תן לי עוד סיבה לחיות ~ פרק 4 תגיבווווו ❤️❤️❤️

לפעמים יש הרגשה כזו שהכל טוב, שהכל נפלא, אתה שמח, אתה מוקף בחברים, אתה מרגיש מין דגדוג בבטן.
ואז כל האשליה מתפוצצת לך בפרצוף, ואתה מבין שהכל היה סתם תוכנית, זה מה שקרה לי היום.
אאוץ, קמתי כשגופי היה זרוק על הרצפה, כנראה התגלגלתי מתוך שינה, קמתי ניערתי קצת את בגדי, והתארגנתי.
ירדתי למטה, הורי הסתכלו עלי במבט חטוף והמשיכו בשלהם, אפילו בוקר טוב לא אמרו לי, ומילמלתי בשקט, ״בוקר טוב גם לכם״
לקחתי את התיק שהיה מונח על כיסא העץ במטבח, ויצאתי לכיוון הבית ספר.
פתאום באמצע הדרך נזכרתי, אדריאן היא גילתה שאני חותכת, עם היא תספר לכולם? אין לה מצפון היא יכולה לעשות את זה.
ידי התחילו לרעוד, ולא ידעתי מה לעשות פשוט נעצרתי, נעצרתי באמצע הדרך והתלבטתי, עם ללכת לבית ספר או לא.
כמה ילדים שהיו בדרכם לבית הספר, דחפו אותי רק כי הפרעתי להם באמצע הדרך, ומעדתי על הרצפה.
אותם ילדים צחקו והשפלתי מבטי לדשא, רק לא לראות אותם שוב.
משום מקום יד הושטה לעברי, נעזרתי בה לקום אפילו בלי לראות מי זה, וזה היה…

מנקודת המבט של אדריאן:

״טרייסי חותכת״ פלטתי מפי בלי לחשוב על הנזק שזה ייגרום.
״די, תינדרי?״ אליז ענתה בשעה שניסתה להראות עצובה.
״כן אני יודעת איזה פריקית היא מה היא חותכת, חסר עכשיו שהיא גם תתאבד״ אמרתי בגלגול עיניים מלגלג
״אולי אנחנו צריכות להתייחס אליה קצת יותר יפה?, שהיא לא תעשה משהו מסוכן״
והתלתלים הכתומים שבשערה, התפרעו על עיניה.
ליטפתי את שפתי עם אצבעותי, בזמן שחשבתי עם כדאי לעשות משהו.
לא נעשה משהו יותר גרוע, אל תדאגי היא מפונקת מידי מכדאי להתאבד.
אלין בדיוק אספה את שיערה לקוקו החזיקה סיכת סבתא בשיניה, ושאלה ״אעא?״
גילגלתי את עיני שוב ״אוי אליז בחיים לא תשתני״ קירבתי את שפתי לאוזניה וזה מה שאנחנו הולכות לעשות…