שיר, נעים להכיר :) פרק-21

פרק קצר ודפוק… הפסקתי לכתוב הרבה זמן ולא יכולתי להתחיל ישר עם אחד ארוך…
סליחה על הפגרה :/
קריאה מהנה :)

התקדמנו לבית. הוא היה ריק… שיהיה.
כתבתי לאבא פתק קצר "יצאתי עם יונתן וגל"
נכנסנו לחדר שלי. על פרצופו של יונתן נמרח חיוך גדול.
"אז זה החדר של שיר" אמר ונשכב בטבעיות על המיטה.
"תרגיש בבית" מילמלתי… הוא צחק. גל חיפשה משהו לאכול בסלון. הוצאתי מגבת מהארון.
"אני במקלחת…לא להשתולל" קרצתי לו והלכתי עם הבעת פנים מסתורית.
התקלחתי מהר ככל שיכולתי ואספתי את השיער ללוליטה מדויקת. התאפרתי קלות.
חזרתי לחדר עם מגבת בלבד, הוא הביט בי מחוייך.
"שווה לבוא אלייך" קרץ. נתתי לו סטירה קטנה.
"שובב…" אמרתי והנדתי בראשי ל"לא". חייכתי חיוך קטן כשהסתובבתי אל הארון, קיוויתי שהוא לא ראה את החיוך הזה.
שלפתי מהארון שמלה שחורה צמודה קצרה וחזרתי למקלחת. החלפתי בגדים וחזרתי לחדר.
"יפיפיה" הוא אמר בקול שקט, כאילו לעצמו. חייכתי אליו.
"אני מוכנה" אמרתי כשהתיישבתי לידו על המיטה. הוא הניח יד על ירכי החשופה. עיניו הביטו בעיני.
"אני כל כך אוהב אותך" הצטמררתי קלות. השפלתי את מבטי אל היד שלו שזזה באי נוחות מהירך שלי.
"גם אני אותך" החזרתי אליו את עיני.
"יאללה… הולכים?" הוא שאל לאחר שתיקה עדינה.
"כן" עניתי.. יצאנו החוצה.
"איזה מהממת!" גל חיבקה אותי.
"תהנו לכם!"
"את לא באה?" שאלתי כשהבחנתי בה ובארוחה שאירגנה לעצמה.
"לא.. דייט זה דייט…" יונתן הקפיץ את מפתחות הרכב בזרועותיו כמו בפעם הראשונה.
"אין מצב הוא מחזיר אותך הביתה הערב" לחשה לי באוזן לאחר שהתקדם כמה צעדים.
"סתמי" אמרתי בלי קול ויצאנו מהבית. הוא פתח את דלת המכונית והורה לי להיכנס.
"תודה" אמרתי ברישמיות תואמת. הוא צחקק.
"אז לאן הולכים?" שאל כשהתיישב במושב הנהג והחל להתניע.
"המממ" תהיתי לעצמי..
"מסעדת מנדולינה?" שאל. חיוך גדול נפרס על שפתי.
"מנדולינה" עניתי.
מנדולינה זאת מסעדה חלבית שנמצאת כמה שכונות מהבית שלי, זאת המסעדה הכי טעימה ברחובות. ב"ימי בנות" שלי עם אמא היינו הולכות לשם.
המכונית השקטה נסעה על הכביש בקלילות. אנחנו שתקנו.
"מתרגשת?" שאל
"בטח" עניתי
"בכל זאת… דייט ראשון" הוא חייך.