שלג בבוסטון (פרק 5)
הגעתי לגלידרייה של ג'ון וראיתי את שון כבר תופס שולחן
"היי שון!" קראתי
"הי עלמה בואי שבי"
מיד הלכתי לשבת בכיסא ליד שון בהתרגשות
"תשמע, זה ממש מפתיע אותי שככה כשאתה מכיר אותי רק יום אחד בכל זאת אתה מזמין אותי לאכול איתך גלידה.."
"כן.. זה באמת אה.. לא צפוי" אמר שון בגמגום מהסס
שון הזמין לשנינו את אותה המנה והתחיל לדבר איתי.
"אז עלמה.. כמה זמן את כבר גרה בבוסטון?"
"טוב האמת היא שאני גרה כאן שנה וחצי בערך.. עברתי לבית הספר בכיתה ז' ועכשיו אני בסדר"
"ו.. הייתה סיבה מסויימת שבגללה עברת?"
"אממ האמת שכן.."
שון נעץ בי מבט מסוקרן אבל בגלל שלא רציתי לספר לו זה עשה לי חשק כן לספר לו. אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל העיניים האלה הכחולות שלו, השער הבלונדיני.. לא יכלתי לסרב והתחלתי לספר לו את כל הסיפור אפילו את הקטע של תום.
"ועכשיו אתם לא שומרים על קשר את ותום?"
"לא בכלל לא.. יש לו כבר חברה חדשה"
"ומה.. את לא רוצה חבר חדש?"
"אני.. אהה…"
ולפני שאמרתי לשון תשובה פתאום זה קרה..
הוא התקרב אליי ונישק אותי. זה היה כמו חלום שהתגשם בשבילי ואחרי שהוא זז לאחור העלתי חיוך מופתע
"נו? יש לך תשובה לשאלה שלי?"
"כן…" אמרתי בחיוך וחיבקתי אותו!
אחרי שסיימנו את הפגישה נפרדנו לשלום וקבענו שניפגש מחר.
למרות שאני שמחה שזה קרה.. זה עדיין קצת מוזר לי שפתאום אחרי שהוא מכיר אותי יום אחד הוא כבר מנשק אותי ומציע לי חברות. החלטתי להנות מהספק ופשוט לשמוח.
חזרתי הביתה וראיתי אותו כמו חדש, אפילו יותר יפה ממה שפעם היה. כניראה שהמשפצים עשו עבודה טובה.
אמא ראתה אותי עולה למעלה עם חיוך על הפנים ושאלה אותי מה קרה..
אני לא ידעתי אם לספר לה או לא. היא אמרה לי בפרוש שהיא לא ממש רוצה שאני אתנשק בפה בגיל כזה אלא רק עוד שנתיים. אז עניתי לה:
"סתם עוד יום רגיל בגלידרייה של ג'ון.."
"תפסיקי לשחק משחקים! אני יודעת בדיוק מה קורה כאן עלמה…"
תגובות (1)
עד שתי תגובות ואני ממשיכהה :)