תנו לגדול בשקט~פרק 16~

**********
נקודת מבט תומר — (חד פעמי)
אני באמת אוהב אותה . הוא חשב לעצמו ,ובועט ובאבנים שלצידי הדרך .
ידיו בכיסים ,הוא היה לחוץ
מה שקרה עם שירה היה טעות גדולה ,והרי זה בכלל לא היה הוא ,רימו אותו,עבדו עליו.
הוא נכנס הבייתה ,וצונח על המיטה .
הוא כבר לא ידע איך לצאת מהצרה הזאת .
והרי זה באמת יכול להיות שמור לא זוכרת אותו ?
אפילו שזה היה כל כך מזמן .עדיין ,זה היה חשוב ומשמועתי בשבילה .
אבל הוא נשבע שלא יגיד לה כלום ,שהיא תגלה את זה לבד .
אבל הוא עוד שנייה מתפוצץ . הוא חייב להגיד לה
הוא ידע שהיא אוהבת את אביעד עכשיו ,ודואגת לו ,
ושהיא במצב רע עכשיו ,והוא תומר ,חייב לעזור לה
הוא ראה בזה כחובה ,מור הייתה חשובה לו יותר מכל דבר בעולם .
"תומר ,בוא תעזור לי רגע " -צעקה לו אחותו מהסלון
הוא קם בלית ברירה ,זה כזה באסה להיות הגדול כאן . זאת אומרת ברור שיש את אבא,אבל הוא עובד .
ואמא.. אמא נפטרה בתאונת דרכים לפני כל כך הרבה שנים .
הוא זוכר את התאונה הזאת ,הוא הרי היה נוכח בה
הוא רק נפצע ברגל ,עדיין יש לו צלקת ..
אבל לאמא שלו לקחו את החיים

הוא נעמד ליד אחותו ומתחיל לעזור לה בשיעורי הבית . משהו עם מדעים .
כמובן שמה שחסר לו עכשיו עם כל הצרות שלו ,זה מדעים
אבל תומר לא מתווכח ,והוא שמח לעזור לאחותו הקטנה .
לאחר שסיים ,נזכר כי הוא לא אכל כלום מהבוקר ,
הוא פתח את המקרר והוציא משהו שדומה למין סוג של אורז .
והתחיל לכרסם אותו בתיאבון .
ואם כבר מדברים על אוכל ,הוא צריך לחזור לעבוד ,היום סוף סוף פותחים שוב את הפצרייה ,לאחר הרבה זמן שלא פתחו ,בגלל שיפוצים ..
סוף סוף תיכנס לו משכורת ,הוא מצפה לה בכליון עיניים ,הוא עבד הרבה בשבועות האחרונים .
הוא יוצא מהבית ,מדלג על שלוליות שלצידי הדרך ,וממהר בדרכו לעבודה .
*********************
נקודת מבט מור :
לא הבנתי למה המיטה בבית חולים ריקה
חשבתי אולי טעיתי בחדר ,אבל לא על הפתק היה כתוב במפורש חדר מספר 40 .
גיא הסתכל עלי,לא מבין .. "אולי נשאל מישהו?" הוא הציע
"מה לא יכול להיות השעבירו אותו חדר ולא הודיעו לי .." אמרתי לו
הוא הרים את הכתפיים בהכנעה , ואז
רופא לבוש במדים ירוקים נכנס לחדר ,
"אה סליחה.." שאלתי
"כן ?" הוא אמר והסתכל עלי ועל גיא
"איפה מי שהיה פה ? אביעד טהר "
"אה ..מי את ?" הוא שאל והסתכל עלי בעיניים עצובות
"חברה שלו" אמרתי
הרופא לקח נשימה ארוכה ואמר ,
"מה את לא יודעת ?" הוא שאל ,והתבונן עלי בעיניים סקרניות ודואגות
"לא יודעת מה ?" שאלתי
הפעם הוא לקח נשימה קצת יותר גדולה מהקודמת ,הורה לי להתיישב על אחד הכיסאות שהיה ליד המיטה ,ואז הוא אמר
"אני מצטער להודיע לך ," הוא אמר בקול רועד "אבל הוא נפטר לפני כמה שעות "
הלב שלי פעם מהר ,התחלתי להיות אדומה ,והרגשתי שגיא מחבק אותי
ואז בבת אחת התחלתי לפרוץ בבכי .