תן לי סימן- וואן דירקשן פרק 4

עברו כמעט שבועיים שאני גרה אבל מרגישה אורחת בבית של הבנים, לפני יומיים בקשתי מהם רשות להיכנס להתקלח ראשונה וממש ראיתי את הדם של נייל עולה ראש מרוב עצבים על הבקשה הטיפשית שהייתה צריכה לעבור מזמן. אין מה לעשות, זה בהחלט מוזר לי לגור ככה עם 4 בנים שאחד מהם הוא אח שלי ואחד כל הזמן שולח לי מבטים.
בקשר לזה.. מאז היום הזה בים הארי לא דיבר איתי בקשר לזה, רק מביט בי. כאילו מחכה שאני אעשה איזה צעד לכיוונו, אבל אני לא מתכוונת לצאת עם מפורסם. מספיק לי שאחי כזה והחיים מספיק השתנו לי, אני לא צריכה עכשיו גם חבר שכל העולם יחטט לנו בפרטי הזוגיות שלנו.
"אלנה!" צעקה חזקה הוציאה אותי מהמחשבות שלי חזרה למציאות. זה היה נייל, הוא יצא החוצה לגבעת דשא קטנה מאחורי הבית שאהבתי לבלות שם כשהרגשתי מספיק מבוכה מהבנים 24\7 כל הזמן.
"הבהלת אותי אידיוט" צחקתי קצת ונתתי לו מכה בכתף, מסמנת לו שיתיישב לידי. "מה קרה?"
"רוצה לספר לי למה את לא מרגישה בנוח איתנו? אנחנו ניסינו להפוך את הבית למקום מעולה בשבילך.. ובכל זאת.." נייל הרכין את ראשו בבושה והנמיך את הטון בכל מילה.
"אוייש נייל.. זה לא בקטע כזה זה פשוט מעבר מאוד חד מהחיים שלי" אמרתי לו מניחה את ראשי על הכתף שלו. אני ממש מרגישה שאני יכולה לספר לנייל כל מה שאני רוצה. אני מצליחה לסמוך עליו.
"כן, כי פתאום יש לך חיים מעניינים קצת!" אמר נקרע מצחוק נשכב על הגב בדשא, פתחתי את הפה בפרצוף נדהם מהחוצפה שלו והתיישבתי לו על הבטן "אני עשיתי לכם חיים מעניינים חתיכת חוצפן" מחייכת אליו בגאווה שהוא בקושי מצליח לנשום מהצחוק אבל בעיקר מכך שאני יושבת עליו.
באותו רגע יצא הארי למרפסת שמעלינו "אמ.. אלנה אנחנו משחקים אמת וחובה.. אתם אמ.. אתם עסוקים?.." גמגם הארי ונהייה קצת אדום.
היה לי ממש לא נעים מהארי באותו רגע, נייל חיבק אותי מהבטן ואני כיסיתי את הפנים שלו עם הידיים כשהוא מנסה לנשוך או ללקק אותי ממנו.
"לא.. אנחנו באים" אמרתי לו מחייכת לתוך העיניים שלו ומפילה את נייל ממני.
כשבאתי להיכנס חזרה הביתה הארי נעמד מולי חוסם את דרכי לכניסה. "לא משחקים?" שאלתי בתמימות. הוא יותר מידי קרוב. יותר מידי.
הרגשתי את הנשימות של הארי על הפנים שלי ופחדתי להרים את המבט אליו, הארי התכופף לגובה העיניים שלי ואמר "מה יש בניך לבין נייל?"
הרמתי מיד את המבט אל הארי מחייכת חיוך קטן, אני יודעת למה הוא שואל את זה. ראיתי את המבט שלו קודם. נשכתי קצת את השפה התחתונה ואמרתי בקלילות "ממש שום דבר".
הארי הוציא חיוך קטן "מעולה" אמר ונכנס ישר פנימה משאיר אותי לחייך לאוויר לבדי.
נכון..קודם אמרתי שאני לא רוצה חבר מפורסם.. אבל הוא מוציא ממני את הפלרטוטים האלה ככל פעם שהוא מביט בי, אני ארצה חבר רציני, שיודע שאני איתו לתמיד ולא סתם לזרוק אחרי כמה חודשים. אולי הארי באמת כזה.

"היי, אני פרי!" חיבקה אותי נערה בלונדינית שצבעה קצת לסגול שדהה "אני חברה של זאין".
"עכשיו אני מבינה למה המיטה שלו מלאה בריח של בנות" קרצתי אליה. פרי הסמיקה קצת וזאין ששמע את זה צעק מהצד השני של החדר "קנאית" וכולנו נקרענו מצחוק.
"פרי את ליאם" לואי הכריז שסובב את הבקבוק בירה שבדיוק סיים בעצמו.
"בוא נראה.." אמרה פרי בטון נבזי "מה נוכל לעשות לליאם התמים והיפיוף שלנו?!" אמרה משפשת את הידיים שלה אחד בשני כמו מרשעת וצוחקת צחוק מרושע.
ליאם המפוחד גמגם אליה "פרי.. לא להגזים" זאין ישר נעמד "אח שלי! זה האמת וחובה הראשון של אלנה! ".. הרמתי קצת את היד "אה.. לא הראשון…" "ש.. ש.." זאין השתיק אותי והורדתי את היד באיטיות "זה האמת והחובה שלה הראשון איתנו, זה הולך להיות אגדי!" פרי נעמדה ונתנה כיף חזק לזאין "כן!! חובה עליך למזמז כפית" "לאאא !!" צעק ליאם בחרדה "במשך 15 שניות" המשיכה פרי, לואי מחה לה כפיים חזק ושרק לה "כןןןן!!!" "כשזה מצולם למעריצים בווידאו"! כולנו התפוצצנו מצחוק וליאם נהיה לבן שם את הראש בין הידיים "פרי את מחזירה לי על זה שצחקתי על זאין שבוע שעבר שהפס שלו בשיער נראה כמו דגל של אפריקאים נכון?!" אמר ליאם בעצבנות. רק שהוא הזכיר את זה נקרענו מצחוק שנזכרנו מקרה וזה וזאין שילב ידיים "אני אצלם" אמר והסתובב בקשיחות.
"שלוש, שתיים, אחד, גו!" אמר זאין מאחורי המצלמה וליאם התחיל לנשק את הכפית בעוד ששאר הבנים שרים שירי אהבה ונייל מנגן סרנדות בגיטרה לליאם והכפית המאושרים. ליאם נראה כל כך סובל ועצם את עיניו חזק וצמצם את השפתיים המון.
"אתם נוראיים" אמר כשזרק ממנו את הכפית רחוק לסלון, התיישבנו חזרה במעגל וליאם סובב.
"אלנה לנייל!" הכריז ליאם "נייל אותך אני בכלל לא שואלת" אמרתי והתחלתי לעשות לו קוקיות בכל השיער עם קוקיות קטנות וורודות. "ותשאיר את זה עד סוף המשחק!" חייכת אליו "אוו זה כואב!! תזהרי" אמר נייל סובל מהמשיכות בשיער.
"זאין להארי" נייל אמר משפשף את ראשו. "הארי, חובה עליך לקחת את אלנה ל7 דקות בגן עדן!" כולם צחקו והביטו בי, נהייתי אדומה ברגע ששמעתי את שמי. הארי התקרב אליי מחוייך מהחובה הזו, מושיט לי את ידו "את לא חייבת אם את לא רוצה" אמר בביטחון.
"אני לא רוצה." אמרתי לו והוא מיד הוריד את החיוך והתיישב חזרה במקום.
היה שקט קצר וממש לא נעים.

"אני אסובב.." אמר לואי והציל את המצב.
"הארי את אלנה"… אמר לואי בשקט "אני יכול לסובב שוב אם את רוצה" אמר לואי.
"לא לא ..זה בסדר, אמת." אמרתי לו ולואי התיישב בחזרה.
"למה לא רצית לעלות איתי בסיבוב הקודם?" שאל הארי בשקט, מתלבט אם הוא בכלל רוצה תשובה לשאלה הזו.
"פשוט.. אני לא מכירה אותך.. זה לא נעים.." אמרתי מביטה בעיניו בלי פחד ובושה.
"אני לא מאמין שלא רצית לעלות ל7 דקות עם חבר וואן דירקשן!" אמר נייל תופס את הבטן מצחוק ואחריו לואי וכולם התחילו לצחוק גם מהתשובה ההזויה.
"רואים שהאגו שלך בשמיים נייל" אמר הארי וחייך אליי שורת שיניים לבנות "תודה" הוא סינן בין השפתיים בלי קול. חייכתי אליו והעברתי את המבט לרצפה מבושה קטנה על התודה הזאתי.