שכול | 1(שקדוש)

'להתמקד בכאב'
אחד המאמרים שהשפיע על חיי בצורה הכי הזויה שיש.
למה? ככה.
בככה הכוונה לניר. אחד החברים הקרובים ביותר, אליי, שנפטר במבצע עופרת יצוקה.
אני לוקח שלוק מבקבוק הוודקה ומעיין בכתבה שוב, מנסה להבין את ההיגיון של התמודדות. אני מניח שבחיים לא באמת אבין את זה.
אני מסתכל עליה נעה ממקום למקום, מגישה קערה עם תפוחי אדמה ורוזמרין. אני מסתכל עליה בעיניים גדולות. היא מחייכת אליי חיוך עקום.
"אה, רבקה? מסדרת אוכל לערב שישי?" אני ממהר לשאול. היא מהנהנת וחוזרת למטבח. אני מסתכל על העיתון שוב ומחליט לוותר על הקריאה החוזרת.
"אה, אחי?" אח של ניר יוצא מחדרו ואחריו נערה בלונדינית לבושה, בקושי. הוא מחליק לי כיף וקורץ.
טמבל. אני מגחך.
"אתה חייב להפסיק עם החרא הזה, באמת אחי" אני מסנן ברגע שהיא יוצאת.
"ככה טוב לי, סקס, אלכוהול, וחוסר מחוייבות" הוא מסביר לי את הדבר שנראה לי הכי לא הגיוני שיש. אני מניד בראש ומחייך.
"יאלה, אנחנו יורדים לבר אחר כל. בתור אלמנה, איפה תישארי, גברתי הנאווה?" הוא ממלמל וחוטף שניצל מהמחבת של אמא שלו.
"או כדאי שתרגיע, אדוני הצעיר. גם בתור אלמנה, יפה אני ממך." אני מחזיר לו מכה עלובה מתחת לחגורה.
הוא מגחך.
"יפה יפה, טירון. אז אתה בא, או מוותר?" הוא מצחקק ומסתכל עליי בעיניים הכהות שלו. אני מסדר את השיער קצת.
"ברור" אני עונה. הוא מחליק לי כיף נוסף שנייה לפניי שהוא עולה להתקלח, ואני הולך להתארגן בבית שלי. אני משאיר את העיתון על השולחן.
אני לא מבין בכלל כמה בלגן זה עוד יצור.