שלג בבוסטון (פרק 8)

התקרבתי בשקט בשקט וגם הרעש קצת נחלש, אולי בגלל הצעדים שלי.
הסתכלתי מבעד לשיח וצעקתי: "יההההההההה!!" ולפני שפגעתי בסכין לא האמנתי למראה עיניייי
זה היה כלב קטן ולבן עם כמה כתמים חומים על הגוף שככול הנראה נתקע בתוך השיח ולא הצליח להשתחרר.
חילצתי אותו משם ובדקתי אם יש לו קולר או אמצאי זיהוי כדי להחזיר אותי לבעליו, אבל לא היה כלום.
תמיד רציתי כלב. אבל אף פעם לא הרשו לי לגדל אחד כי אמרו שאני לא אהיה אחראית..
"טוב, אני לא יודעת מה אני אעשה איתך אבל אני חושבת שאני אוכל לגדל אותך" אמרתי לכלבלב הקטן.
"בוא ניראה, איך אפשר לקרוא לך?" חשבתי "אוקי. מצאתי שם מושלם! אני אקרא לך טאו" אני לא יודעת למה בחרתי לקרוא לו טאו. השם הזה פשוט נשמע מאוד חמוד בעיניי.
הרמתי את טאו בשתי ידיי ונכנסתי במהירות אל הבית.
שמתי אותי על המיטה שלי וניסיתי לחפש לו מקום לישון ומקום מסתור. ואז מצאתי!. בצד המיטה שלי יש מיני ארון שהוא די גדול ופעם כשהייתי קטנה ובימיי הראשונים בבוסטון אהבתי להיכנס לשם. לקחתי סלסלה ושמתי בתוכה שמיכת צמר והכנסתי אותה ואת טאו אל תוך הארון.
ירדתי למטבח כדי להביא לטאו קצת בשר ומים לשתייה ושמעתי אותו עד למטה מיילל.
רצתי מהר אל החדר ונתתי לו את האוכל וסגרתי את הארון.
"עלמה?" שאלה אמא "מה זה כל היללות האלו?:
"בטח מבחוץ.." אמרתי.
"טוב תחזרי לישון. לא יהיה לך כוח מחר לבית הספר" אמרה אמא וסגרה את הדלת.
אם אמא הייתה יודעת מה מצפה לי מחר בבית הספר.. היא לה הייתה אומרת לי את זה.
פתחתי את הארון של טאו בגלל כל היללות וחזרתי לישון. ומסתבר שהוא פשוט לא רצה דלת סגורה.
שמתי שעון מעורר לשש וחצי בבוקר כדי לצאת לטייל מהר עם טאו ולקנות לו רצועה וקולר. אצלי בשכונה החנות של הכלבים פתוחה 7\24.
כשחסרתי הביתה אז הברגתי החוצה את דלת הארון של טאו כדי שיהיה לו מן סוג של חדר קטן משלו.
אבל הבעיה היחידה היא.. מי הולך לשמור על טאו בזמן שאני בבית הספר?
אם אמא תראה אותו בחדר שלי הלך עלי ועליו.
אני חייבת למצוא פתרון אחר…