שיר הזאת | פרק 9 ואחרון

אחרי כמה דקות שמעתי שכל הערסים קוראים בשמי ״שיר! שיר! שיר״, הם המשיכו והמשיכו ואז מצאתי את עצמי במעבדה יחד עם מלא ילדים סביבי.
״שיר את בסדר? נרדמת לנו פתאום.״
״מה מה איפה אני.. רגע מ..מה?!״
״שיר קומי״ המורה אמרה.
גיליתי שמה שקרה הכל היה חלום. זה טוב מידי בשביל להיות אמיתי.
אז כנראה שאני ורפאל לא נהיה ביחד למרות הכל.
***
בהפסקה ניגשתי לרפאל, רציתי לוודא שזה באמת קרה. ״רפאל? אולי אני ואתה.. כאילו, התנשקנו?״
הוא הסתכל עליי. ״לא.״
״אה אוקי.. תודה״ נשמעתי די מאוכזבת.
עזבתי אותו והתקדמתי.
הרגשתי מישהו נוגע לי בכתף. ״רפאל?״
מבלי לענות הוא תפס לי את הפנים ונישק אותי, השפתיים שלו היו רכות כל כך, הרגע הזה המשיך כמו נצח ולא רציתי לעזוב אותו. התנתקנו אחד מהשני. הפעם הרגע הזה היה אמיתי.
זה גרם לי לכבד אותו שוב. לאהוב אותו.
הוא הסתכל בעיניי ואמר ״אני אוהב אותך״
***

וזה הסוף. אני יודעת שציפיתם לסוף אחר והכל, אבל החלטתי שהסיפור הזה לא לוקח אותי לשום מקום.
היה כיף לכתוב אותו ואל תדאגו אני עכשיו כותבת סיפור חדש, בנתיים אני עדיין חושבת על מה לרשום.

תגיבו! והרבה כי זה פרק אחרון ^^