שיר הזאת | פרק 7

הסתיימה ההפסקה ועכשיו התחילה השעה השנייה.
רותם נכנסה לכיתה ובאה לרפאל ונתנה לו חיבוק ארוך.
אסור לי לחשוב עוד דברים על רפאל, אני צריכה להתנתק ממנו.
אחרי שהם התנתקו אחד מהשני רותם לקחה את המכתב אלייה לכיס ואמרה לו ״אל תדאג אני אשלח לו את זה״
אז כן, מסתבר שלרותם יש חבר שבמקרה הוא חבר טוב של רפאל אז רפאל כתב שיר לרותם ורותם תביא את זה לחבר שלה.
אז יופי הוא שלי.
הוא ישב, הסתכל עליי והסתכל לי על הידיים.
״איזה ידיים קטנות״ הוא חשב.
ומיד אחרי זה הוא דימיין כמה דברים עם הידיים שלי שלא ממש הייתי רוצה להגיד.
ניצלתי את מצבו, והסתכלתי על העיניים שלו.
בהיתי בהם והרגשתי שאני ממש בתוכם ״ממתי יש לשיר עיניים חומות״ הוא חשב, מחשבה ממש מתאימה כי הבנתי שגם הוא מסתכל על עיניי. צללתי בתוכם והתחלתי לספור את השניות, עד 8.
אחת, הוא שם לב אליי.
שתיים, הוא מסתכל עליי גם.
שלוש. הוא מתחיל לבהות בי.
ארבע. שם לב שיש לי עיניים חומות.
חמש. הוא מתעמק בעיניי.
שש. הוא צולל בתוכם, כמוני.
שבע. שנינו מביטים אחד על השני ומתקרבים קצת.
שמונה. הוא מתקרב אליי, נוטה את פניו, כמעט קרוב לנשיקה, ואז.. צילצול.

״וואו״ הוא חשב לעצמו. הוא נשאר במקום שלו יחד עם חוברת אנגלית והטוש וחצי שלו, פעור פה ויד על השיער.
אחרי הרגע הזה הרמתי את התיק במהירות והלכתי מהכיתה. הסתכלתי עליו פעם אחרונה ואז נעלמתי לגמרי.