תומר והדר!!!! מתי היא תשים לב

נקודת מבט הדר-

הגענו לביתם של סבא וסבתא שלי, המפגש שעשו בבית שלהם היה הדבר האירון בסדר העדיפויות שלי..
"את מתרגשת?" שאל תומר, נעצתי בו מבט נוקב והפנתי את מבטי אל הנוף הפסטורלי
"אני מעדיפה לעשות עבודות רס"ר במקום להיות פה" קראתי בתסכול כשנכנסו לבית של סבתא שלי, הבית היה פתוח לרווחה , פתוח לכל אדם.
אני אוהבת את סבא וסבתא.. אבל אני לא אוהבת את המשפחה מהצד, תמיד גדלתי כבת יחידה, כמשפחה אחת.. מזה שלוש שנים לא דיברתי עם משפחתי המורחבת, וכנ"ל משפחתי לא דיברה איתם..
הורי נמנעו להגיע לכאן, אך אבא שלי לחץ עלי שאגיע. דמאט.

תומר צחק ועטה על פניו חיוך כובש כשסבתי הגיעה אל הדלת
"סבתי" אמרתי בשמחה וחיבקתי אותה, האישה האהובה עלי.
"ילדונת" אמרה בשמחה ונשקה ללחיי, עוברת אל תומר ומקבלת אותנו בברכה
"מתרגשים? שישי שבת עם כל המשפחה?" שאלה בשמחה סבתא,
"מתים מרוב התרגשות" אמרתי בסרקסטיות, מקבלת את מרפקו של תומר אל הצלע שלי
"סתמי" אמר מתחת לחיוכו, מחבקים את סבא
"תודה" אמרתי בחיוך ציני אל תומר

"יבואו כל המשפחה! כל האחים שלי" שמחה סבתא , לפחות אני אשן והם יבשלו
"איפה אנחנו ישנים סבתא? איתך? נעשה מסיבת פיג'מות?" שאלתי , יודעת שאת החדר הקבוע שלי מגיל 15 תפסו המשפחה.
"את תישני עם הבנות דודות שלך והבנות זוג של המשפחה, ותומר עם הבני זוג והבנים" חייכה סבתא
"סבתא?!" שאלתי , לא מבינה מה השטות הזאת
"מאמי שכחת שבנות דודות שלך חלקן דתיות? מקווה שהבאת לבוש צנוע. וזוכרת לגבי הטלפון?" שאלה
עשיתי פרצוף עצוב לסבתא והלכתי לכיוון הבית כלא החדש

"אני לא רוצה לישון איתן! אני שונאת אותן!" קראתי בתסכול לתומר כשהיינו לבד בחדר של הבנות, מגלה שיש מזרונים על הריצפה ומיטות, כמובן שאני על המיטה
"בובה הן המשפחה שלך. יש לך בסך הכל 24 שעות איתן" ענה תומר
"אני באה לישון איתך" הזהרתי מראש
הוא הנהן בראשו ונשק למצחי.

"הדר? מתוקה אפשר להיכנס?" שמעתי את דודה שלי קוראת מבעד לדלת
"לא" קראתי , תומר הניד את ראשו כלא מאמין והלך לפתוח את הדלת
"הו. הפרעתי?" אמרה בהתנצלות, הנדנו את ראשו לשלילה ויצאנו מהחדר
"מה עם נשיקה לדודה והיכרות עם החבר?" חייכה
"זאת לימור דודה שלי, וזה תומר" הצגתי בחיוך, הם חייכו אחד לשניה ועברנו אל הסלון, מגלים ששבת נכנסת ממש עוד רבע שעה וכל החמולה אמורה להגיע

הכרתי לתומר את המשפחה, את הבנים, הבנות.
יש לי ארבעה בנות דודות, אחת מהן נשואה וכל השאר רווקות, בעוד שיש לי ארבעה בני דודים ושניים מהם נשואים, ורק לאחד יש ילד. והשאר באו בלי בנות זוג.
"שבת שלום" אמרה סבתא ונשקה ללחי שלי, תמיד הייתי הנכדה השונה.
האחרים יגידו מועדפת. אבל זה לא נכון כל כך..
פשוט גדלתי רוב חיי בלי משענת, בלי משפחה, בלי תמיכה. סבתא וסבא היו פה בשבילי..

הבנים הלכו לבית הכנסת בעוד שאני עזרתי לערוך את השולחן ולשים סלטים, בנות דודות שלי החליטו לשבת בצד רגל על רגל, בגלל זה לא סבלתי אותן!
אשתו של בן דוד שלי עזרה לנו עם הסלטים בעוד שהבן שלה, בן השנה וחצי ישן על הספה.
"באת לפה עם הבן זוג שלך?" חייכה בחמימות וסידרה את כיסוי הראש שלה, הנהנתי בראשי
"אתם מתוקים ביחד" הודתה בשמחה
"תודה" חייכתי, ממשיכה לארגן ובסופו של דבר כשסיימנו התיישבנו על הספה, מבחינה בניב בשלבי התעוררות.
"אני כבר באה" אמרתי לאשתו של בן דוד שלי, שרון. הולכת לחדר ובאה להוציא את הנייד. אני מחללת את השבת, אני יודעת.. אבל אני צריכה לדעת מה עם אמא.
"מה את עושה?" קראה בקול בת דודה שלי, הכנסתי את הנייד לתיק ויצאתי מהחדר, מוציאה גם אותה
"בת כמה את לידור?" שאלתי את בת דודה שלח
"בת 18" אמרה בשמחה, "עומדת להתגייס"
"בהצלחה" חייכתי בשקט והרמתי את ניב על ידיי, מתיישבת על הספה ונותנת לו תמיכה עליי.
"את ותומר הזה ביחד בצבא?" שאלה , הנהנתי בראשי.

הארוחה עברה בהצלחה, החלטנו להסתובב מעט שנינו להוריד את האוכל טיפה..
הצטרפו אלינו בן דוד שלי אשתו וניב, הלכנו ארבעתנו במורד הריוב שטיילו בו מעט אנשים, בעוד שניב בתוך העגלה
"תומר בא לי גם תינוק כזה" צחקתי אליו, הוא סתם את פי עם ידו והמשכנו ללכת בעוד ששרון חייכה
"הילדה שתתה יותר מידי מהיין" הסביר תומר והמשכנו ללכת

"אנחנו נלך לישון, לילה טוב" אמרו ונכנסו לחדר שלי! שאני הייתי אמורה לישון ביחד עם תומר, בגלל שהם נשואים עם תינוק הם צריכים חדר..
"אני לא שמרתי על קשר עם אף אחד מהם, אני מחכה רק ללכת מפה" הודתי בשקט כשהתיישבנו בנדנדה בחצר של סבתא
"למה?" שאל בשקט, מלטף את שיערי כשהנחתי את ראשי על רגליו
"כי הם ראו אותי בתור הדר הסנובית זאת שמדגמנת, מפונקת" הודתי בשקט
הוא הנחית נשיקה על מצחי והאיץ בי שניכנס אל הבית, היה נעים בחוץ. יודשי הקיץ הכו בנו בצהרי היום.

"אולי נישן בסלון? ביחד?" ביקשתי מתומר, הוא הניד את ראשו לשלילה וליווה אותי לחדר שלי לאחר שצחצחנו שיניים והתלבשנו בפיג'מות
"אני אעשה את כל העבודות הנחוצות בצבא! מבטיחה!" אמרתי בהתחננות
"אי אפשר, תכבדי אותם." ענה ופתח את דלת החדר וסגר אותה אחריי והוא המשיך אל חדרו
ניסיתי להירדם על המזרון אחרי שהורידו אותי מהמיטה הזוגית הנוחה, גנחתי בעצבים ולקחתי את דברי , מנסה להירדם שם.. מגלה שכיבו לי את המזגן!
התייאשתי לבסוך, קמה מהמיטה וממשיכה אל החדר של סבתא מרגישה מזגן פועל על גופי ונכנסת לחדר שלה, היא ישנה שם עם דודה שלי.
"סבתא" קראתי לה בשקט, היא פקחה את עינייה, מסתכלת עליי במבט דואג
"הכל בסדר? למה את ערה?" שאלה בלחץ
"תעשי לי מקום" צחקתי , היא חייכה מפנה לי מקום ונשכבתי לידה.

"נו ברור שאת תמצאי איך להתחמק" שמעתי את הקול של תומר באוזני, "סתום" צחקתי
"קומי אוכלים ואת מספיק לא קמת לעזור" אמר, עוזר לי לקום
"תגיד שאני חולה, שאני מפונקת ולא יכולה לקום מהמיטה" אמרתי בהתפנקות

הבטתי על שעוני 10:30 הייתי לבושה יפה בג'ינס וחולצה, מתיישבת בשולחן אוכל ליד כולם ומתחילה לאכול. תומר אכל ולחש לאוזני "יש מצב לסיגריה?"
"לא! תכבד!" חיקתי אותו
"אני אכבד" ענה והמשיך לאכול,

הצהריים הגיעו וחלק מהבני דודים פרשו לישון בעוד שאנחנו ישבנו בספה, מדברים על נושאי שיחה רנדומאלים
"הדר איך הכרתם?" שאלה בת דודה שלי
"הגעתי לבסיס, תומר הסתכל עליי ועשה עיניים. אבל לא הפלתי לקסמיו.. הייתי בחיפושים של דירה ולבסוף הוא מצא לי דירה עם שותף. הוא אמר לי שהוא לא יכול בלעדיי והנה אנחנו כאן" חייכתי
תומר צחק ומיד אמר "ממש לא. היא הייתה נראית לי לבד בבסיס, עזרתי לה עם המציאת דירה והתחלנו להתקרב. בסוף הדר הודתה שהיא אוהבת אותי"
"נסכם ששניכם התאהבתם אחד בשני?" צחקה, הנהנו בראשנו.

הנחתי את ראשי על ברכיו של תומר וחיכיתי שהוא יעשה לי מסאג'
"תעשה לי מסאג' בבקשה" התחננתי
הוא כמובן עשה מסאג' ובת דודה שלי מיהרה לומר "הדר את מתנהגת בחוצפה"
"תפסיקו" אמרה סבתא לי ולבת דודה שלי השנייה
"מאמי כשתכירי אותי אז נדבר איך אני מתנהגת" אמרתי בחוצפה
"הדר מספיק" אמר תומר
"שהיא תפסיק" אמרתי בעצבים
"אני? היית רוצה. טיפשה" צחקה
"הדר בת כמה את?" שאל תומר, שתקתי והחלטתי לישון על רגליו. ונרדמתי

"היא כועסת עלינו" שמעתי את דודה שלי אומרת
"לא עמדנו לצידה כשהיא הזדקקה לנו" אמר בן דוד שלי
"היא יכלה לבקש!" בת דודה שלי המעצבנת אמרה
"היא הייתה בת 15 כשהכל התבלגן. אתם יכלתם לדבר אליה, לשאול עליה. לא לשלול ידר" נאנחה סבתא
"יאלה היא דוגמנית? זהו שתסתום" אמרה בת דודה שלי שוב
"היא הייתה בלי ההורים שלה!" כעסה סבתא וכוחם השתתקו, משקלו של תומר הכאיב לי מעט, מסביר את זה שהוא נרדם עלי.

פקחתי את עיניי באיטיות כשהשיחה הסתיימה, מרימה את תומר מעל גופי, נותנת לו לשכב בנוחות בשקט. קמה מהספה והולכת אל השירותים.
"בוקר טוב הדר" אמרו לי המשפחה, מעולם לא דיברנו ככה..
"הדרי תפתחי את הדלת" ביקשה סבתא, התקלחתי לא היה לי בדיוק כוח לאף אחד
"אני מתקלחת" אמרתי "תפתחי את"
"הדרי הכל בסדר?" שאלה , לא ראיתי את פניה אבל יכולתי לדעת שהיא עצובה
"אני הולכת מכאן, אני לא רוצה להישאר" אמרתי כששטפתי אצ הסבון מעל ראשי
"תישארי עוד, עוד מעט יוצאת השבת" התחננה
"סבתא מעולם לא הייתי בקשר איתם, אני רוצה ללכת, לא רוצה שתומר יבהל מאיך שאני מתנהגת" הודתי
"לא ישימו לב אם אני אלך" אמרתי, מתנגבת ולובשת עליי בגדים, יוצאת מהמקלחת, פוגשת בגופה של סבתא
"את מדברת שטויות" ענתה

"אני ארזתי את הדברים, אני מעירנ את תומר ואנחנו הולכים. תודה על השבת" חיבקתי את סבתא וסבא, מחבקת את שאר המשפחה, חוץ מבת דודה שלי ודודה שלי שאני לא סובלת

"תישארי" אמרו בחיוך קטן "שתעוף" מלמלו דודה שלי והבת שלה
"אנחנו נחזור לדירה שלי ומחר נלך לצבא , אנחנו צריכים טיפה מנוחה" הודתי
"שבת עוד לא יצאה, רק התחילה" אמרו בעצב
"מצטערת" מלמלתי, מעירה את תומר, המשפחה התפזרה ורק אני ותומר נשארנו בסלון

"תומי בוא נלך, אני נפרדתי כבר מכולם. יש אישור ללכת" חייכתי חיוך שבור
"את עושה טעות" מלמל, מתרומם מהספה ואוחז בידי בשביל שנלך, נפרד מכולם

הגענו לדירה סוף סוף, לא לשלי. לשל תומר.
"אני במיטה" מלמלתי בעייפות, נשכבת לישון
"הדר את מוכנה להקים משפחה?" שאל תומר והתיישב על המיטה
"כן, אבל לא כמו שלי" אמרתי בעייפות
"הם ניסו להיות איתך.. את זאת שדחקת אותם לפינה" ענה
"אתה מתכוון שהם ניסו לכפר על ההתנהגות הגועלית שלהם בהתחנפות?" שאלתי בזעם
"לכי לישון. תירגעי ונדבר" אמר בכעס ויצא מהחדר לעשן סיגריה במרפסת

יצאתי אל המרפסת, מנסה לדבר בהיגיון אך מילים לא יצאו מפי
"אתה יודע שבגיל 15 עברתי התעללות? לא דיברו איתי בשום פנים ואופן. לא בבית הספר ולא בבית. במשך שלושה חודשים אף אחד לא קרא בשמי" אמרתי בעצב, בשקט. רחוקה ממנו
"היו חגים אחד אחרי השני, ראש השנה, וסוכות, המשפחה הזמינה את ההורים שלי ואותי לא, אני גם ככה לא רציתי לבוא. כי אני לא ממש שמה על חגים" מיד ביטלתי את העצב בקולי
"אבל חשבתי שהם לפחות יזמינו אותי לחג השני, אבל גם ככה לא הייתי באה כי טיילתי עם חברות" שיקרתי. לא היו לי חברות אז. היה עלי חרם..
"וכשהייתי אצל סבתא שלי והם באו הם בכלל לא התייחסו אלי. כלומר הם התייחסו כאל משרתת. הם צעקו עלי וקיללו אותי המון. הם אמרו שאני מפונקת. ובאותה תקופה אמא שלי הייתה במצב סופני, לא הביאו לה עוד ימים לחיות ואבא שלי לא היה נשאר פה אם היא לא הייתה נשארת כאן.. זה היה ידוע.. הוא היה בורח כנראה לארץ רחוקה ומשאיר אותי לבד כמו תמיד. ותמיד חשבתי לעצמי מה יקרה , עם מי אני אגור" סיפרתי והוא רק השפיל את ראשו
"וכשהנושא עלה לאוויר כולם עשו את עצמם כאילו הם לא שומעים, כאילו הנושא לא עלה לאוויר" הסברתי, "סבתא וסבא מיד רצו לקחת אותי תחת חסותם כשהמצב החמיר וההורים שלי לא היו כמעט בבית, אבל לא רציתי לגור אז במושב מרוחק . אבל לא הייתה אופציה אחרת" הסברתי בקול חנוק
"בכל מקרה. אני לא סולחת להם.." אמרתי בשקט, נכנסת אל תוך היחידת דיור של תומר ונרדמת במיטה.

אני זוכרת שכשהייתי בבית הספר בתקופת החרם סבלתי המון. אבל לא הראתי.
אני זוכרת שגם אף אחד בבית לא ידע על החרם. או שידעו ופשוט לא התייחסו..
כשאמרתי לאבא שאני לא רוצה ללכת ללימודים כי אני לא מרגישה שייכת ושאף אחד לא מדבר איתי הוא ניסה לקנות אותי בכסף על מנת שלא אטריד אותו בחייו העמוסים.
הוא קנה לי נייד חדיש וככה העברתי את התקופה. הייתי בטלפון החדיש שאין לאף אחד.
כמובן שניסו לגנוב אותו, ואמרו שזה גנוב שאני גנבת. או ששכחתי עם מישהו בתמורה לנייד.

"אני מצטער על מה שעברת" אמר תומר ונשק לצווארי כשראה שהתעוררתי
"עכשיו אתה מבין למה קשה לי?" נאנחתי בשקט, הוא הנהן בראשו
"הם אפילו לא התקשרו ביום הולדת שלי, או שהייתי רואה אותם במקרה בקניון הם היו מתעלמים ועושים שהם לא מכירים אותי"

"אני אשמח להקים איתך משפחה" ענה בבטחון
"אני באמת מפונקת ומתנהגת בחוצפה?" צחקתי, הוא הנהן בראשו
"נהפכת למפונקת" צחק
"אם השטן תצא בבסיס שלנו תבטיח שתתעלל בה עם מטלות קשות?" ביקשתי, מדברת על בת דודה שלי
"אני אשים את שתיכן בסיס נפרד בשביל שלא תהיה מלחמה" חייך
"מבטיח?" שאלתי, הוא הנהן בראשו
"אני מבטיח" ענה וקרץ, הוצאתי לו לשון ונשכבנו לישון

התעוררנו לשעות הערב המוקדמות בזכות אבא של תומר, השעון הכי טוב שתכירו
"קמנו" אישרתי בעייפות
"אתם כאלה מפונקים. תקומו ונאכל ארוחת ערב?" שאל אביו
"לא! אני לא רעבה ותומר צריך דיאטה" צחקתי, אבא של תומר נסיך
"כן הוא צריך.. גידל בטן.. אני עוד אחשוב שהוא בהריון ממך הדר" צחק אבא שלו
"חודש שלישי, רואים?" צחק תומר
"מאמי סופרים שבועות!" אמרתי בכעס חמוד,

התארגנו , בודקת שהתיק שלי לצבא מאורגן, מזל שתומר התעקש שנשאיר אצלו את התיק לצבא
"איפה אחותך?" שאלתי את תומר כששמתי משחה נגד יתושים על הלחי ועל המצח, יתוש עקץ אותי
"אצל חברה , אכלו אותך היתושים" צחק
"מאוד.. אני שמחה שהלכנו מהבית משוגעים הזה שהלך שם" הודתי במבוכה
"אפשר לדעת למה ברחת מהחדר שלכן לחדר של סבתא שלך?" שאל
"הן לקחו לי את המיטה וכיבו את המזגן! בכוונה!" צחקתי
"אני שוקל לקנות לך מזגן נייד" צחק
"זהו? בלי אני אוהב אותך?" אמרתי בכעס מתוק
"אני אוהב אותך" ענה
"אני אוהבת אותך גבר שלי"