תחת שמיכת השלג – פרק 5

התלבשתי מהר, מושכת על גופי את הגופייה הלבנה שהרגע ירדה מעלי.
הוא הרים את המגבת הלבנה שהורדתי במשיכה מעל גופו ועטף אותה בחזרה על פלג גופו התחתון.
ניגש אל הדלת ופותח אותה למחצה, כשאני עומדת מצידה השני.
״מה קורה?״ סוואנה שאלה אותו בקולה המתוק והעדין.
״בסדר יקירה, רצית משהו?״ הוא שאל אותה, קולו השתנה, זה לא אותו הקול שאיתו דיבר איתי מלפני כמה רגעים.
קולו הגברי הקשוח ואטום הפך לרך…
״רציתי לדעת אם אתה רעב, אני מבשלת ארוחת ערב״ שאלה אותו בציפייה, היא כל כך אוהבת את אחיה הגדול.
אם היא תדע מה קרה לפני כמה רגעים הסיכוי שתדבר איתי כל כך נמוכים.
״בטח״ אמר לאחר רגע קל, לא ראיתי מה קורה, דלת החדר הבהירה הסתירה את כל השיחה בניהם.
כנראה שהוחלפו חיוכים כי רגע לאחר מכן דלת החדר נסגרה.
הוא לא אמר דבר, שקט שוב השתלט עלינו כהרגלו, הוא ניגש אל הארון החום מעץ מלא והוציא מתוכו בגדים כעבור רגע קל.
״היא לא ראתה אותך את יכולה להירגע״ הוא שבר את השתיקה בנינו, תחושת הקלה התפשטה בחלל הפעור שבמרכז חזי.
״זה לא מה שמדאיג אותי״ אמרתי לאחר רגע קל, זה כל כך עיצבן אותי, הייתי כל כך קרובה לקבל את זה!
״כן?״ שאל כשהחיוך הזחוח חוזר להתנוסס על פניו, הרכות שהייתה קודם לכן בקולו נעלמה כלא הייתה.
הוא לבש בוקסר שחור ומעליו מכנס טרנינג שחור וישן.
״אני לא הולך לזיין אותך כשאחותי, החברה הכי טובה שלך מהבעד השני של הקיר״ אמר בבוטות אבל זה לא הפריע לי.
הוא התקרב לעברי גורם לי ליסוג אחורה, צעד אחר צעד עד שגבי נחבט בשקט בקיר הלבן והקר.
אגנו נלחץ כנגד אגני, נשמותיו הפכו כבדות באוזניי וזה כל כך גירה אותי.
הוא עושה את זה בכוונה.
״אמרת שאתה לא הולך לזיין אותי״ השתמשתי באותה הבוטות שהוא השתמש בה.
״נכון״ אמר והתנתק בשנייה ממני, בלי לומר דבר, לובש חולצת טריקו על פלג גופו העליון ויוצא מהחדר.
משאיר אותי לבדי, כל כך נסערת…

נכנסתי אל המטבח בעקבות ניחוחות האוכל המדהימים.
״מה את מבשלת?״ שאלתי בסקרנות את סוואנה שעמלה מעל הגז מערבבת בעזרת כף עץ גדולה את התערובות בסירים השונים.
״עוף ממולא, אורז ופירה״ אמרה לעברי בחיוך.
קפצתי והתיישבתי על השיש השחור והמבריק ליד סוואנה, מסתכלת על אדי החום העולים מהסירים.
״נראה מעולה״ אמרתי לה מחייכת, שואפת את ריח הבישולים עמוק לראותיי, מתענגת על הריחות המדהימים.
״תשארי כאן רגע, תבחשי את האורז שלא ידבק לפינות״ אמרה סוואנה ומיהרה לצאת מהמטבח.
קפצתי בחזרה אל הרצפה, עומדת מלפני הגז איפה שעמדה סוואנה מלפני רגע קל והמשכתי לבחוש את האורז הלבן והנפוח.
קול צעדים נשמעו שוב במטבח, מתקרבים לעברי.
״הינה אני חושבת שהאורז מוכן״ אמרתי וכיבתי את הגז מסתובבת אל עבר סוואנה.
אך זאת לא הייתה סוואנה מאחורי, קייס עמד מולי.
״מריח טוב״ אמר בשקט, מתקרב לעברי ולעבר הגז.
פותח את מכסה העוף הממולא ומריח את הניחוחות המתנדפים.
״כן״ אמרתי ובלעתי לאט את הרוק שעמד בגרוני.
״או הינה שניכם פה״ שמעתי הפעם את קולה הדק של סוואנה והתרחקתי אוטומטית מקייס.
הוא גיחך בשקט, בצורה שרק אני והוא יכולנו לשמוע.
״מה העיניין?״ שאלתי אותה בחיוך מתקרבת לעברה.
״אתם חייבים לראות את התמונה שצילמתי בשדה התעופה״ אמרה בחיוך נלהב וסיבבה אלינו את הלפטופ השטוח והכסוף שלה.
על המסך התנוססה תמונה, שלי ושל קייס משדה התעופה.
שהיא ביקשה ממנו להסתכל אחד על השני.
היא הפכה את התמונה לגמרי, הוסיפה לה כל כך הרבה עריכות שזה היה נראה שהכל חשוך מסביב ורק שנינו בהירים כל כך.
זה היה נראה כמעט אמיתי.
״יפה״ אמרה קייס בחיוך ונישק לראשה, חולף על פנינו והולך אל עבר הסלון.
עיניי עדיין לא התנתקו מהצג הבהיר, בוחנת את התמונה החשוכה.
״זה מדהים סוואנה!״ אמרתי כעבור כמה רגעים קלים.
״תודה! כבר הרבה זמן שלא הצלחתי לצלם תמונה שהיא באמת אומנותית״ אמרה בחיוך שמח ומותש.
היא עובדת כל כך קשה על הפרויקט, היא לא נחה בכלל.
היא הניחה את הלפטופ על השיש השחור, מכבה את האש המרצדת מתחת לכל הסירים המבעבעים וקוראת בשמחה שהאוכל מוכן.

התיישבנו שלושתינו מסביב שולחן האוכל הקטן, עמוס במטעמים שסוואנה בישלה והכינה.
אורז לבן מעלה אדים, עוף ממולא בתפוחי אדמה קטנטנים ופירה גושי ורך.
תמיד היא זאת שבישלה בבית, אף פעם לא אני זאת שאחראית על האוכל ואם כן תמיד הייתי מזמינה מבחוץ.
העמסתי על הצלחת מהמטעמים השונים, מתחילה לאכול את האוכל הטעים.
״אז איך היה בצבא?״ סוואנה ניסתה לפתח נושא שיחה, אבל כבר הייתה לי הרגשה לאן השיחה הזאת תוביל.
״בסדר״ לא האריך בתשובה והמשיך לאכול מהאוכל החם המעלה ריחות נעימים.
ידעתי שלא תתפתח כאן שיחה כמו ציפיותיה של סוואנה, קייס הוא כזה, הוא לא מפרט אף פעם בתשובותיו.
שקט השתרר בשולחן, ישבנו שלושתינו אוכלים בשקט בלי לומר עוד דבר.
רק הרעש המתכתי של המזלגות והסכינים הפר את הדממה השולטת.
״אני יכולה להשתמש בשניכם בתור דוגמנים?״ שאלה לפתע סוואנה לאחר דקות ארוכות של שקט שאכלנו בלי לומר דבר.
כמעט נחנקתי מהתפוח האדמה שבפי.
״דוגמנים?״ שאלתי אותה מופתעת, לוגמת מכוס המים שלי כדי להעביר את החתיכה של התפוח אדמה שנתקעה בגרוני.
״כן אתם מושלמים בשביל זה, ערב אחד של צילומים אני מתחננת!״ ביקשה ותלתה בי עיניים גדולות וחומות המתחננות אלי שאני יסכים.
״עשית כבר כל כך הרבה צילומים, אך עדיין לא מצאת תמונה מתאימה?״ שאלתי אותה מהססת, לא הצלחתי לתאר את מה שעבר בראשי, אותי ואת קייס מדגמנים מול המצלמה של סוואנה כשהמשיכה הכל כך מטורפת הזאת קיימת בנינו.
״ערב אחד זה כל מה שאני מבקשת״ אמרה בקול מפציר, קייס קם ממקומו לוקח את צלחת האוכל בה אכל ופינה אותה לכיור.
״בטח״ ענה לאחותו הקטנה ונישק אותה קלות על ראשה, הוא לא מסרב לה.
״אוקיי״ נאנחתי לאחר רגע כשראיתי שעינייה המתחננות לא הולכות לעזוב אותי.
״אז היום!״ אמרה נלהבת סוואנה וגרמה לי בפעם השנייה כמעט להיחנק מתפוח אדמה.