Edward ScissorHands
ווהו(-: אני מאוד מרוצה מהפרק, לא יודעת מה אתכם. הארות והערות בבקשה *--*

תאהב אותי בעולם בלי אהבה-פרק 2

Edward ScissorHands 10/05/2015 740 צפיות אין תגובות
ווהו(-: אני מאוד מרוצה מהפרק, לא יודעת מה אתכם. הארות והערות בבקשה *--*

"אז אנשים!" קרא דימיטרי והביט בכולנו בעיניים כהות.
"בשנתיים הבאות ששתנו משפחה!"
הבנים הריעו ובייקר שוב פצה את פיו:"אבל אז אם אני וג'יימס נתחבר זה יהיה גילוי עריות!"
הוא צעק באכזבה מעושה.
גלגלתי את עיניי.
"אל תדאג לגבי זה, בייקר."
השבתי.
"שקט!" הוא שאג במצח מקומט בזעף.
"ניקול, את מוכנה לגשת לקדמת הכיתה?"
קמתי והתייצבתי במרחק ניכר ממנו.
הדמיון שלו לג'וש עדיין הרתיע אותי.
"ותומס, גם אתה?"
בייקר, שמסתבר ששמו הפרטי היה תומס, ניגש ונעמד לצדי בקרבה חצופה.
"אתם שניכם תהיו בובות ההדגמה שלי למשך השנתיים הבאות." פניי התעקמו.
"יהיה שיעור חינוך מיני שבו יידרשו הדגמות?" שאל תומס.
"הבנו שאתה מאוהב לניקול על התחת, בייקר!"
צעקה נטשה.
"מלכה שלי," אמרתי ושלחתי לה נשיקה באוויר.
היא "תפסה" אותה והצמידה ללוח ליבה בהבעה חלומית.
צחקקתי.
"כרגע הבובות שלנו מדגימות איך להיות מסולקים כמה שיותר מהר."
דימיטרי הצביע על הדלת. חייכתי ועשיתי פוזות של דוגמנית בעודי יוצאת מהכיתה.
"אז ג'יימס…. את זורמת?" שאל בייקר והניד בראשו לעבר חדר ניקיון.
"תמשיך לחלום." מלמלתי ונשענתי על הקיר.
הוא השעין את זרועותיו משני צידי ראשי.
"תפסיקי לשחק אותה קשה להשגה," אמר בזעף.
"בייקר. תרחיק. את. עצמך. ממני." סיננתי.
הוא התרחק ממני והניד בראשו.
"זה עוד יקרה."
מלמל.
"אתם יכולים להכנס." אמר דימיטרי.
נכנסתי בצעדים מהירים ועצבניים והתיישבתי ליד נטי.
כשדימיטרי סוף סוף שחרר אותנו הוא תפס בידי ונתן לאחרים להמשיך ללכת.
סימנתי לנטי ללכת.
"מה קרה לך כשנכנסתי לחדר שלכן בבוקר?" הוא שאל.
הסטתי את מבטי.
"סתם. אתה דומה ל….למישהו שאני מכירה."
"ניקול, את נראית מבוהלת עד מוות." אמר בקימוט מצח עצבני.
"לא אמרתי שזה היה מישהו שאהבתי," מלמלתי.
"מי?" הוא שאל בקול דורש תשובות.
"אח שלי."
הזעפת פנים מצדו.
"ג'וש ג'יימס. אולי ראית את המשפט שלו בטלוויזיה."
עיניו נפערו.
"את מתכוונת שכל הדברים המחרידים האלה שהוא סיפר שעשה…. היו לך?" קולו לא עלה על לחישה חורקת.
הנהנתי ואילצתי את פניי להישאר מאובנות וחסרות רגש.
הוא הוריד את ידו ממני. עיניו שוטטו מסביב.
"אני מצטער." לחש.
"זו לא אשמתך." אמרתי בקול שטוח.
הוא הנהן ויצא מהכיתה.
ואז הרשיתי לעצמי לברוח בריצה לחדרי וקפצתי על המיטה.
ידה העדינה של נטלי נחה על גבי בניחום אילם ובמהרה שקעתי בשניה טרופה.
דמעות זלגו משתי עיניי בעודי נרדמת, מכתימות את הכריות בכאב שלי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך