"תן לי עוד סיבה לנשום" – עונה שניה, פרק ארבעים וארבע

פרק 44 – הרסתי את הכל

"היא כזאת חלאה…" מלמלה שירן בזעם.
"זה לא משנה, הוא אוהב אותה." לחשתי בשקט והשפלתי את מבטי אל ההמבורגר שלי. הוא היה חצי אכול והייתי מפוצצת.
"איך אפשר לאהוב מישהי כמוה?"
"זה אומר עליי משהו, אם הוא אוהב אותה יותר משהוא אהב אותי? מה עשיתי לא נכון?" לחשתי בשקט, לוגמת מעט מבקבוק הקולה הקטן שלי.
"תום," לפתע שמעתי קול מוכר לצידי. הסטתי את מבטי והבטתי ברועי. חייכתי חיוך רחב,
"רועי!" צחקתי וקמתי מהכיסא, מוחצת את רועי לחיבוק ענקי.
"איך את מסתדרת?" הוא לחש באוזני. הוא לא יודע שאני בהריון, אבל הוא כן יודע שאליאב בגד בי ושעכשיו הוא עם אופיר.
גם איתי לא מדבר עם אליאב.
"אני… קשה לי, רועי." לחשתי באוזנו. שירן הביטה בנו בחיוך קטן ונופפה לרועי.
רועי נופף לה בחזרה ומחץ אותי עוד יותר אליו,
"את תהיי בסדר." נשק לראשי. התיישבתי חזרה על הכיסא בזמן שרועי נפרד ממני ומשירן והמשיך בדרכו.
"מאמי, בא לי המבורגר!" שמעתי את קולה הצווחני של אופיר. לא, היא רצינית?! היא רודפת אותי!
"בואי נלך," סיננתי לכיוון שירן. היא הנהנה וקמה במהירות ממקומה.
"תום-" לפתע אליאב נעמד לצידי.
"מה?" שאלתי, מביטה בו בזעם. נמאס לי ממנו, פשוט נמאס לי ממנו. איך התאהבתי בו? איך?!
"אני מצטער-"
"מה דפוק בי שאתה מעדיף אחת כמוה?! מה?!" צעקתי בזעם. כל הסועדים במקדונלס הסיטו את מבטם לכיווני, אך לי לא היה אכפת.
הדמעות הציפו את עיניי. איך הוא הצליח להפוך אותי לכזאת חסרת ביטחון? איך אופיר הצליחה להשתיל בי כזאת שנאה עצמית?
"כלום לא דפוק בך-"
"הילד שלי לא שווה בעינייך?! אני לא שווה בעינייך?" לחשתי את המילים בכאב. הדמעות זלגו על לחיי. הוא הפך אותי לרכיכה מטומטמת. הוא הפך אותי לבכיינית מזויינת.
אליאב לא ענה והביט בי בשתיקה.
"אז אל תדבר איתי על סליחה מזדיינת, אני מאחלת לך, לזונה שלך וליד שלכם חיים מאושרים, כי אתה לגמרי דפקת את שלי, אליאב. אתה לקחת את כל החלומות והתקוות שלי וניפצת אותם. אתה בגדת בי ואז הצעת לי נישואים. בחתונה שלנו הגנת על הזונה שהכנסת להריון! הזמנת אותה!" צרחתי בכאב. כולם כאן בטוח חושבים שאני משוגעת.
"תום-"
"איך יכולת לשקר לי שאתה אוהב אותי? איך יכולת לעשות איתי אהבה וללחוש לי כמה שאני יפה? איך יכולת להשלות אותי ככה?" הדמעות זולגות על לחיי.
"אני זונה?! אני?!" אופיר צעקה עליי בעצבים.
"אני לא זאתי שהשתמשה בציצים שלה כדי להשיג דברים, את עשית את זה. אני לא זאתי ששכבה עם מיליון גברים, את עשית את זה. אני לא זאתי שאף אחד לא רוצה להיות איתה בקשר רציני כי היא פשוט זונה, זאת את, תום. את הזונה היחידה כאן!" היא צרחה עליי, ובאותו הרגע, הבנתי שהיא צודקת.
"אופיר, תסתמי את הפה המזדיין שלך!" צרחה שירן ודחפה אותה.
"תום, את כל כך זונה, שאת בחיים לא תמצאי אהבה. אפילו ההורים שלך לא סובלים אותך." ירקה בארסיות אופיר. עכשיו כולם במסעדה מביטים בי בעיניים גדולות. כולם רוצים לדעת מי זאת הזונה הקטנה הזאת.
האדמה רועדת תחתיי. נקודות שחורות מרצדות בעיניי. קרסתי על הרצפה, מבטי נעוץ בה, בזמן שקירות החדר הולכים וסוגרים עליי. האוויר נגמר. אני לא מצליחה לנשום.
"תום!" אליאב צועק, ואני מרגישה אותו מתיישב לצידי. הדמעות זולגות על לחיי בזמן שאני נאבקת בנשימתי. האנשים סביבי הופכים נסערים, אני שומעת את אחד מהם צורח שיזעיקו אמבולנס. הם כנראה לא זיהו שאני בהתקף חרדה.
ובשניה אחת אני מתחילה להקיא על הרצפה, הדמעות זולגות במורד לחיי והגוש בגרון שלי רק גדל וגדל.
זה נכון. אף אחד לא רוצה אותי, אפילו לא ההורים שלי. רועי לא רצה אותי. איתי לא רצה אותי.
אליאב גם לא רצה אותי, הוא הבין ברגע האחרון שאני לא שווה את כל הכעס והעצבים.
לא מגיעה לי אהבה.
ידיים חמימות תופסות בלחיי ועיניים ירוקות מביטות בעיניי,
"תנשמי איתי, תום. אני כאן איתך." אליאב מלטף את לחיי ברכות ומרגיע אותי בזמן שאני נאבקת על נשימתי.
ידו מלטפת הלחי הימנית שלי ברכות ושפתיו נצמדות למצחי, כל הסובבים אותנו נעלמים ואני רק עם אליאב. בזרועותיו של אליאב.
"למה עזבת אותי?" אני לוחשת, קולי חנוק אך נשימתי חוזרת אלי מעט.
"אתה כל מה שיש לי, הכל." הדמעות לא חודלות לזלוג על לחיי, גופי רועד תחת מגעו המוכר אך הזר של אליאב.
"אף אחד לא רוצה אותי…" ייבבתי בשקט.
"אני רוצה אותך, תום. אני אוהב אותך, אני לא אפסיק לאהוב אותך." אליאב לוחש באוזני.
"אני לא מצליחה להאמין לך." לחשתי בשקט. קמתי באיטיות מהרצפה, רגליי רועדות. אליאב תמך בי והתחלתי לצעוד באיטיות לכיוון השירותים, מתעלמת מכל המבטים החודרניים והלא נעימים שננעצו בי.
ידיו של אליאב כרוכות סביבי ואני מתענגת על מגעו המרגיע אך הצורב. הוא מרים אותי באיטיות ומניח אותי על השיש, פותח את הברז ושוטף את פניי באיטיות.
פניו היפות הביטו בי בריכוז, שפתיו היו קפוצות, ואני כל כך רציתי לנשק אותן ולנשוך אותן, כל כך רציתי שהוא יאהב אותי. רק אותי.
לפתע הוא הניח את ידו על בטני והביט בה בריכוז. הרמתי את גבותיי בשעשוע, אך הוא היה רציני לגמרי. הוא חיכה שהתינוק יבעט,
"הוא יתחיל לבעוט רק בחודש רביעי," אמרתי בשקט, מחייכת חיוך קטן.
"אני רוצה לבוא איתך לבדיקות, תום. אני רוצה לדעת מה הולך עם הילד שלי. הילד שלנו." הוא ליטף את שיערי ברכות.
"למה פתאום זה אכפת לך? הייתי כלום בעינייך בשבועות האחרונים. הבאת לה את הטבעת שקנית לי, אתה קורא לה בייבי, אתה שוכב איתה ללא הפסקה, מה חסר לך?" צחקתי ללא הומור, עיניי מלאות דמעות עצובות ומלוחות.
"את חסרה לי. כל דקה מזורגגת בחיים שלי הפכה לחסרת משמעות בלעדייך." ידו ניגבה את הדמעות העצובות שזלגו במורד לחיי. הלוואי והייתי יכולה להאמין לו.
"אל תשקר לי, אליאב. אתה אוהב אותה."
"בשבועות האלו הבנתי שאת היחידה שאני אוהב, היחידה שבמחשבות שלי. את באמת חושבת שנתתי לה את הטבעת, תום? בחייאת, היא מצאה אותה במגירה ובטח לקחה אותה." לפתע עיניו גם התמלאו דמעות,
"את היחידה שאני איי פעם אוהב. אני הייתי דפוק, אני חשבתי שהחיבה שאני מרגיש אל אופיר והידידות שלנו זה אהבה, אני טעיתי. אני נשבע שאת היחידה שאני חושב עליה, היחידה שאני אוהב." ידו ליטפה את שיערי ברכות ועיניו הביטו בעיניי, לא היה לי מה להגיד, אז שתקתי,
"נפרדתי ממנה ברגע שהיא אמרה שאף אחד לא רוצה אותך, כי זה שקר. אני רוצה אותך. את היחידה שאני רוצה." לפתע הוא הכניס את ידו לכיסו והוציא את טבעת היהלום עם חיתוך הפרינסס. הטבעת שלי.
דמעות קטנות זלגו במורד לחיו, ליבי נצבט. הוא בוכה בגללי כל כך הרבה.
"אני לא יכול לחיות בלעדייך, בוניטה. אני יודע שעשיתי טעויות, לא אחת ולא שתיים, אבל אני צריך אותך. אני רוצה שנגדל את הילד שלנו ביחד." הוא הביט בידי,
"רק תתני לי לענוד לך את הטבעת הזאת, רק תני לי להוכיח לך שאנחנו הכי טובים ביחד, שאת שייכת לי ואני שייך לך." הוא לחש והביט בי. שנינו בכינו. שנינו היינו עצובים ופגועים, אבל רק אחד מאיתנו באמת דפק את הכל.
ולהפתעת כולם, זאת לא הייתי אני. אני לא דפקתי את מה שהיה ביני לבין אליאב. את כל האהבה, הזוגיות המדהימה, האמונה והתמיכה.
"לא." לחשתי בשקט והרמתי את מבטי, מביטה בו באכזבה,
"אני לא יכולה לחזור אלייך אליאב, לא עכשיו. זאת זכותך המלאה לבוא לבדיקות ולהיות איתי ברגעים קשים, אבל כרגע, אני לא מוכנה לחזור אלייך." אמרתי במהירות, לפני שאני אתחרט. זה לא יהיה פייר מצידי להרחיק את אליאב מהבן שלו, אבל אני לא כלולה בעסקת החבילה.
"אוקיי." לפתע מבט עיקש הופיע בעיניו.
"אני אהיה שם, בכל הבדיקות. אני אתמוך בך, אני מבטיח, אבל אני רוצה שתחזרי לגור איתי." אמר אליאב וליטף את הלחי שלי ברכות,
"אני רוצה לשמור עלייך, בבקשה, תחזרי." הוא התחנן. חשבתי לרגע,
אולי כדאי שאני אחזור לבית? אני הרי לא רוצה שתהיה לי ירידת מים כשאני לבד בבית.
***
"תום!" אורי קפץ אלי בחיבוק ממושך. צחקתי וחיבקתי את הילד היפה הזה, שכל כך התגעגעתי אליו.
"אני ממש התגעגעתי אלייך, תום. אופיר מגעילה, את אדירה." הוא לחש באוזני ואז הביט באליאב. צחקתי ופרעתי את שיערו של אורי, נושקת לראשו,
"היא באמת דיי מכשפה." לחשתי בשקט ואז הרמתי את מבטי אל אליאב, שהביט בנו בבילבול. צחקתי ונשקתי לראשו של אורי פעם נוספת.
"את נשארת לנצח?" לפתע אורי שאל. בלעתי את רוקי.
"אני… אני מקווה." חייכתי חיוך קטן והתרוממתי, מיישרת את חולצתי ומניחה יד על בטני.
"אני אלך לחדר אורחים, ביי אוריקוש." הלכתי לכיוון המעלית והזמנתי אותה. כעבור כמה שניות נכנסתי לתוכה, וגם אליאב, כשהוא אוחז בתיק שלי.
"הוא התגעגע אלייך." חייך אליאב והביט בי ברכות.
"גם אני התגעגעתי אליו, המון." הודתי. הגענו לקומה השלישית והתחלנו להתקדם לכיוון החדר אורחים בו אני אשן.
"אני אוהב אותך, תום." לפתע קולו של אליאב הפך רועד. הבטתי בו וראיתי פניו עצובות.
"גם אני אוהבת אותך, אליאב." לחשתי בכנות. לא יכולתי להשאיר אותו באוויר ולא יכולתי לשקר, אז הייתי חייבת להגיד את האמת. שאני בחיים לא אפסיק לאהוב אותו.
נכנסנו לחדר האורחים ואליאב הניח את התיק שלי על המיטה,
"אם תצטרכי משהו, אני למטה." הוא הביט בי ארוכות ואז התקרב אלי, ליטף את שיערי ברכות והצמיד את שפתיו למצחי.
רציתי עוד ממנו. הייתי צריכה אותו.
"אני מבטיח לך שאנחנו נחזור, בייבי. אני מבטיח לך שאני אוכיח לך שאני מספיק טוב בשבילך, אני אעשה הכל למענך ולמען הילד שלנו." הוא התרחק ממני במהירות ויצא מהחדר, מותיר אותי עמוק בתוך מחשבותיי.
***
הלכתי בסדרון לכיוון המעלית. השעה הייתה שעת ערב מוקדמת והייתי רעבה, רציתי להכין לי לאליאב ולאורי ארוחת ערב נחמדה.
הזמנתי את המעלית ונכנסתי לתוכה. בתוך שניות אחדות כבר הייתי בקומת הסלון, ושמעתי צעקות מהמטבח,
"אני אוהב את תום, אופיר, עופי מכאן!" אליאב נשמע כועס. פיסה אחת מליבי חזרה למקומה. פיסה אחת מתוך מיליון פיסות אבודות.
"אז מה היה החודש הזה בנינו?! כלום עבורך?!" היא בכתה. ליבי נצבט מעט, אך נזכרתי מה היא העבירה אותי. זה מגיע לה, מגיע לה שאליאב לא רוצה לחזור אליה ולא אוהב אותה.
"זה היה חודש שלא הייתי בטוח בעצמי, חשבתי שאני אוהב אותך, אבל גיליתי שתום היא היחידה שמעניינת אותי, בסדר?" הוא נרגע מעט, אך קולו היה עדיין מלא כעס.
"אני לא אחזור יותר." אופיר אמרה וצעדיה התקרבו לכיוון הסלון. היא ראתה אותי ומבטה הפך מלא שנאה,
"אמן תמותי, זונה." היא ירקה בארסיות. בלעתי את רוקי והשפלתי את מבטי, מביטה ברצפה, שפתאום הייתה נראת נורא מעניינת. היא יצאה מהבית בטריקת דלת דרמטית, ואליאב יצא מהמטבח והביט בי בצער,
"היא… לא קיבלה את הפרידה כל כך טוב, אז היא חזרה כדי לטהר את העניינים בנינו, זה לא נגמר כל כך טוב." אמר במבוכה והרים את ידו, משפשף את עורפו.
"מסתבר שאני צריכה למות, ושאני גם זונה." צחקקתי בשקט והלכתי לכיוון המטבח.
לפתע ראיתי זכוכיות על הרצפה וטיפות דם. הרמתי את מבטי במהירות אל אליאב וראיתי שזרועו מדממת.
"אלוהים, היא משוגעת…" מלמלתי במהירות והתקדמתי לכיוונו, מחזיקה בידו ומביטה בה.
"אני קודם אטפל בך ואחר כך אנקה, בוא." סימנתי לו לבוא אחרי והלכתי לכיוון השירותים. הוצאתי את ערכת העזרה הראשונה והלכנו לכיוון הסלון. אליאב התיישב על הספה והתיישבתי לצידו. לאחר שחיטאתי וניקיתי את הפצע, וגם חבשתי אותו, חייכתי לכיוונו של אליאב ונשקתי ללחי שלו,
"תודה." קמתי מהספה והלכתי לכיוון המטבח.
"שבי, בוניטה. אני אסדר כאן," אליאב בא אחרי.
"אלוהים, תשב, אליאב. אתה פצוע." דחפתי אותו מעט מחזהו והתחלתי להרים את שברי הזכוכיות שאפשר להרים עם הידיים.
"תני לי לעזור," אליאב התכופף, ולפתע ראשינו היו קרובים. קרובים מדי. עיניו הביטו בעיניי, ואני הרגשתי את נשימותיו החמות קרובות אליי. ריח מנטה רענן ומוכר.
"לעזאזל," הוא פלט וכרך את ידו סביב מותני, משך אותי אליו והצמיד את שפתיו אל שפתיי.
הוא תפס אותי לא מוכנה.
כרכתי את זרועותיי סביב צווארו והצמדתי את עצמי אליו, נושקת לשפתיו ברכות.
זיקוקי דינור מתפוצצים בליבי, הפרפרים מתעופפים בבטני ונשימותיי מהירות.
הוא הרים אותי וכרכתי את רגליי סביב אגנו בזמן שהוא הוביל אותנו לכיוון הספה. קרסנו על הספה, הוא מעליי.
בשניה בגדיי נעלמו כלא היו, וגם בגדיו של אליאב. אני נשארתי בחזיה ותחתונים ואליאב בתחתוני בוקסר לבנים וצמודים, מה שהבליט את הבליטה הפועמת שלו.
"אלוהים, כל כך התגעגעתי אלייך, תום." הוא נשף וידו נשלחה אל גבי, מתירה את קרסיי החזיה שלי. בשניה הבאה החזיה כבר נעלמה מטווח הראיה שלי.
ידיי נשלחו אל תחתוניי הבוקסר שלו והורידו אותו באיטיות מתגרה, בזמן שהוא מצץ נקודה בצווארי.
"הגוף שלך, אלוהים… כל כך התגעגעתי למגע שלך." הוא התנשף במהירות והעלים את תחתוניי התחרה השחורים שלי.
"הדבר היחיד שאני רוצה לעשות כרגע זה לזיין אותך, את לא תוכלי ללכת מחר, בייבי." הוא נשק לשפתיי נשיקה אחרונה והתמקם בין רגליי.
הפעימות והרטיבות בין רגליי הסגירו אותי, הייתי מוכנה בשבילו.
רק בשבילו.
הוא נדחק אליי בעדינות, מלטף את צידיי גופי ונושק לצווארי ברכות, משאיר סימנים אדומים קטנים.
לאחר כמה דקות, כששנינו הגענו לשיא שלנו, אליאב קרס עליי, ראשו קבור בצווארי.
"אני אוהב אותך." הוא לחש בשקט.
לא עניתי. עצמתי את עיניי בחוזקה ונתתי לדמעות לזלוג על לחיי.
הרסתי את הכל.
***
הפרק מוקדש לטול טול שלי,
אני אוהבת אותך לאב 3>