שלג בבוסטון (פרק 10)

"אנחנו צריכים להיפרד…"
"להיפרד?!" שאלתי בהפתעה
"פשוט זה לא מתאים לי.."
"לא מתאים?! להזכיר לך מי נישק את מי?"
"את לא צריכה להזכיר.. זה פשוט ש.. אני לא יכול להסביר"
"טוב, אז אני לא רוצה לדבר איתך יותר!" צעקתי בעוד דמעות יורדות מהעיניים שלי.
"עלמה חכי רגע.." ניסה שון להרגיע אותי ושם יד על כתפי
הזזתי את היד שלו בתוקפנות מהכתף שלי ועליתי במדרגות.
דניאל ראתה אותי בוכה ורצה לברר מה קרה.
"מה? נפרד ממך? אחרי יום? למה?!"
"אני לא יודעת.. אני חייבת לגלות"
"אולי הוא ראה את התמונה?"
"לא דניאל.. אני לא חושבת". אמרתי "אני אעקוב אחריו ואגלה."
פתאום טאו התחיל לנבוח ורצתי עם דניאל לשרותים.
"כלב בתיק? לא מספיקה לך בעיה אחת?"
"לא הייתה לי ברירה!! את מעדיפה שהוא יילךך למכלאה?"
"טוב.. צודקת" אמרה דניאל "אם את רוצה, אני יודעת איפה נוכל לשמור אותו"
"נוכל? מה זאת אומרת נוכל? הוא הכלב שלי!"
"טכנית הוא לא.. ואני אומרת שאולי נגדל אותו ביחד עד שאמא שלך תגלה ו.."
"טוב בסדר!" אמרתי.
דניאל ואני הלכנו לבקתת סוואייג שאני חושבת שאף אחד לא מכיר חוץ משתיינו. . היא נמצאת ממש קרוב לבית הספר על גבעת הרמורט.
אירגנו לו מיטה קטנה מכמה בדים שהיו מונחים שם וכערות אוכל ומים מחתיכות עץ.
"טאו.. אתה נשאר כאן בינתיים עד שנוכל למצוא לך בית או שאחת מאיתנו תוכל לקבל אותו." אמרתי
"את מדברת לכלב?" צחקה דניאל
"תתפלאי.. זה לא כזה רע"
דניאל הסתכלה על השעון וגילתה שאנחנו מאחרות לכיתה.
יצאנו החוצה מהביקתה ורצנו במהרה אל הכיתה.
כשנכנסנו לכיתה המורה רק העירה לנו שלא נאחר שוב והשיעור עבר בשלום.
וכשהגיעה ההפסקה כולם יצאו מהכיתה וראיתי בחזית העין שלי את שון יוצא עם ספיר החוצה..
תפחתי לדניאל עם האצבע על הכתף וסובבתי את ראשה כדי שתראה אותם.
"טוב אני אלך אחריהם ואודיע לך מה ראיתי." אמרה דניאל.
הסכמתי בוינתיים אני הלכתי לגבעה לראות מה עם טאו.
בסיום ההפסקה דניאל נראתה מודאגת..
"דני? מה קרה? מה שמעת שהם אמרו?"
"אה…" גמגמה דניאל.
הסתכלתי עליה בפרצוף שלא ממש מבין מה היא אומרת.
"דניאל? מה הם אמרו!" שאלתי בצעקה.
ודניאל לא ענתה לי. היא פשוט הסתובבה והלכה למקומה.