שכונה חדשה, אהבה חדשה! פרק 10
בס"ד
פרק 10
כשהתעוררתי הרגשתי שאני נמצאת על מיטה זרה. מיטה לא נוחה וקשה לא היה לי נוח בכלל.
הסתכלתי מסביבי, ראיתי מכונות ומכשירים שחלקם מחוברים לי ליד ולרגל. לא הבנתי איפה אני נמצאת.
לבשתי חלוק כחול לבן. ניסיתי להרים את הראש אך ללא הצלחה לא הצלחתי. ניסיתי להבין היכן אני נמצאת. באותו רגע אימי נכנסה לחדר, היא ראתה שאני ערה והתמלאה דמעות דאגה ותשישות. נורא נלחצתי, לא הייתי רגילה לראות את אמא שלי בוכה או מתפרקת בדרך כלל היא הייתה אישה חזקה ונחושה בדעתה ועכשיו אני רואה אותה פה עייפה ומובסת.
"היי" מלמלתי
"איך את מרגישה מתוקה?" שאלה אותי
"קצת יותר טוב אבל עדיין כואב לי הראש" עניתי
"אמא, אתה יכול לעזור לי לקום?" שאלתי
"כן מתוקה שלי, בואי" ענתה לי
אמא שלי עזרה לי להתיישב בנוח כך שיכולתי לראות בהרבה יותר טוב את פני החדר ואת הפנים של אמא שלי.
"איפה אני"? שאלתי
"את בבית החולים מתוקה" ענתה לי במבט עצוב
"למה אני נמצאת פה?" שאלתי לא מבינה איפה אני
"לפני כמה ימים בית הספר התקשר אליי באמצע פגישה ואמרו לי שהבת שלי כלומר את היית ללא הכרה באמצע המסדרון לפני השיעור. והביאו אותך למשרד המנהל שני בחורים שאני לא יודעת את שמם" ענתה לי.
שני בחורים חשבתי מי הם יכולים להיות. רגע, נזכרתי במשהו, לפני שעיבדתי שיווי משקל ראיתי שני בחורים רצים לעברי. אני מקווה שאלה לא מי שאני חושבת שהם. רק לא נועם ואביב חשבתי.
"שני בחורים"? שאלתי
"כן, ככה אמרו לי" ענתה לי אימי
"רגע אמא, אמרת שהתקשרו אלייך לפני כמה ימים, כמה ימים אני נמצאת פה?" שאלתי
"3 ימים" ענתה לי במבט כואב
תגובות (1)
תמשיכיי