תמרה פרק 1

״פליז תבקשי לצאת יותר מוקדם!!״ נויה דורשת.
נויה אף פעם בסוף היום לא הבינה מזה אומר ״לא״.
״נויה,אני יודעת שאת לא רגילה למילה,אבל לא. את יודעת שעומר יהרוג אותי אם אני אפילו יעז לבקש.״
נראת שהיא מרימה ידיים,נויה נאנחת ומתיישבת על הכיסא מולי.
״טוב חזרי לעבודה המחורבנת שלך ותתלונני לי עליה אחרי זה״
״מבטיחה.״ אני נותנת לה מהר נשיקה וחוזרת לקופה.
״אה ותביאי לי קפה קר,על הבית!״ נויה צועקת לי. כונפה.
״נויה,למה נראלך שאת יכולה לקחת את זה חי-״
״על הבית,לחברה הטובה של תמרה!״ הבוס שלי,נכנס ואומר בקולו החזק.
״לפחות מישהו פה אוהב אותי!״ נויה צועקת. אני דופקת בה מבט שאומר ״אני לא אקנה לך אחרי זה גלולות מתי שתבקשי״ והיא מיד סותמת.
הדלת נפתחת ויש צלצול של הפעמון דלת.
אני מיד מחייכת לעבר הבן נוער שנכנס.
״היי,כמה אנשים?״ אבל לפני שאני יכולה להמשיך,הלב שלי מתפוצץ.
הוא הבן אדם ההכי יפה שאי פעם ראיתי. שיער חום חלק עם עיניים חומות כמו האדמה,מבנה גוף רחב אבל נאה ובכושר. ״היי,לשתיים בבקשה.״ הוא אומר ואני מבינה שהוא תפס את ההערצה שלי אליו שבטח נמשכה שנה,מביך.
״אה..כן כן בדיוק פה.״ אני מובילה אותו לשולחן קטן ועגול,בול מול נויה.
הוא מתיישב,ואני מהר רצה להביא לו תפריט. אני נועצת מבט בנויה שאומר ״אם את מדברת איתו ועושה פדיחות לא יהיה יותר גלידה עלי״ היא מבינה את הרמז אבל עדיין לא מתאפקת ומתיישבת מולו.
״היי אתה חדש באיזור? בחיים לא ראיתי אותך פה! דרך אגב אני נויה!״ היא מחייכת וקורצת לי. למה אני חבר שלה עוד פעם?
הוא מחייך ואומר ״כן,עברתי לפה לפני כמה ימים אחלה של מושב.״
״כן כולם פה מכירים את כולם! אז אתה בטח נרשמת כבר לתיכון אדמון!״ נויה עוד שניה תיפול מהכיסא מהתרגשות.
״כן,אני מתאר לעצמי שגם אתן לומדות שם. איזה כיתה אתן?״ הוא שואל ומסתכל עלי,אני מרגישה חסרת ביטחון בלבוש העבודה ומסמיקה.
״יב,אתה אל בטוח יב אתה נראה בן 20.״ מבטו לא יורד ממני.
״כן אני ביב,תעשו לי סיור לבית ספר״ הוא מחייך אלי,אני מורידה ממנו את המבט.
״דרך אגב,איך קוראים לך?!״ נויה צועקת והאוזניים שלי כמעט נופלות.
״אהרון״ הוא אומר.
״איזה שם סקסי!״ נויה מרביצה לו ביד.
הוא נראה קצת מובך,נויה דפוקה.
״איך קוראים לך?״ הוא שואל אותי
״תמרה,אבל כולם קוראים לי מרי״.
״מרי..למה?״
״זה איך שההורים שלי קראו לי מאז שהייתי קטנה..וכולם פה חברים מאז לידה אז פשוט כולם קראו לי ככה.״
״הבנתי,תמרה. ישלך חבר?״ הוא נועץ בי מבט. וטף מה?! למה הוא שואל אותי את זה. אני מסתכלת לעבר נויה ורואה את ההתרגשות שלה,לילדה יש חבר חצי שנה והיא מנסה להשיג לי אחד שנצא לדבל דייט.
״לא! היא כל היום חופרת לי על כמה שהיא נואשת כבר לחבר!״ ״נויה! סתמי!״ אני צועקת,באלוהים שבאלי שהיא תעוף מפה.
״לא אין לי חבר אהרון,אבל יש לנו המון רווקות בשכבה שמחפשות בן זוג.״ אני מהר פונה והולכת לעבר הדלפק.
אני מוציאה קנקן וכוס.
אני מגיעה ושמה את הכל על השולחן.
״אתה תרצה להזמין משהו?״ אני מוציאה את הפתקים והעט.
״אותך,בואי איתי היום לארוחה במסעדה.״ אני בשוק. אף פעם מישהו לא דיבר איתי ככה,הוא כל כך יפה אני אפילו לא יודעת איך להגיב.
״התכוונתי מהתפריט.״ אני מסתכלת על הריצפה.
״מה שהיא התכוונה שכן! נלך לבר האהוב עלינו ואני אביא את יובל חבר שלי,בשמונה תהיה שם,קבענו!״
״אני לא יכו-״ הוא קוטע אותי
״תביאי לי את המספר שלך,אני איקח אותך.״ הוא דרש. למה נראה לשניהם?! בוחרים בשבילי מה הקטע?
״אהרון,זה ממש נחמד מצידך אבל היום אני עסוקה,תהנו.״
אני חוזרת לדלפק ועושה את עצמי עסוקה.