שכול | 6(שקדוש)

חודש עבר. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על הלחישה שבקעה מבין השפתיים הבשרניות שלו.
כאילו הוא מאוכזב ממני.
קר…. אדיש.
אני ניגשת למקרר ומוציאה ארטיק. השמש בחוץ קופחת והמעלות לא נותנות מנוחה. אני מתיישבת על כיסא הבר שליד שולחן האוכל הקטן שבמטבח.
אני חושבת על אופיר. אני מרגישה שאני משלה אותו ומהצד השני אני נהנית מהזמן איתו… ומחבבת אותו מאוד.
ובכל זאת אותו הזמן אני לא מצליחה לארגן את המחשבות, והן על גבר אחר.
אני נאנחת בקול.
הבית ריק.
הם הלכו לים, המשפחה שלי.
לא הלכתי. אני מחכה לאופיר.
אני מסתכלת דרך החלון על חתול רץ. הוא בטח מחפש מים.
אני מסיימת עם הארטיק וזורקת את המקלון.
דפיקות בדלת. בדיוק בזמן.
אני מסתכלת על הגרביים שגרבתי לא מזמן ועל הרגליים החלקות.
אני פותחת את הדלת.
"שקד!!" היא צורחת. מי? עדן. שדרת לשעבר של גלגל"צ. אני מחייכת חיוך מזוייף קצת ומובילה אותה למטבח.
היא מזמינה את עצמה לפתוח את המקרר ולקחת ארטיק.
אני מגחכת בפנים, לא נעים.
"את לא תאמיני מה שמעתי על אופירוש שלנו" היא אומרת וכמעט ובולעת את הארטיק עם המקל.
היא שמעה עלינו?..
"הוא סטוציונר ברמות על!!! שמעתי שהוא אפילו עשה עם השכנה הבלונדינית הרוסייה שלך שבוע שעבר" היא יורדת ללחש.
העיניים שלי נפערות.
אני מגרדת בראשי ונופלת לכיסא.
היא רצינית?
הדבר הבא שאני מוצאת את עצמי עושה הוא יורדת במורד הרחוב.
אני רואה את הסופר.
אני נכנסת ולא יכולה שלא לזהות את תסרוקת ההארי סטיילס הזו שלו.
אני מתקרבת במהירות.
אני מצמידה את השפתיים לשפתיו.
אני לא יודעת מה אני עושה.
הזעם מפעפע בי.
הוא נופל אחורנית, לתוך המדפים של החטיפים.
ואני איתו…