שלג בבוסטון (פרק 19)

"טוב קדימה.. אני סקרנית לשמוע עליו" אמרתי לאבא.
"טוב אז ככה.. לפני בערך 18 שנים, עוד כשאני ואמא רק היינו נשואים אני הבאתי לה מתנה מיוחדת ליום הולדתה. הבאתי לה שרשרת זהב ובקצה שלה היה יהלום בצורת לב. הבטחנו לעצמנו שאם תיוולד לנו בת ראשונה, נעניק לה את השרשרת ביום הולדתה ה16"
"אבל איך קנית את השרשרת הזו?" שאלתי
"לא בדיוק קניתי אותה.. יותר גנבתי אותה מאדם עשיר מאוד שגר בלוס אנג'לס הבית הקודם שלנו."
"נתת לאמא שרשרת גנובה?!" שאלתי בצעקה
"זו לא הנקודה.." אמר "אחרי שנולדת החלטנו שהשרשרת תהיה מוענקת לך. אבל מאז, כל הזמן אנשים שעובדים אצל האדם העשיר הזה רודפים אחריי ורוצים להשיג בחזרה את השרשרת. ואני קצת השתגעתי מכל האלכוהול ובאיזה מועדון בלילה לפני התאונה, לקחתי את הסכין מרוב האלכוהול אז אני…"
"הרגת את האדם העשיר הזה?"
"בדיוק.. והעובדים שלו מאז מחפשים אותי ואת היהלום ורוצים לקחת אותו בכל מחיר."
"בעצם בגלל שרצחת את האיש הזה אתה נכנסת לכאן ל 10 שנים?"
"כן.." אמר אבא בהשפלת מבט.
"אז זה אומר שיש לי שרשרת גנובה בתוך הבית?!" נלחצתי "אני לא מאמינה.."
"הביקור נגמר נא לצאת מהתא!" אמר השוטר.
"אבא מה אני הולכת לעשות עכשיו?" שאלתי בפחד
"תרחיקי את השרשרת מהאנשים הנכונים ותהיי בסדר"
אני ואורן יצאנו מבית הכלא והייתי כולי בלחץ. לא ידעתי מה לעשות! לחשוב שעוד שלושה ימים אני אענוד שרשרת גנובה וכולם ירצו לקחת אותה..
"אל תדאגי עלמה.. אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך" הבטיח לי אורן.
הגעתי הביתה ואמא ראתה אותי לחוצה ונגשה אליי
"נו עלמה, מה קרה עכשיו עם אורן?"
"אמא זה לא זה.." אמרתי "זה בקשר ליהלום."
"איך את יודעת על ה…" הבינה אמא "הלכת לבקר את אבא?!"
"כן.."
"למה עשית דבר מטופש שכזה ומסוכן שכזה?"
"כי הייתי חייבת לדעת למה אבא נעלם ולמה שיקרתם לי כל השנים האלה!"
"לא שיקרנו לך עלמה.. פשוט פחדנו שאת תפחדי מאבא ותפחדי שיפגע בך.. חיכינו לרגע המתאים."
"אז הרגע המתאים הוא כשאני מדברת איתו בכלא?!"
"אני בכלל לא ידעתי שאת יודעת.. אני רציתי לספר לך מחר אבל.."
"אז חבל.. אני כבר יודעת. ואני רוצה להבין למה את לא מעיפה את היהלום הגנוב מהבית שלנו!"
"את לא רצית לבגיד לי גם את זה?" כעסתי "ואמרת שאני מתנהגת לא טוב!"
"עלמה חכי!!" קראה אמא
אבל לא הקשבתי ועליתי לחדר.
בשעה שמונה בערב בערך קיבלתי טלפון מאורן.
"היי עלמה"
"היי.."
"איך את?"
"גיליתי שאמא שלי הסתירה את זה ממני כל השנים ולא חשבה לספר לי"
"אני בטוח שהיא רצתה לספר.."
"כן.. טוב עזוב את זה. מה אנחנו עושים עם היהלום?"
"את יודעת איפה היא שמה אותו?"
"אני חושבת שבקופסאת התכשיטים שלה"
"אז בואי ניקח אותו."
"לא זה מסוכן מדי.. הוא יכול לסכן אותנו."
"אז מה את מציעה שנעשה? מישהו עוד עלול לפרוץ לבית שלכם ולפגוע בכן."
"אני אמצא משהו.. בינתיים אני אברר עליו עוד קצת מידע."
"ניפגש מחר בבקתה ונדבר?" שאל אורן
"כן בטח. טוב ביי"
"ביי" אמר וניתק את הטלפון.
חיפשתי דרך למצוא את היהלום או לקחת אותו ממנה רק כדי להביט בו. חשבתי ללכת באמצע הלילה לתיבה ולקחת אותו לכמה דקות.. טוב אני אעשה את זה.
כיוונתי את השעון המעורר לשעה ארבע וחצי בבוקר כדי לקום ולקחת אותו ממנה.
הלכתי בשקט בשקט כדי שגל לא תשמע אותי אבל לצערי רב.. היא שמעה
"עלמה?" שאלה בפיהוק "מה את עושה בשעה כזו מוקדמת?"
"סוד כמוס.." אמרתי
"תגלי לי!!" התחננה אליי
"ושתגלי לאמא שוב כמו עם טאו? אין סיכוי!" אמרתי והחזרתי אותה לישון.
נכנסתי ממש בשקט לחדרה של אמא וחיפשתי בתיבה שלה את היהלום. במשך 50 דקות חיפשתי עד שלבסוף.. בינגו! מצאתי אותו.
לקחתי אותו לחדר כדי להביט בו מקרוב יותר ולהבין מה שונה בו או מיוחד בו.
השרשרת הייתה מזהב אמיתי והיהלום היה מבריק ובצורת לב בדיוק כמו שאבא סיפר לי.
אבל בדיוק כשבאתי להחזיר אותו לקופסה… אמא תפסה אותי.
"נו נו נו.. ידעתי שתרצי לקחת אותו." אמרה אמא בעעס
"אני הייתי חייבת לראות אותו אמא. להבין מה כל כך חשוב בו."
"אני לא רוצה שתגעי בו שמעת?! האנשים האלה עוד יבואו וייפגעו בך!"
"בסדר רק הסתכלתי עליו לכמה שניות.. לא רציתי לקחת אותו." אמרתי וחזרתי למיטה.
לא יכלתי להרדם בשאר הלילה.. לא הפסקתי לחשוב על זה שיום אחד יבואו לבית שלנו וייקחו אותו..
הגיע יום ראשון. שוב פעם חופש והייתה לי הזדמנות לישון עוד.
אבל אמא העירה אותי ואמרה לי "אני יוצאת לעבודה.. אני אחזור בשלוש"
"טוב" אמרתי והלכתי לאכול ארוחת בוקר.
בשעה עשר וחצי בערך אני וגל ראינו סרט בסלון ושמעתי רעש מוזר
"מה זה היה?" שאלה גל בפחד
"תשארי כאן אני אלך לבדוק..
לא מצאתי מאיפה מקור הרעש אך כשחזרתי לסלון ראיתי איש מפחיד לבוש שחורים מאיים על אחותי הקטנה עם אקדח אשר מכוון אל ראשה