תגיד לי שזה לא אמיתי .גרסה חדשה ומשופרת .פרק ראשון

אני מתקשרת שוב ושוב לדניאל החבר שלי שלא עונה לי מאתמול בצהריים .הוא אתמול חזר מצימר בצפון עם משפחתו .בצהריים חשבתי שאולי אין קליטה, בערב בטח הוא נרדם הוא עייף מהטיול .אבל עכשיו? למה הוא מסנן אותי ? אני מקישה באצבעותיי על מסך הפלאפון את מספרו ומנסה שוב להתקשר. "שירה בואי כבר המשגיח יגיע בקרוב"קראה לי לינור
"רגע מאמי דינאל לא עונה לי הוא מאחר לבגרות דקה נכנסת."אמרתי לה בחיוך מאולץ .היא משכה בכתפה ונכנסה לכיתה איפה הוא יכול להיות הנער הזה! כבר התעצבנתי אבל לרגע נרגעתי…הוא לא יסנן אותי אנחנו כבר שנתיים וחצי ביחד מה כבר יכול לקרות .ככה ניסתי להרגיע את עצמי אבל מחשבות אחרות הציפו אותי … "ואם הוא עזב את הבצפר?אם הוא לא רוצה אותי יותר ופוחד להגיד שירה!תתאפסי על עצמך! יש לך בגרות במתמטיקה את חייבת להירגע! "נכסתי לכיתה והוצאתי סנדוויץ' עם גבינה לבנה ותפוח התיישבתי ליד השולחן שלי ואכלתי .
"נו מה קורה לא עונה לך?"שאלה אותי לינור והתיישבה מולי
" לא יודעת מה יש לו " אמרתי בעצבנות תוך כדי נגיסת הסנדוויץ'
"מה את דואגת הכל בסדר" ניסתה להרגיע
"אז למה הוא לא עונה לי ?" התרגזתי
"לא יודעת שירשיר אולי יש לו בעיה בפלאפון ?"
"אז הוא היה יכול להתקשר מפלאפון אחר יש לו את המספר שלי " משכתי בכתפי
"אולי הוא היה עסוק .את יודעת בטח למד לבגרות ועד שהוא חזר מהצימר"
"באמת לינור .שיחה קטנה לחברה שלו לא מזיק"
"טוב נו אני לא יודעת אבל אל תדאגי הכל בסדר שירה " חייכה חיוך עדין בניסיון להרגיע אף על פי שראו על עינה שגם לה משהו לא נראה לי הגיוני
"יש לי בחילה" הכנסתי את הסנדוויץ שלי ואת התפוח לתיק
"רוצה ללכת לקפיטריה לקנות משהו ? אולי שתייה חמה ? קפה ?"שאלה לינור
"עזבי …רק לא קפה " הרגשתי את הבחילה עולה ותחושה לא טובה בליבי הציפה אותי לרגע אחד היתה לי תחושה שאני עומדת לפרוץ בבכי כאילו בישרו לי את הבשורה הכואבת של חיי .
"טוב בואי תשטפי פנים תרגיעי "הציעה וקמה מהכיסא מולי
"לא בא לי …"סיננתי
"אז מה כן יכול לעזור לך ?"
"לא יודעת …אני מודאגת ממש " קמתי מהכיסא בעצבנות מתחילה ללכת במעגלים בכיתה התלמידים מסתכלים עליי מוזר בכיתה שאני מהלכת ככה בעצבנות
"שירה תרגעי "ביקשה ממני לינור "את עושה לי כבר סחרחורת אולי תשבי?"
סימנתי לה עם היד שתחכה רגע ושוב ניסיתי נסיון כושל להתקשר ."אווף!" צעקתי ושוב הסתכלו עליי "מה אתם מסתכלים ? אסור להיות עצבנית ?"
"מה קרה דניאל החמוד שלך מסנן אותך ?"שאל אור בלגלוג
"תסתום את הפה שלך ! "צעקתי עליו
:"מה קרה גמרתם בניכם ? לא נתת לו והוא עזב אותך?"הוא צחק צחוק מרושע
"בטח שהיא לא נתנה לו הסתכל עליה !"צחק אמיר "מסכן שנתיים וחצי כבר נמאס לו .בטח מצא מישהי בצפון "צחק
"תרגיעו ומהר לא גמרנו בנינו! וזה לא העניין שלכם מה אנחנו עושים ומה לא!" צרחתי
"אז יש סיכוי שעשיתם את זה?"צחקק אור
"לא עניינך ! "צרחתי
"אולי תעזבו אותה ?" צרחה לינור
"שירה לא בתולה וגם דניאל לא "צחקק אור "אבל בטח סתם נמאס לו את לא מספיק טובה מהבחינה הזאת כנראה " צחק לא יכולתי יותר שפשוט רצתי החוצה במבוכה רבה ונעלתי את עצמי בשירותים .ישבתי על האסלה ובכיתי .
"שיר שיר תפתחי לי זאת לינור "היא קראה לי מעבר לדלת
"לא רוצה …"בכיתי
"בואי המשגיח הגיע את חייבת להיכנס!" אמרה לי
"איך אכנס !אני מובכת"שאגתי בבכי ופתחתי את הדלת היא חיבקה אותי
"אני איתך מאמי שלי אל תתיחסי הן חראות את לא באמת עשית ואת יודעת את זה הכי חשוב .את ודניאל זוג מקסים והוא לא רוצה אותך רק לזה אחרת מזמן זה היה משתנה" היא הרגיעה
"צודקת"אמרתי לה אבל בלב ידעתי משהו אחר .נרגעתי איתה ונכנסתי לבגרות. דניאל לא היה שם ולא הייתה לי הודעה אחת בפלאפון ממנו .כעבור חצי שעה אחרי תחילת הבגרות נכנסה היועצת לירון וכל הראשים הורמו מהמבחנים הבטנו בה והיא אמרה "שלום לכם בהצלחה לכולם,שירה גשי אליי אחרי הבגרות חמודה"
"אוקיי בסדר"אמרתי לה .ושוב תחושה לא טובה עברה בי .ניסתי איך שהוא לעשות את הבגרות ללא הצלחה כמעט .בתחושה רעה לדניאל ובמחשבה מה היועצת תגיד לי . הגשתי את הטופס לקחתי את התיק ויצאתי ליועצת. "מה היא רוצה כבר להגיד לי"חשבתי לעצמי
הגעתי אל חדרה של היועצת דפקתי על הדלת "כן "ענתה בקול חמים
"היי"אמרתי ונכסתי
"שירה חמודה .."התנשפה באנחה כבדה
"מה קרה ?למה קראת לי ?"שאלתי
"בואי תשבי טוב ? רוצה לשתות ?"שאלה
" לא תודה מה רצית לדבר?"שאלתי בחוסר סבלנות מעט והרבה לחץ
"שירה ..זה דניאל.." אמרה לי
"מה איתו הוא הגיע ?"שאלתי ועיניה התמלאו דמעות "מה קרה ?"שאלתי בבהלה שראיתי את עינה נוצצות מדמעות
"אני מצטערת שירה …אבל דניאל …"
"מה דניאל ?"גרוני נחנק מעצבים ודאגה ודמעות
"דניאל נהרג בתאונת דרכים אתמול בצהריים "אמרה ולפתע ליבי החסיר פעימה
בקרוב.