שנייה לפני הסוף ~סיפור חדש ~ תגיבו :)

טוב אז לפני הכל היי קוראים לי נעמה ואני ידלה רגילה עם חיים רגילים . טוב לפחות הייתי …
הכל התחיל ביום חמישי ההורים שלי נסעו לסופשבוע בבית מלון האחים שלי היו אצל דודה שלי ואני הייתי בבית לבד .
האמת שקצת פחדתי ,אבל הייתי חייבת להוכיח לאבא שלי שאני מסוגלת .בכל מקרה ביום חמישי עברתי ליד המכולת השכונתית בדרך מבית הספר ושמעתי את צעקתו המוכרת של דוד המוכר "בוא לפה יגנב תחזור " צעק דוד ופרץ מהמכולת שניות ספורות לפניו יצא נער הוא קרץ לי וברך ."מה קרה ?" שאלתי את דוד .הוא סיפר לי שהילד הזה גנב ממנו כיכר לחם וחפיסת שוקולד ושאותו נער גנב גם מהמכולת של אחיו בצד השני של העיר .
מוזר ,חשבתי לעצמי ,בעצם לא ראיתי אותו בעזור מעולם .
המשכתי ללכת לביתי ופתאום שמעתי רישרש בשיחים "מי זה ?" שאלתי הרישרוש נפסק .המשכתי ללכת במהירות
שוב רישרוש קרוב יותר
"מי שם אני יודעת קרטה "שיקרתי אחרי מספר שניות שקט משהו יצא מהשיחים ..
"אתה… אתה גנבת מהמכולת של דוד"אמרתי כשזיהיתי את הנער "אני באמת מצטער שהפחדתי אותם "אמר כאילו לא שמע את דברי "זה בסדר אני לא פוחדת "שיקרתי שוב "מה אתה רוצה ?" שאלתי בעצבים "את תמיד עצבנית שאת משקרת ?" הוא שאל וצחק צחוק מתגלגל "אני לא משקרת עכשיו עם לא אכפת לך יש לי חיים אז ביי" אמרתי והתחלתי ללכת "חכי "הוא אחז במרפקי "מצטער אבל אני חייב לבקש טובה ואני יודעה שאנחנו לא מכירים אבל זה ממש ממש חשוב " הסתכלתי עליו העיניים שלו היו בצבע חום בהיר עדין כל כך והשיער שלו היא באותו צבע חום מושלם הבטתי לתוך המושלמות "בסדר " אמרתי והתיישבתי על הספסל הקרוב הוא התיישב לידי "טוב אז קודם כל אני בר ודבר שני אני יודע שזאת חוצפה אבל את יודעת איפה אני יכול לישון אולי ?" שאל בתמימות . זאת באמת הייתה חוצפה אבל הפנים שלו שידרו כנות לא יכולתי שלא להאמין שהוא באמת צריך עזרה
"אמ.. אני חושבת שאתה יכול לישון בבית שלי "אמרתי .