תנו לגדול בשקט ~פרק 44~

הרגשתי גוש גדול בגרון ,ובאמת לא היה לי מה להגיד . רק הסתכלתי על תומר ,המבט שלו היה עצוב ,
"אני מצטערת" .אמרתי לאחר שתיקה ארוכה
"זה בבסדר" הוא אמר בלי להסתכל עליי
"אני ממש מצטערת ,אני לא ידעתי "
הוא הנהן ,וקיפל את ברכיו .ניכר שהוא רצה להסתגר בתוך עצמו ולהיות לבד.
"אתה רוצה לדבר על זה ?" שאלתי
הוא נד בראשו
"אוקי" אמרתי ,וחזרתי לתכנן את הבריחה שלנו החוצה ,אבל לא ממש יכולתי להתרכז .הייתי חייבת לדעת הכול ,איך האנשים האלה הרגו את אמא של תומר ? ואיך זה קשור אלי ?ואל רומי ?למה הם מחזיקים אותנו פה!?
"אתה לא אמרת לי שאמא שלך נפטרה בתאונת דרכים ?" אני הייתי חייבת לעשות לי קצת סדר בראש.
הכול היה מבולגן ,והיו לי רק חלקקי מידע ,אני הייתי חייבת לדעת,מה תומר מסתיר .
"היא כן".הוא אמר בקול צרוד
"אז מה ?איך?"שאלתי מבולבלת
תומר לקח נשימה עמוקה ,"הייתי אז בן 6 " הוא אמר "נסעתי עם אמא שלי באוטו ,הייתי אמור ללכת למסיבת חנוכה בבית הספר." הוא אמר מתחיל להיזכר בהכול
"יצאנו מהבית ,בערך בשעה שבע בערב ,לכיוון בית הספר היסודי שלי ,אמא שלי נהגה ."
הוא הסתכל עלי והמשיך "אני ישבתי מאחורה ,והסתכלתי מהחלון ,מחכה בקוצר רוח להגיע כבר.
ואז בבת אחת ,הכול ניהיה שחור".
עודדתי אותו להמשיך .
"מישהו נכנס באוטו שלנו ,מקדימה ,ואימא שלי ,שישבה מקדימה ,ספגה את המכה הכי קשה ."
הוא נאנח והמשיך "הם היו שיכורים ,ולא שמו לב שהיה להם אדום ברמזור ,הם התנגשו בנו בחוזקה .אני ,בגלל שהייתי מאחורה ,קיבלתי רק מכה קטנה .אבל לאמא שלי לקחו את החיים ."
הסתכלתי עליו בעצב .הסיפור הזה היה מוכר לי
"אמא שלי לא הייתה ההרוגה היחידה ," הוא אמר אחרי שתיקה קצרה .
הסתכלתי עליו ,היו לו דמעות בעיניים .
"כל השנים האלה ,גדלתי בלי אימא שלי ,אמרו לי שהיא נפגעה מתאונת דרכים וזהו,לא אמרו לי הכול ,הם חשבו שאני קטן ,ושאני לא אבין ,אבל לפני כמה חודשים ,גיליתי הכול."
הנהנתי ,ורמזתי לו להמשיך
"זה היה בדיוק לפני כמה חודשים ,עבדתי בפיצה ,אז עוד לא ממש הכרתי אותך."
הוא הסתכל על רומי ,והמשיך
"קיבלתי מידע ממישהו ,שאמא שלי לא מתה כמו שאני חושב שהיא מתה.
בהתחלה לא האמנתי לו ,אבל אז ,הוא הוכיח את דבריו ,שהם אמת .נפגשתי עם האנשים האלה ,'התידדתי ' איתם ,וגיליתי,שאכן הם אלה שהרגו את אימא שלי .הם ממש לא עשו את זה בטעות.הכול היה מתוכנן ,זאת הייתה הנקמה שלהם ,אימא שלי ,הייתה שופטת בבית משפט,כמה שנים קודם לכן ,היא הרשיעה אותם בעבירות פליליות ,והם נכנסו לכלא-בדיוק כמו שמגיע להם.אבל הם נשבעו לנקום,ונקמו."
הוא הסתכל בעצב על הריצפה והמשיך "הם הצליחו לקחת את אימא שלי ,בדיוק כמו שהם רצו ,והכי גרוע ,שלא עשו להם כלום ,הם מסתובבים חופשיים,מי יודע מה עד הם עשו."
"אחרי שנפגשתי איתם ,גיליתי עם מי בדיוק יש לי עסק.למזלי ,הם חשבו שגם אני מתתי בתאונה ,ולא זיהו אותי ,אבל אני זוכר אותם בברור ,אני זוכר את הצחוק המרושע שלהם ,ואת הנהיגה המטורפת ,ואת ההאלכוהול ,"
תומר סיים את דבריו ,הסתכל עלי ,וחיכה לתגובתי.
אני לא הצלחתי להוציא מילה מהפה.מה בכלל אפשר להגיד אחרי דברים כאלו ?
אז לא אמרתי כלום ,לא יכולתי ,הדמעות צרבו לי בגרון.ועכשיו,עכשיו גיליתי מיהו תומר.
נתתי לו נשיקה בלחי ,הוא הסתכל עליי בעיניים אדומות
"אני לא אתן להם לעשות לך כלום" הוא אמר ,"אני לא אתן להם לפגוע גם בך"
אחרי כמה רגעים של שתיקה ,נזכרתי .נזכרתי בהכול.
נזכרתי בתומר,מדבר עם שני אנשים בגינה מסתורית ,ואותי עוקבת אחריו,לא ממש מצליחה לשמוע מה הוא אומר.אני זוכרת גם שנפלתי ,ועשיתי רעש ,ואחרי זה הם התחמקו.
איך יכולתי לשכוח ?!
אבל מאיפה אני מכירה את תומר ?
הדלת נפתחה ,והאיש השמנמן נכנס ,"קומי" הוא סימן לי
הוא הרים אותי בכוח .רומי התעוררה מהרעש ."מה קורה פה ?" היא שאלה.
האיש השמן הרים אותי ,ודחף אותי לכיוון הקיר "שקט !!" הוא צרח .יכולתי לראות את העיניים שלו.העיניים שלו שצועקות רצח ,עיניים רעות.
תומר התחיל להשתולל "תעזוב אותה !!!!"
בכיתי "תומר" אמרתי בקול קלוש ."תומר תעזור לי" .
אבל היה מאוחר מידי ,מהר מאוד מצאתי את עצמי בחוץ ביחד עם האיש השמן.