תנו לגדול בשקט ~פרק 15~

התעוררתי לעוד בוקר ,די רגיל,קמתי לשטוף פנים ,בדרך דלגתי על כל מיני בגדים שהיו זרוקים על ריצפת החדר.
הוא נראה כמו מזבלה עירונית .הוא היה מבולגן ,ממש כמוני .רק שאני מבולגנת מבפנים.

התלבשתי ,לא היה לי כוח להשקיע יותר מידי . ויצאתי החוצה ,עם עיניים אדומות במיוחד.
אם הייתה לי אפשרות בבחירה ,בכלל לא הייתי הולכת לבית ספר .אבל כנראה שאין לי..
חשבתי על מה שעובר עלי בתקופה האחרונה ,עם תומר ,עם אביעד
הלכתי בשביל, בועטת באבנים שלצידי הדרך .הרגשתי ממש מתוסכלת,
והכי גרוע זה ,שמחר יש לי יומולדת 16 .
התזמון הכי גרוע שיש .
נכנסתי לשער ,אפילו לשומר החמוד לא אמרתי "בוקר טוב " כמנהגי . כנראה באמת לא היה לי מצב רוח.
מגיא ועדי בבכלל התחרחקתי ,אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שדיברתי איתם .
ורומי ..
שלחתי לגיא אסמאס .
"געגועים " .
"ההא באמת !?!?" הוא כתב
"כן." כתבתי ממש הזנחתי אותו .
"זה לא נראה ככה " הוא רשם לי ,והסתכל על המורה שבדיוק קראה בשמו .
"גיא אני באמת מתגעגעת ,איך אני יכולה לפצות אותך?" כתבתי לו ,כאב לי שהתרחקתי מכולם
"בואי להליכה היום" הוא כתב והכניס את הפלאפון לתיק ,המורה ממש התעצבנה עליו .
הסתובבתי לגיא וחייכתי ,הוא חייך חזרה
מי שהכי יכול לעזור לי עכשיו זה גיא . גיא מכיר אותי כל כך הרבה שנים ,שזה פשוט מחלה .כמה שאני מתה עליו ,לא יעזור

הסתכלתי על הכיסא הריק שלצידי ,של אביעד ,ודמעות הציפו את עיניי
יצאתי מהכיתה ,מתעלמת מהערת המורה של משהו כמו "לאיפה את חושבת שאת הולכת ?!" .
ירדתי למטה לספסלים ,החצר הייתה ריקה למעט המנקה שאסף את העלים
התיישבתי על הספסל ,בוכה ,וראיתי את רומי מתקדמת לעבריי
היא רק נתנה לי חיבוק חזק
"מה קרה ?"
"כלום" עניתי ובכיתי
"טחחחח .. עלי את לא יכולה לעבוד " היא אמרה והתיישבה לצידי
"אתמול הייתי עם אביעד ובגללי הוא נפגע בתאונת דרכים ." אמרתי ושוב ירדו לי דמעות
היא שתקה ולא אמרה כלום ,רק הסתכלה עלי במבט מנחם ,ונתנה לי חיבוק
סיפרתי לה את כל הסיפור ,מהתאונה ועד לתומר .
"זה ממש לא בגללך" היא מרגיעה אותי
"זה כן"
"זה לא "
"זה כן"
"זה לא !! וזה גם לא נושא לוויכוח !!" היא אמרה ,המנקה נבהל
צחקתי ,לראשונה מאז היומיים האחרונים .
עלינו יחד לכיתה ,חזרה לשיעור משעמם בהסטוריה ,רומי אמרה משהו למורה והתיישבנו חזרה ,היא התקדמה לשבת ליידי .

*********
"נו אז לאן את נעלמת לנו ?" שאל גיא וחיבק אותי
"אני לא נעלמת ,אני מוטרדת " אמרתי רצינית
"אה ברור "
הנהנתי
"אז ממה גברת מור מוטרדת ?" הוא שאל
"מהכול"
"פרטי ,נמקקי,הסבירי " הוא אמר והתיישבנו על הספסל שהיה קרוב אליינו,
הספסל היה מכוסה בעלים ,גיא העיף אותם ונתן לי לשבת
"תומר.אביעד.בית חולים.תאונה." אמרתי הכול במשפט אחד
"מאוד מובן" הוא אומר בציניות
"'חחחח ,טוב נו ,בוא ואחפור לך קצת .." אמרתי והסתכלתי עליו ,
התחלתי לספר לו הכול ,מההתחלה ועד הסוף ..
"ממש טלנובלה " הוא אמר בסוף
"כן" אמרתי מהורהרת
הסתכלתי על השמש שלאט לאט שוקעת ,
על ההורים עם העגלות והילדים שחוזרים לאט לאט לביתם ..הסתכלתי על ילדה עם שיער מתולתל שמתגלשת.
הלוואי והייתי יכולה להתחלף עם היילדה ההיא שעכשיו מתגלשת שם .פשוט להיות תקועה בגיל שלה ,ולא להתבגר לעולם .
מישהו דחף את הילדה ,והיא בכתה ,היא רק רצה להתגלש ,זה הכול .
היא כזאת חמודה
"היי גיא תראה את היילדה ,היא בוכה " אמרתי לפתע
"מה איזה ילדה ?" הוא שאל
"היילדה נו ,ששם ליד המגלשה הצהובה ."אמרתי והצבעתי לעברה
"מה את צוחקת ? אין שם שום ילדה " הוא אמר
"נו בטח שיש !! ילדה עם שיער מתולתל !! עם החולצה הכחולה !!!" כמעט צרחתי
"אני לא רואה שום ילדה ושום חולצה כחולה ,את מדמיינת."
"אני לא משוגעת " אמרתי לו בנימה נעלבת
"אולי אני המשוגע " הוא אמר בקול מפוייס " למרות שאני יכול להישבע שאני לא רואה שם שום ילדה"

לקח לי כמה שניות להבין ,והבנתי שגיא צודק ,דמיינתי את זה ,הילדה ההיא עם התלתלים והמגלשה ,
היתה אני ,כשהייתי קטנה . אני באמת משוגעת.

התקדמנו לעבר בית החולים ,נכנסנו וקור חודר לנו לעצמות ,למה יש כאן מזגן ??
שוב הריח הזה של הפלסטיק ..איך האנשים שנמצאים כאן יכולים לסבול אותו ?
ראיתי מלא ילדים ,שמחוברים לכל מיני מכשרים וכיסאות גלגלים ,ריחמתי עלייהם ,
עליינו לקומה 3 ,מחלקת טיפול נמרץ איפה שאביעד אמור להיות ,
והתחלנו לחפש את חדר מספר 40 ,החדר של אביעד..
מצאנו אותו סופסוף ,והזזתי את הווילון של אביעד ,
אבל נתגלתה לעיניי מיטה ריקה ,אביעד לא היה שם.ולא היה זכר כאילו היה שם מישהו .