תני לי מעט ממך-פרק 7

נקודת מבט בר-
פשוט נמאס לי כבר ממנה, ממנה ומההתנהגות שלה. אבל עכשיו שאני חושב על זה עם עצמי, יש מצב שבאמת הגזמתי.. אבל אין מצב שאני מבקש סליחה יש לי אגו ולא יעזור כלום.
נקודת מבט ליר-
הייתי כל כך פגועה ממנו, מזל שאביאל עודד אותי הוא באמת מדהים, חח אבל לא יותר ממדהים.
היינו בדרך אל האופנוע כדי לחזור כבר הביתה, ״תודה על הכל בר,אין כמוך!״
אמרתי ונצמדתי אליו.
״בכיף יא משוגעת גם ככה הייתי חייב לך״ הוא אמר וחייך. ״חייב לי על מה?״ שאלתי לא מבינה על מה הוא מדבר,
״על אותו לילה שנתת לי לישון במיטה שלך ושטפלת בי כשלא הרגשתי טוב, תודה חיים שלי״ הוא אמר ושוב חייך. ״חחח אה זה?שטיות,זה היה מובן מאליו שאני אעזור לך״ אמרתי ושמתי את הקסדה על ראשי.
״יאלה קטנה תעלי״ הוא אמר ועזר לי עם ידו לעלות, ״אתה זוכר לא לנסוע מהר כן?״ אמרתי ״זוכר זוכר״ הוא אמר וגיחך.
״אז עכשיו את נכנסת הביתה ובלי עצבים
שמעת ליר?״ הוא אמר כשירדנו מהאופנוע ואנחנו עומדים מול הבית.
״בטח בטח אבא, אין מצב שאני נכנסת הביתה!״ אמרתי ובין מילה למילה הגברתי את קולי
״אז לאן את מתכוונת ללכת גברת ליר?״
הוא אמר וכיווץ את גבותיו,
״לסבתא שלי,זה שנייה מפה״
אמרתי כאילו זה מובן מאליו שאליה אני אלך. היא אמא שנייה שלי,אמא לכל דבר אני יכולה לחבק אותה ולבכות בלי לדבר היא תבין אותי תפנק אותי תיהיה פה בשבילי אם כמה שאני ואמא שלי החברות הכי טובות היא רוב הזמן בעבודה היא קוסמטיקאית וזה הרבה שעות עבודה אז בכל זאת זה אומר שאת סבתא שלי אני רואה רוב הזמן מאשר את אמא שלי אני אפילו קוראת לה אמא היא פשוט שכפול של אמא שלי…
״בטוחה? את לא מעדיפה להכנס ולפתור את הבעיות עם בר?״ הוא שאל וזה היה נראה שאכפת לו שאני ובר נפתור את מה שקרה בבוקר.
״אני מעדיפה ללכת לסבתא שלי יותר מאוחר בערב אני ישב וידבר איתו״ אמרתי הוא הנן לחיוב ״טוב אז אני יכנס וישב איתו״ הוא אמר, "סבבה אז אני יראה אותך יותר מאוחר, ושוב תודה על הכל״ אמרתי מתקמת לכיוון הבית של סבתא שלי עם חיוך על הפנים.
״מאמאא״ צעקתי שנכנסתי לביתה של סבתא שלי ״ליר חייאתי(חיים שלי), בואי אני כאן בכביסה״ היא אמרה בקול חזק כדי שאני אשמע. ״תני לי אני אעזור לך״ אמרתי ולקחתי את הכביסה מידה,
״איך היה בבית ספר?את רעבה חייאתי?״
״לא הייתי בבית ספר ולא רעבה מאמא תודה בכל זאת״ אמרתי וחייכתי 
״לא היית?למה?קרה משהו?״ היא אמרה בדאגה, ״לא פשוט….״ ספרתי לה הכל וכמובן שהיא הבינה אותי, אך גם היא הציעה לי לדבר עם בר ולפתור את זה.
״אז מה את אומרת שאני אלך עכשיו?״ שאלתי אותה ואני תוך כדי מכניסה את הבגדים שעזרתי לה לקפל אל תוך הארון,
היא הננה לחיוב ונשקה לראשי, 
״אל תשכחי לבוא לספר לי מה היה״ היא אמרה לי כשאני כבר מחוץ לדלת, ״לא אשכח״ אמרתי ושלחתי לה נשיקות באוויר. 
הסברתי לו הכל, וכמובן שהדמעות ירדו.
״אני מצטער ליר את צודקת״ הוא אמר וחבק אותי חזק, ״אני בחיים לא יוותר עלייך עם כמה שאתה הכי חרא שיש״ 
אמרתי כשאני מנגבת את דמעותיי
״לפחות אני מודע לזה״ הוא אמר וצחקתי מהעובדה שכרגע הוא אמר שהוא מודע לזה שהוא חרא. ״אני מודע לזה וחבל שאת לא״ הוא אמר וגיחך, חצוף התעצבנתי הוא כרגע רמז לי שגם אני חרא. ״בר אני חשבתי שאנחנו בקטע של להשלים…זה לא מצחיק״אמרתי והוא המשיך לצחוק באתי ללכת והוא משך אותי אל חיבוקו החם והאוהב שרק אחי יכול לתת.
״אביאל לא אמור להיות אצלנו?״ שאלתי אותו כשהתנתקנו מהחיבוק,
״הוא הלך הביתה אבא שלו היה צריך אותו״ הוא אמר והננתי כאות הבנה,
ולפתע שמעתי רעש של הודעה מהטלפון..
׳יפה של אמא ב17:00 תיהיי מוכנה,
אני ואת הולכות לקניון׳ אמא שלי שלחה לי, ׳מעולההה׳ שלחתי לה וחייכתי לעצמי,
הרבה זמן שלא יצא לי להיות עם אמא שלי…
״יואו אמא זה היה מעייף״ אמרתי לאמי כשאני כולי מותשת מהמסע קניות שעשינו,קניון הזהב באיזה חנות לא היינו היום?חשבתי לעצמי. ״ממש מעייף שנשב לאכול?״ היא שאלה וראו שגם היא כבר מותשת. ואני חייבת לציין שאמר שלי היא האמא הכי זורמת בעולם שאני והיא ביחד תמיד חושבים שאנחנו כמו חברות טובות. ״כן, אני מתחילה להיות רעבה״ אמרתי וטפחתי על הבטן שלי.
״אני צריכה לשתף אותך במשהו שקרה בחודשים האחרונים״ כשהתחלנו לאכול לפתע אמי שברה את השתיקה ואמרה, לא ידעתי מה אני יותר לחוצה מלדעת מה קרה או כועסת מזה שזה קורה בחודשים האחרונים ועכשיו היא נזכרת לספר לי?
״מה קרה?״ אמרתי כשאני מניחה את הסכום בצד ובולעת את האוכל שבפי.