תהיי ויפה ותשתקי עונה 1 פרק 22 מסכות

אז בננות חזרתי!נחשו מה עכשיו ישלי מלא זמן לכתוב!אז ככה הפרק הזה השקעתי מלא!רשמתי אותו על דפים והוספתי דברים כי הסיפור צריך לעלות ברמה של הכתיבה!
וגם מלפני כון סיפור אני ארשום קטע יפה!אז תתכוננו אוהבת!!
ואל תשכחו להגיב!!

[ נתתי לשתיהם את אותה שאלה,לא ידעתי מה הם יומרו אך טעיתי כול כך.
"תאהב אותי או שתעזוב אותי"
נתתי לשתיהם אותי על מגש זהב.
ואני מביטה בך רוצה שתאמר שתאהב אותי אך לא.אתה עוזב אותי שוב.הפגיע פחות כואבת הקירות שביצרתי מסביבי לא נופלים וקורסים אך יש סדקים,אני כמעט חסינה ממך.
אז העברתי את מבטי אליו והוא אמר שהוא
"אוהב אותי"
הבטתי בו לא מאמינה,כול כולי מפחד פוחד להמשיך פוחד.
כול כך התרגלתי להיות לבד ולתת לשכל להנהיג אותי שכמעט רגש לא נשאר בתוכי.אך איתו זה באמת מרגיש נכון ולא מסוכן.
אבל עדיין אני מפחדת כול כך.כול כולי מתמלא בפחד השכל מטיף לי מוסר על כמה שזה לא בסדר ולא נכון אך האם זה לא נכון בגלל שאומרים לי את זה?בגלל שאומרים לי את זה מאז שאני קטנה.
אך אם הוא פה אז כנראה שיש סיבה.וכן זה טבעי לפחד זה חדש.זה שיגרה חדשה.ואני אצליח ואולי אראה בו משהו שתמיד חפשתי.
משהו שתמיד רציתי

"פעם הבאה שאת משקרת לפחות אל תגמגמי"
גון מלמל מתי שחבש את הרגל שלי.
הבטתי בו אמומה וסמוקה מכף רגל עד הראש,כמה שנון לומר זאת כשהוא אוחז את רגליי.
לא ידעתי אם לענות לו משפט שהוא אמראך מעדיפה להתרכז באגודולו במשפשף את רגליי וגורם לצמרמורת בצוואר.
הבעירה בבטן שלי כבר מעיקה עלי כמו בכול פעם.אני רק רוצה לקבור את עצמי.
הוא גורם לי להרגיש כול כך .מגוחחת!
ידו שהתתה על הברך שלי,מחממת את רגליי וגורמת לי להזיע ללא הפסקה.ליבי מאיץ כמו אדש תותחים .ושוב אני לא בטוחה אם אני אוהבת את ההרגשה הזאת.
"רוז"
קרא בשמי שנשמע כמו לחן משפתיו הבשרניות,הוא כול כך עדין.ויפיפה שזה מפחיד אותי.
אני יודעת שהוא משנה מצבי רוח במהירות שיא וזה מטריד אותי!אך אני מתחילה לחבב את גון העדין והחמוד והדואג והחתיך.
אוח רוז תסמי!גלגלתי את עני בליבי לא מבינה מה משתלט עלי.
"כן"
עניתי בלחש ולא בטוחה בעצמי.שוב הקול שלי בוגד בי אך זה רק בגלל ידו על הברך שלי.אגודלו לא מפסיק ללטף את הירך שלי,הוא עושה את זה בכוונה לפי המבט המשועשוע בעניי הקרח שלו אך עם הזמן נראה שהן מפשירות .אבל אני שבויה בין אגודחו שמענה אותי ושולח זרמים נעימים בין רגליו.
עיניו שוב מביטות בי כשגופי בצתמרר שוב ודוב הוא זורק אותי לים הקפוא שלו.
אתה כול כך מסתורי.
"גון בבקשה"
לחשתי מתחננת אליו שיפסיק או שימשיך אני כול כך מבולבלת.רציתי שינשק אותי ושישטיק את הקולות והמחשבות שבמוחי.אך אני מפחדת כול כך!
אני לא אוהבת דברים חדשים אך גון פשוט בה והופך את עולימי את חיי מהקצה לקצה השני.אני אוהבת את זה?זה כבר נושא בפני עצמו.
הוא גורם לי להרגיש חסרת עמוד שידרה יסרת יציבות
"מה רוז?"
לחש לשפתיי מבריש את שפתו העליוני בשפתיי התחתונה גורם לי לרטוט "מה את רוצה תגידי לי "
המשיך ללחוש גורם לי לטעום מעט את האוויר הרענן מפיו המושך והמלאה.
מה אני רוצה?אני לא יודעת אני כול כך מתוחה כשאתה מעליי.
הלהבה שבבטני נהפכה ללבה שורפת אותי.אני רוצה את גופו על שלי.עכשיו!
עיניו של גון נפקחות ומביטות בי.הוא מחכה שאני יענה לו אך אני מהופנתת כול כך מעניו אני במקום אחר אני נמצאת בים האבוד שלי רחוק מכולם בטוח עיניו.
קרבתי את שפתיי לאפו ,מנשקת אותו נשיקה קטנה וחמודה.גיחוך יצא מפיו וגניחה לאחר מיכן שלקשתי את אפו,שפתיו רטטו על סנטרי זה פשוט חולני וממכר התחודה הזאת שלו.
"רוז אני א…"
"אדוני"
קולו של השומר קוטע את משפט של גון.
ישר פיו עזב את סנתרי ואצבעותיו ירדו מרגליי החשופות יותר מידי.
עצמתי את עניי מנסה לחזור לעצמי ולהקשיב לנזיפות של השכל שלי על ההתנהגות שלי.
אך כשפקחתי את עניי גון כבר שם עליו את המסכה המוכר.
למה איתי הוא כול כך שונה?
התעלמתי מהקרב מבטים שהיה בין גון לשומר.וםא לא נסיתי להבין הייתי כום כל המומה משפתיו על שפתיי.
אני בטוחה שהוא יודע כמה הוא משפיע עלי.ועד כמה בשבילי הוא הדבר הכי מיוחד בעולם והכי מסקרן.
אך מלפני שעוד הספקתי לקחת עוד נשימה עמוקה גון כבר קם על רגליו.ולא יוצר איתי קדר עין ויוצא במהירות אחרי השומר.

נשכבתי על המיטה שמה את הרגל הפצוע שלי על כרית רק עכשיו זה מתחיל לכאוב.אך אני לא בטוחה מה כואב יותר,הרגשות של אל גון או החתך המגוחך שאנה עשתה לי.
היא כול כך מוזרה,היא מסתירה משהו ועלי לבדות זאת.אני םא אתן לה לפגוע בגון או להעמיד אותו בסכנה.לא סכנתי 18 שנות מחיי בשבילו והיא פשוט תבוא ותהרוס הכול.
אני יודעת שאני לא אוהבת אותו אך ישלי רגש אליו.
רגש שמצד אחד יכול לשבור אותי.להבהיל אותי!לגרום לי לאבד שליטה על עצמי.אך מצד שני הוא גורם לי להסתובב בתוך קרוסלה ולא להפסיק לצחוק.הוא גורם לי לסוג של אושר בלב ובחזה אני לא מכירה את התחושה הזאת.וזה חדש ומפחיד.מפחיד כול כך.
אולי באמת נועדנ להיות ביחד ולא מכפייה שלו,אך עלי לעשות דבר אחד!אחד ויחיד!
לטפל באנה
רציתי היום םומר םו כול כך על אנה אך פחדתי שאני טועה עלי להברר וםהביא הוכחות.
אך מחר בערב אנחנו נוסעים סוף סוף!עכשיו תורי לגעת בזריחה וללכת להכיר עולם חדש!אחרי 18 שנה של איסורים של "תהיי יפה ותשתקי!"
אני מוכנה לפרוס את כנפיי ולפגוש את הים האבוד שלי,את הים שבכול חלום חלמתי עליו ועל הירח.
הירח והכוכבים הם שלי הם חברים שלי!והם פה כדי לשמור עליי.
הרגשתי את עניי נעצמות ואת העייפות מתמלאת.אני לא יודעת למה אני עייפה כנראה בגלל הרגשות האלו שמתעוררים אצלי כול פעם שגון קרוב אלי ומחבק אותי בלילה.
הוא כול כך מעייף אותי ומבלבל.אך אני חייבת לעקוב אחרי אנה מוסר מה היא מסתירה?
אך לפני שעוד הספקתי לנתח את המחשבה שלי למליון רסיסים כבר מצאתי את עצמי נרדמת לשינה עמוקה