שפת גוף ♥

אני קולטת את החיוך המתגרה הזה שלו מהפינה. אני נאבקת לא לחשוף את שלי.
נו באמת. הוא לא באמת חושב שאני אתמסר אליו ואסלח לו בקלות בגלל החיוך הזה שלו.
גם אם הוא ממש אבל ממש מהמם.
ועכשיו הוא מתקדם, ואני ממהרת להתחפף, אני מניחה את המשקה ומסתובבת חצי סיבוב מסוכן, מספיקה לראות את חיוכו מתרחב למראה הבריחה שלי.
אני מרגישה שהוא מגביר את הקצב, ובטוחה בכך כאשר ידו נסגרת על שלי ומסתובבת אותי בלי מאמץ.
עכשיו הוא גם מחייך עם השיניים שאני כל כך רוצה לשבור, מעוטרות בזיפים שאני חושקת לתלוש כל שערה ושערה מהם.
והשפתיים האלו…שהענקתי להם תשומת לב אמש.
ניסיתי להתמקד בעיניו שבהקו בזיק משועשע.
"תשחרר לי את היד." אמרתי במבט מאופק, משתדלת לשמור על הבעה רצינית. כתגובה והוא משך בידי וכך גרם לגופי להיות עוד יותר קרוב לשלו.
"בבקשה." הוא אמר.
גלגלתי את עיניי ואחרי כן נועצת אותן בשלו, עושים קרב מבטים…לא יכולתי להתאפק יותר והבלחתי חיוך,
"מה? מה אתה רוצה ממני?" שאלתי אותו בעיניים גדולות.
"אני שמתי לב אל משהו אתמול…" הוא אמר במתק שפתיים, מסתורי. הוא רכן אל עבר אוזני, הבל פיו התגרה בי,
"את מחבבת אותי." לא הייתי צריכה להזיז את מבטי על מנת לדעת בוודאות איך נראה הפרצוף הזחוח שלו.
פלטתי נחירה.
"אל תשמע כל כך נרגש…" אמרתי כשהוא התרחק ממני,
"אז השמועה נכונה?" הוא הרים גבה, לקחתי נשימה קצרה,
"שמועה?! נשמע כאילו אמרת לי עובדה נחרצת. ולא, אני לא." הוא הביט בי מלמעלה,
"בטוחה? אולי כדי שתעשי עדכון קצר." הוא שלח את אצבעו מסובב אותה כלפי הלב שלי, הסטתי אותה ממני.
"לא אין צורך." שלחתי חיוך חמוץ, הוא צמצם את המרחק בינינו,
"אז אולי צריך שאני אעדכן אותך מה קרה באירועי אמש?!" הוא לחש במבט מסוכן שפתיו נוגעות לא נוגעות בשלי. נאבקתי בין התשוקה לנשק אותן לבין ההיגיון שאומר להתרחק, הלכתי על פשרה.
התקרבתי אליו עוד יותר,
"מה? זה היה כל כך משמעותי בעבורך שלא הצלחת להפסיק לחשוב עלי מאז?" גוון קולי נצבע במעט זלזול,
הוא לקח צעד אחד אחורה , לוקח נשימה. כבר לא ממש מחייך.
"למה את כל כך מתאמצת להדחיק את הרגשות שלך, ממה את מפחדת?" הוא צמצם את עיניו וכך והמרחק שבין גבותיו התכווץ.
השפלתי את עיניי בחוסר נוחות כאשר עיניו הקפדניות עליי, מעבירה את אצבעותיי על קו הלסת שלי,
"בבקשה אל תעשי את זה!" הוא אמר במהירות, מנוף בידיו מולי, הרמתי את מבטי,
"מה?" אמרתי לא מבינה ומעט מבוהלת,
"זה- הוא הורה עם סנטרו על ידי,
"זה מדליק אותי אחושילינג." הוא אמר בטון חצי כועס חצי מאשים, פלטתי צחקוק, לא יכולה לעצור את עצמי,
"מה? זה?" שאלתי מבודחת,
"כן." הודה באשמה, חייכתי חיוך, הוא כיווץ את גבותיו,
"לא לא לא אני מכיר את החיוך הזה עכשיו את תשתמשי בו נגדי, תמחקי את מה שאמרתי!" נשכתי את שפתיי,
"אשמתך המלאה." אמרתי מרימה את כפתיי, פורשת את ידיו כאילו אין מה לעשות.
הוא גלגל את עיניו,
"תתני לי משהו בתמורה, זה לא פייר." הוא רטן,
"כמו מה?" שאלתי, מוכנה לשמוע,
"same same איזה מהדברים שאני עושה מדליק אותך?" הוא אמר בפשטות,
"שומדבר…" מלמלתי בעיניים גדולות.
שיט. הוא הביט בי בקוצר רוח מרים את גבותיו, יודע שאני משקרת. בלעתי את רוקי,
"אתה תצחק עלי." אמרתי,
"אני מבטיח שלא." נתתי בו מבט חשדני,
"כשאתה מבולבל- התחלתי, מסמיקה מעט-
אז יש לך את המבט הזה…" אפי התעקם בביישנות,
הוא הסתכל בי במבט שואל לא מבין,
"נו נו" הורתי לו עם ידי "בדיוק עכשיו כשהגבות שלך מתכווצות והשפתיים שלך מתעגלות וזה נראה כאילו כל גלגלי המוח שלך מסתובבים…" תרמתי הסבר מפורט.
הוא צחק. למרות שהבטיח.
שלחתי בו מבט זועף שהשתיק אותו אך עדין החיוך המתוק שלו עיטר את פניו.
"אז אין לי בעיה להיראות כמו טמבל לפעמים…" קולו התרכך, "אם זה יגרום לך להפסיק לרסן את היצרים שלך לכמה רגעים כמו אתמול…" חבטתי בו,
"סתום!" אמרתי בפנים סמוקות, "זה היה סתם." מיהרתי שוב להבהיר את עמדתי.
"בטוחה?" הוא שאל בטון מתגרה, מעביר את ידיו על לחיי, עיניו סורקות את תנועותיו. שלחתי בו עיניים מפוחדות, הוא חיכך את אפיו באפי וגורם לכל כך הרבה מחשבות ורגשות לצוף עם התנועה הזו.
"תפסיק." התחננתי בעצימת עיניים כשאפיו התחיל ללטף את לחיי, שואף את ריחי.
הוא הקשיב לי למרות שחשבתי שלא, הוא התרחק, פקחתי את עיניי.
הוא סקר את פניי, לוקח נשימה.
"אני הולך לגשת לנערה היפה הזו, הוא הצביע עם ידו על בר המתוקים.." הוא בחן אותי, משכתי את כתפיי בחוסר עניין,
הוא השתהה מעט, מחכה.
ולמרות שכל כך רציתי שיישאר מצאתי את עצמי פולטת בחוסר נשימה,
"לך."
הוא הנהן, מבין. מסתובב, לא מפנה את מבטו לאחור.

לקחתי עוד לגימה מהקוקטייל. יושבת על הספה הצדדית בבר בחוסר חשק, כמו במשך הארבעים דקות האחרונות כאשר ראיתי את חיוכה של הנערה היפה כאשר פגשה בחיוך שאני כל כך אוהבת.
והנה נשרפו להם עוד חמש עשרה דקות והמשקה שלי נגמר, הרמתי את עיניי העייפות אל הבר תוהה כמה כוחות אצטרך בשביל ללכת לקחת עוד אחד. בעודי עושה את החישוב הרגשתי את הספה שוקעת מצדי,
הסטתי את פניי, רואה אותו מביט בי במבט שלא סגור על עצמו, כך גם ישיבתו.
"את בסדר?" הוא שאל,
"אני? מצוין," אמרתי בסרקזם, "מה עם הנערה המהממת הזו שלך, לא כדי שתלך לבדוק?!" הוא לא הוריד ממני את מבטו, מביט בי במבט רציני,
"את יודעת שבשנייה אחת יכולת לגרום לי לשנות את דעתי ולבלות איתך את שאר הערב, אם רק היית מבקשת." הלב שלי התחיל לפעום במהירות כשהוא התקרב אלי,
"את עדיין יכולה לבקש." הוא אומר בטון יציב.
הרגשתי את המחנק בגרון, לעזאזל למה הוא חושב שזה כל כך פשוט?!
העיניים שלי נעשות לחות כשאני מביטה בו בשתיקה, בסערת רגשות.
הוא לוקח נשימה מזופתת, מניח את ידיו על ברכיו, מתכוון להתרומם.
בלי לחשוב פעמיים שלחתי את ידיי אל פניו, מצמידה את פי אל שלו, דמעותיי מרטיבות את לחייו. לא לקח לו זמן רב, הוא החזיק במותניי, מצמיד אותי על משענת הספה, רוכן מעליי ולאחר מכן שולח את ידו ללטף את פניי.
חזי נחלץ לשלו, שפתיי לוחצות על שלו, לא נותנות לשריד ממנו ללכת.
הוא התנתק ממני, צוחק עם החיוך המטריף הזה שלו,
"טוב…גם זה בסדר…"הוא אמר, גיחכתי ולאחר שנייה נעשיתי רצינית, דרוכה.
עיניי הביטו בשלו,
אל תלך
הם זעקו.
הוא שמע, הוא רכן אליו, שפתיו מלטפות את שלי.