטובה. ממנו. זה היה די נחמד הקטע עם האוזן, אני מודה שנהניתי. אבל גם אם ס*ס זה דבר כיף אני לא מוכנה לעשות את זה.
אני חושבת שהוא ניפגע ממני.. אולי אני אתנצל? אולי המכה השפיעה עליו ולכן הוא היה כזה?
שיחה עם -בן ביטון-
א-'היי'
ב-'אהלן'
א-'בן?'
ב-'מה קורה?'
א-'אני בסדר תודה'
ב- 'מה את רוצה?'
א- 'אני מצטערת אם נפגעת'
ב- 'חחח אני? את צוחקת עליי'
א- 'לא אני רצינית'
ב- 'אשכרה?'
א- 'כן אני רצינית'
ב- 'רוצה שאסלח לך?'
א- 'אבל אמרת שאתה לא כועס'
ב- 'בסדר אבל עדיין אני..'
א- 'מה?'
ב- 'אל תשחקי אותה'
א- 'מה אתה רוצה?'
ב- 'לא היית שולחת הודעות אם לא היה איכפת לך'
א- 'מה אתה…?'
ב- 'תצאי איתי?'
א- 'מה?'
ב- 'כן או לא'
א- 'אוקיי'
ב- 'סבבה תתארגני שעה 8:00 תיהיי מוכנה'
א- רגע בן'
ב- התנתק
~בן~
היינו במסיבה של שון, אליס שלחה הודעה עניתי וככה פתחנו שיחה. והבנתי משהו, באמת איכפת לה ממני.. היא שאלה אותי אם נפגעתי, עניינים.. "בן אתה עסוק?" הרמתי את מבטי מהמסך. "יש פה אנשים מה אתה שקוע" כל החברה הביטו בי. זירזתי את השיחה. "תן לראות לפחות" חבר בא לקחת את הפלאפון שלי, מהר התנתקתי. זה מה שחסר לי שיחשבו שאני מפתח איתה יחסים. הם כבר הספיקו להבין שאיתה אין מצב לסטוץ'..
"אחח יא משועמם, מה סגרת את החלונות. ממה אתה פוחד?" באמת יש לי ממה לפחד, אני מתחיל להתאהב. וזה מסוכן.
היינו שם עד שמונה. ונזכרתי שהבטחתי לה. הלכתי משם בריצה. כולם לא הבינו מה קרה לי…
רצתי הביתה כמו מטורף. הגעתי לחצר מתנשם ומתנשף, היא עמדה שם. "היי בן" היא חייכה. "היי" ניסיתי להיות נחמד אליה לפחות הלילה. "בואי" זירזתי עניינים, לפני ששירה תבוא ולא תתן לה. התקדמנו לכיוון האופנוע. "בן אני לא עולה על זה.." הנהנתי, באתי להוציא את הפלאפון לחייג למונית. "פ*ק" היא הביטה בי במבט לא מבין. "מה קרה?" שאלה. "הפלאפון" היא הנהנה. "אני הולך דקה להביא אותו, תזמיני מונית מאצלך סבבה?"
ג'ייקוב~
בן התנהג מוזר כל הערב, הוא היה הרבה בפלאפון חייך לעצמו. ואחר כך התנהג כמו ילד שמחכה לסוכרייה. ועכשיו גם שכח את הפלאפון שלו הרחפן הזה.
"אני הולך להביא לבן את הפלאפון" אמרתי לחברה, ויצאתי. ואז נכנס בי משהו מן דחף כזה לחטט לו. אני יודע שזה לא יפה, זה אפילו אסור. ועזבו את זה שבזכות בן יש לי בכלל חברים, אני עליתי מחו"ל כולם זלזלו בי וצחקו לי על המבטא. חוץ מבן, שדאג לי לימד אותי עברית ודאג שכולם יסתמו את הפה שלהם. "אני מצטער בן" מלמלתי לעצמי תוך כדי שאני פותח את הפלאפון שלו. נכנסתי לפייסבוק שלו. תמונות מושלמות, הוא חתיך הורס. פתאום קלטתי הודעה מהודעות פרטיות. לא אני מגזים… אבל לא שלטתי בעצמי פתחתי, מקסימום אני אומר לו ששלחו לו הודעה ורציתי לדעת ממי…
'רגע בן' הודעה מ-אליס וואט?!
הסתכלתי בכל ההודעות שלהם, למען השם. בן.. יכול להיות שהוא קצת מאוהב?
"ג'ייקוב!" הוא צעק לי מרחוק, אכלתי לעצמי את הלב. "בן.." התחלתי להגיד והשפלתי מבט. "מה אחשלו?" הוא שאל בחיוך. "הפלאפון שלך, ו.. אני יודע" הוא כיווץ גבות. "יודע על..?" חייכתי. "אתה לא צריך להכחיש בקשר לאליס, אני יודע שהיום אתה יוצא איתה" הבעת פניו השתנתה. "עוד מישהו יודע חוץ ממך?" הוא היה לחוץ. "לא ואני נשבע לא לספר" אמרתי בישירות. "תודה אחשלי, ובקשר אליה.. זה לא משהו רציני" הוא אף פעם לא חשף רגשות גם במצבים מביכים ועצובים.. "ביי" מלמלתי, אבל הוא כבר הלך.
בן~
חזרתי אליה, מנסה לחייך. אני סומך על ג'ייקוב אבל עדיין…
"איפה המונית?" התקדמתי אליה. "היא נסעה כי לא באת" היא הכניסה את הפלאפון שלה לתיק, לא שמתי לב כל כך מה היא לבשה האור היה חלש. "כבר מאוחר ממילא בואי נלך לאנשהו באיזור" למרות שלא רציתי שהחברה יקלטו אותי, בעצם מה איכפת לי מהם??
"לאן אנחנו הולכים?" האמת שלא ממש ידעתי לאן לקחת אותה. "תיראי כשנגיע" החלטתי לקחת אותה לאיזה מסעדה קטנה ליד הבית של עדי. תמיד הייתי לוקח את עדי לשם..
"אני סומכת עליך שזה יהיה טוב" היא אמרה מנסה שלא להביט בי. הלכנו עד שהגענו לשם.
"זה ניראה מקום נחמד" היא חייכה באושר. "חחח" היא ציחקקה ואני אחריה. כשחושבים על זה אני באמת מתחיל לפתח אליה רגשות.. אני חייב למחוק אותם, מקסימום רק הערב..
במסעדה היה יותר אור ככה שראיתי אותה יותר, היא לבשה שמלה אדמדמה קצרה ולא צמודה מידי, מעל סוודר דק כזה, איך אתן אומרות אורול? אוורול? מזה משנה.. היא שמה עקבים, תיק צד פיצי. היא התאפרה ככה שהדגישה את העיניים היפות שלה, והשפתיים שבאלי לנשוך לה..
"בן?" היא שמה לב שאני בוהה באוויר. "אה אני פה" חייכתי. "בואי נשב שם" הצבעתי על שולחן צדדי. "טוב" המלצרית ניגשה אלינו. "בן?" אויש שיר הז**ה. "אה" השבתי ביובש. "מה אתה עושה פה?" הפניתי את מבטי לאליס. "מה את רוצה היא הביאה תפריט" שיר הובכה שהבינה שאני לא בקטע שלה כרגע. "ממתי אתה יוצא לדייטים?" היא מלמלה. "אנחנו מזמינים את זה.." היא הנהנה והלכה. אליס הייתה בפלאפון, לקחתי לה אותו ובאתי להביט. "לאאא" היא צעקה. "ששש מה את צורחת?" צחקתי, לא הבטתי רק הנחתי אותו בצד. "כבר אמרתי לך שאני אוהב אדום" היא הביטה על השמלה שלה. והסמיקה. "עכשיו זה מושלם" צילמתי בפלאפון שלה והחזרתי לה אותו. "קחו את המנות שלכם" שיר חזרה בחוסר סבלנות. התחלתי לאכול ואליס רק הביטה במנה. "מה לא אוהבת?" היא הנידה בראשה, והתחילה לאכול. הארוחה עברה בשקט.
שילמנו ויצאנו.
בדרך הביתה, עוד קרוב למסעדה. נעצרנו על ספסל. החלטתי להוציא את התחבושות וכל מה שהרופא שם לי. "מה אתה עושה?" אליס צרחה בבהלה. "תפסיק אתה רק תזהם לעצמך יותר" ראיתי דאגה בפניה, אף פעם אף אחד לא דאג לי באמת לאף אחד לא היה איכפת ממני. הקשבתי לה והפסקתי להוציא, הבטתי בה והיא בי. לפתע ראינו את אדיר. היא הסיטה את מבטה ממני, והביטה בו, הוא היה מופתע לראות אותנו יחד.. הוא הלך משם מהר. "אדיר חכה זה לא מה.." היא החליקה מעט עם העקבים, באתי לתפוס אותה. אבל היא התרוממה במהירות. "סורי בן, היה כיף!" היא נשקה ללחי שלי, ורצה במהירות אחריו.
נעתי בלחי שלי, הרגשתי מושפל, אני לא מאמין שיצאתי איתה.. חתיכת בוגדת. אני יודע שלא היינו יחד אבל עדיין מישהו אחר היה ניפגע קשות, אבל לא אני..
הלכתי הביתה משם, ממשיך להוציא את התחבושות. ממילא אין מי שיגיד לי לא ואין לי מישהו שאיכפת לו ממני כבר..