תרפא אותי, פרופסור -פרק 14-
הדבר הראשון שמייקל עשה כשהגיע הבוקר, זה להתקשר לחברה של ראלף, רוצה לברר מה קורה.
–
"שלום הגעתם למזכירות של ראלף, במה אפשר לעזור?" קול גבוה ונשי נשמע מהצד השני ופרופסור כחכח בגרונו, לא יודע באמת איך לפנות אליה, אחרי הכל הוא כבר לא חלק מהמשפחה ושון הוא הסיבה היחידה שהוא יצר קשר.
"אני מייקל סמית', האחיין של ראלף, אפשר לדבר איתו?" הוא מלמל לטלפון, "מייקל סמית'" היא מלמלה בשקט, בודקת למול המחשב את רשימת השמות של המשפחה המורחבת של ראלף.
"אתה הבן של ריימונד?" היא שאלה בהפתעה והאחר נאנח, לצערו הרב הוא כן, "כן זה אבא שלי" הוא השיב והיה שקט רגעי מהצד השני.
"חכה שנייה על הקו" היא אמרה לאחר שתיקה של מספר שניות ומייקל רק עשה "מממ" מסכים וחיכה על הקו, ממתין שהיא תשוב לשוחח איתו.
"מייקל?" היא שאלה כשחזרה לטלפון, מבררת שהוא עדיין על הקו, "כן" הוא השיב לה, "אני מעבירה אותך למשרד שלו" היא אמרה בחיוך והוא נאנח בהקלה, לפחות ראלף כן רוצה לדבר איתו.
–
"מייקל!" קול נרגש ומבוגר נשמע מהצד השני של הקו, "שלום ראלף, איך הבריאות?" האחיין שאל, מתיישב על המיטה, "הכל בסדר, איך אתה? שמעתי שחזרת לעיר הגדולה" המבוגר מלמל ומייקל לא היה מופתע שהוא יודע על מעברו, גם אם הוא לא סיפר לאף אחד ממשפחתו על זה, כנראה אבא שלו עוד שם עליו עין.
"כן, עברתי ללמד באוניברסיטה באופן זמני" מייקל הסביר, שומע את ראלף מכחכח בעצבנות מהצד השני.
"אני מאמין שרצית לשאול אותי משהו, אחרי הכל שיחת טלפון אחרי עשור זה כנראה חשוב" ראלף אמר, נשמע מחוייך לטלפון אבל מבטו היה מודאג, מייקל מלמד באוניברסיטה של שון ומיר, אם הוא גילה משהו זה לא יהיה טוב לעסקים שלו עם ריימונד והירו.
"למעשה באמת התקשרתי בשביל לשאול משהו" מייקל אמר בשקט, מתלבט איך להציב את זה בפני האחר.
"סטיבן נמצא בעיר גם כן?" הוא שאל והיה שקט מהצד השני, ראלף קילל בשקט, אחרי הכל הבן שלו בכלא על שעשה שטויות, למזלו הוא ושותפיו העסקיים השתיקו את התקשורת ככה ששום דבר לא באמת יצא החוצה, אפילו לא אל המשפחה המורחבת.
"הוא בחו"ל כבר כמה שנים" ראלף מלמל לבסוף ומייקל הנהן בהבנה, "למה אתה שואל?" המבוגר שאל בסקרנות, רוצה לדעת את פשר השאלה הפתאומית.
"הוא במקרה היה בקשר מסויים עם שון פייג'ו?" מייקל הטיל את הפצצה והיא לחלוטין הייתה כואבת ומפחידה לראלף שהשתתק בין רגע.
"ראלף?" מייקל שאל בבלבול כשלא שמע מענה, הוא אפילו הרחיק את הטלפון מהאוזן בשביל להסתכל על המסך ולבדוק שהשיחה לא התנתקה.
"לא " הוא שמע חולשות מהצד השני, "בטוח?" מייקל שאל, הוא לא יצליח למצוא הסבר להתנהגות של שון אם האחר יכחיש את היחסים של בנו עם האסייתי.
"בטוח…" ראלף מלמל שוב, גורם למייקל לחשוד בדבריו.
"אני עסוק כרגע" בעל העסק אמר בקלילות, "אוקיי, אם תיזכר במשהו הייתי שמח אם תיצור איתי קשר" חום השיער מלמל ושמע רק כחכוח גרוני לפני שהשיחה נותקה.
–
"משהו כאן מסריח" חום השיער מלמל לעצמו בזמן שהוא הכה בכף ידו חלושות עם הטלפון שוב ושוב, עיניו מכווצות מעט והוא מנסה להתרכז בלהבין מה קורה.
—–
"פול!" הקול המבוגר נשמע מהחדר הראשי ושומר הראש נכנס במהירות למשרדו של הירו, רואה את היפני המבוגר מסתכל על תמונות בשעשוע.
"יש משהו שאתה רוצה לספר לי?" הירו שאל, ממשיך להביט על התמונות והשרירי רק הביט עליו, התמונות היו עם הצד האחורי אליו, מה שלא באמת נתן לו את האפשרות לראות.
"כמו מה אדוני?" פול שאל בבלבול, אבל הוא לא היה טיפש בשביל לא לדעת מה יש בתמונות האלו, הוא לחלוטין ידע מה משתקף למול הירו.
המבוגר הביט עליו והצליח לקרוא אותו, מצחקק לעצמו בזמן שהניח את התמונות על השולחן, דופק עם אצבע אחת על התמונות ונותן לאחר להביט עליהן.
"אני יודע שכבר הבנת על מה אני מסתכל" הירו אמר ופול כחכח בגרונו, מביט על התצלומים של שון ומייקל מתנשקים.
"בגלל זה אתה מוצא חן בעיניי, אתה לא טיפש" הבוס אמר בחיוך, "התמונות האלו מצויינות, אני אשמור אותן לזמן המתאים" הוא הוסיף ופול הסתכל עליו בשאלה, אבל הירו רק הרים גבה בשעשוע והאחר ידע שזה לא משהו טוב.
——
"הראש שלי" שון מלמל בכאב כשג'יין העיר אותו, "תשתה מים" הבלונדי אמר כשעזר לאחר להתרומם מעט לישיבה על המיטה.
"היה לי חלום מוזר" שון מלמל קלות, לוקח את כוס המים מידו של האחר ושותה שלוק קטן, מביט על ג'יין הסקרן שרצה לדעת את החלום.
"חלמתי שמייקל היה כאן בבר ושנישקתי אותו" האסייתי מלמל בחוסר אמונה על עצמו, למה לעזאזל הוא חלם את השטות הזאת? הוא כיווץ את מצחו ולגם עוד מהמים הקרירים, משחק איתם בפיו ומרטיב את לחייו הפנימיות.
"זה לא היה חלום, נישקת אותו" ג'יין מלמל בחיוך משועשע ובתמורה הוא קיבל מים ורוק על פניו כששון ירק החוצה בזרם חזק את המים שהיו בפיו, משתעל בחוזקה.
"משוגע!" הבלונדיני צעק בדרמטיות עם עיניים עצומות בזמן שניגב את פניו עם השמיכה.
"מ-מה אמרת כרגע?" שון שאל בגמגום מפוחד, רוצה לברר שהוא שמע נכון את מה שהאחר אמר, מקווה שהוא טעה.
הבלונדיני נאנח והסתכל על האחר אחרי שייבש את פניו, "אמרתי שזה לא היה חלום ושנישקת אותו" ג'יין אמר ברוגז, עדיין לא מאמין ששון פלט עליו את המים.
"למה?" האסייתי שאל את האחר, "תשאל את עצמך למה" מנהל הבר אמר בחיוך, מפיל את האשמה על שון.
"למה לא עצרת אותי?" שון אמר בכעס והאחר רק ציחקק, "היית שקוע בזה כל כך עמוק שלא יכולתי להפריע לך" הוא קרץ והתרחק מעט כששון רצה להכות את כתפו.
"אתה לא עובד עליי, נכון?" שון שאל, רוצה שזה יהיה שקר אבל האחר הניע את ראשו לשלילה בזמן שהביט עליו בשעשוע, "לעזאזל" האסייתי מלמל בכעס עצמי, לא מאמין שהוא פאקינג נישק את מייקל.
"עשיתי עוד משהו חוץ מזה?" שון שאל בחשש וג'יין נאנח, מה שגרם לו לפחד עוד יותר, "אמרת לו שהוא דומה לסטיבן ושאתה שכחת אותו" הבלונדיני מלמל, גורם לשון לעצום את עיניו בייאוש, "שיט" הוא לחש לעצמו, לא מאמין שהוא הזכיר את שמו של המתעלל בפני הפרופסור היותר מדי סקרן שלו.
"יהיה בסדר, אני בטוח שהוא לא יבין כלום" ג'יין אמר בחיוך לאחר, מלטף את שיערותיו השחורות של שון המודאג, "תעשה את עצמך כאילו שאתה לא זוכר, אולי זה יהיה הכי טוב ככה" הוא הציע והצעיר הביט עליו והנהן, "ככה זה הכי טוב" היפני מלמל לפני שנתן לג'יין בחזרה את הכוס החצי מלאה, מתרומם באיטיות מהמיטה והולך להתרענן במקלחת.
—-
שון הציץ מחלון המונית, רואה את מייקל שעון על הגדר, הוא מלמל קללות אילמות בזמן שייבב בשקט, גורם לנהגת להביט עליו בבלבול.
"הגענו" הנשית אמרה, מדרבנת את האחר לרדת והוא הביט עליה בחשש לפני שפתח את הדלת בשקט ובאיטיות, מתכופף מעט ומסתיר את פרצופו עם תיקו, צועד באיטיות לכיוון השער.
"אני רואה אותך" מייקל ציחקק בשעשוע, מוצא את התנהגותו של שון חמודה.
האסייתי המשיך להסתיר את פרצופו מאחורי התיק ולצעוד לכיוון האוניברסיטה.
מייקל נאנח בשעשוע לפני שהלך לפתח השער, חוסם את שון מלהמשיך ללכת כשהוא נתקל בגופו.
"אני לא זוכר כלום!" שון אמר בצעקה כשהוריד את תיקו מפניו, גורם למייקל להחזיק צחוק מתגלגל, "אני לא אמרתי כלום" הפרופסור לחש בהתגרות, נוגע בסנטרו של האחר ושון הבין עד כמה שהוא בטח נשמע מוזר לאחר.
"לעזאזל" שון התיישר וזז מגופו של מייקל, הולך לגדר ונשען עליה בזמן שהוציא סיגריה מתיקו.
מייקל חייך קלות לפני שהלך לצידו, נשען לידו גם כן על הגדר ומביט בפניו היפות, רואה איך ששפתיו הורדרדות של שון נועלות ברכות את החפץ בניהן.
–
"הייתי שיכור" שון היה הראשון לדבר, לא מביט בפניו של האחר, "אני יודע" מייקל מלמל בהבנה כשהביט עליו, נושך את שפתו התחתונה בטבעיות, בוהה בשפתיו של שון מבלי שהוא באמת יבחין בזה.
"אתה לא היחיד שאני מנשק כשאני שיכור" שון לחש ותירץ ומייקל הנהן, מחייך כשראה איך שהאסייתי בורח עם עיניו לצד השני, מבין ששון מובך מכל הסיטואציה.
"אתה הסטודנט שלי ואני הפרופסור שלך, אבל אני לא יכול להכחיש שנישקתי אותך בחזר…מממ" שון קפץ במהירות, חוסם את פיו של האחר עם כף ידו, "תהיה בשקט" האסייתי הזהיר, מפחד שמישהו ישמע את דבריו של האחר.
שון הביט לתוך עיניו המחייכות של מייקל, בולע את רוקו בלחץ, וכשהרגיש את שפתיו של מייק מתחת לידו הוא במהירות הזיז את היד, מכחכח בגרונו וחוזר להישען על הגדר, יותר קרוב למייקל.
"תשכח ממה שהיה" שון ביקש לפני שלקח שאכטה קצרה, "לשכוח יהיה קצת קשה" הוא מלמל בהשתובבות והסטודנט הביט עליו ברוגז, "אבל אני לא אדבר על זה" הוא הוסיף ומבטו של שון התרכך לפני שהזיז במהירות את עיניו מהאחר.
–
"שון?" מייקל שאל לפתע והאחר רק הרים גבה בשאלה, "מי זה סטיבן סמית" הוא שאל כאילו שהוא לא יודע מי הבן אדם הזה, גורם לשון לקפוא במקומו.
מייקל הביט על פרצופו המשונה של האחר, הוא היה נראה כאילו שהוא מפוחד.
"ז-זה אף אחד" שון אמר והפיל את הסיגריה על הריצפה, דורך עליה, "אל תזכיר את השם שלו בפני" האסייתי הביט על המסוקרן בכעס מעורבב עם רגש לא ברור, גורם למייקל להסתקרן עוד יותר ולחשוב אם הוא צריך לספר לשון שהוא וסטיבן בני דודים.
מייקל החליט לבסוף שעדיף לא לספר את זה, לפחות לא עכשיו כשהוא לא יודע מה באמת הסיפור מאחורי ההתנהגות של שון.
"אוקיי" מייקל פלט בחיוך תמים, "בוא נלך לכיתה" הוא הוסיף לפני שקפץ על שון, זרועו מחבקת את עורפו של האחר.
"עוף ממני!" הצעיר אמר ברוגז, סמוק מעט ומייקל הבחין בזה, "אתמול התנהגת אחרת" הוא לחש בהתגרות ושון דחף אותו במהירות ממנו לפני שהלך מהר לתוך האוניברסיטה, משאיר את מייקל לצחוק מאחור, "אתה חמוד" חום השיער לחש בחיוך, מתקדם גם הוא לתוך האוניברסיטה.
—
האסייתי הביט בכעס על מיר כהרגלו כשעיניהם נפגשו כשהוא נכנס לכיתה, נותן לורוד השיער שניות ספורות להזיז את עיניו ממנו לפני שהתקדם אל סוף הכיתה והתיישב בכיסאו, הוא נשען לאחור על הכיסא ושילב את ידיו ברוגז, חייב לעשות את עצמו מקשיב אם הוא לא רוצה שמייקל ידבר עם אבא שלו שוב.
–
חום העיניים לא יכל שלא לחייך כשראה את שון יושב כמו שצריך בכיסא, הוא באמת התאפק ממש חזק לא לצחוק עליו ולהתרכז בכיתה, מברך את כולם לשלום בזמן שהם ברכו אותו בחזרה לפני שהתחיל ללמד.
שון הביט עליו בסקרנות, זה לא נראה שמייקל מתרגש במיוחד ממה שקרה אתמול, את האמת שזה מרגיש לו כאילו שמייקל מתייחס אליו כמו אל ילד קטן שהוא לא רוצה להעניש אחרי שעשה משהו לא במקום.
כנראה שהוא היחיד שלחוץ מכל זה, בטח מייקל צוחק עליו בליבו ומשתעשע עם העובדה שהסטודנט שלו נישק אותו.
"בן זונה" שון מלמל בלחש, עצבני ממחשבותיו שלו על מה שמייקל כנראה חושב, על פי דעתו, על מה שקרה אתמול.
שון החליט שהוא לא יפול למשחק הזה, אין לו גם ככה ממה ליפול, זה לא שהוא מתרגש או מרגיש משהו למייקל בשביל לא להתנהג כרגיל, נכון?
—
"אתה כבר לא חובש את היד" מיר אמר בחיוך כשראה שידו של שון כמעט ובריאה לחלוטין, שוב פעם פונה אליו כשהשיעור הסתיים.
הסטודנטים כהרגלם כבר יצאו החוצה מהכיתה ומייקל נשאר כביכול לסדר את דבריו, הוא באמת רוצה לדעת מה היחסים בין השניים.
"כנראה שלא תזכה לרדת לי אחרי הכל" האסייתי אמר בחיוך שבז לאחר לפני שהרים את תיקו, "שון…" מיר מלמל בלחש והאחר עצם את עיניו לכמה שניות, "אל!" הוא כמעט וצעק בשיניים נעולות, פוקח את עיניו ומביט עמוק בתוך עיניו הירוקות של מיר, שונא את העובדה שורוד השיער מסתכל עליו כאילו והוא יכול לקרוא את הבן אדם האמיתי שהוא.
"אל תגיד את השם שלי" שון מלמל בכעס לפני שדחף את האחר ממנו, מתכוון ללכת החוצה.
"מה אתה רוצה שאני אעשה?" מיר צעק, קולו נשבר ושון יכל לדעת שהוא בוכה, "תעלם לי מהחיים" האסייתי מלמל עם גבו למיר בזמן שהביט על מייקל שהסתכל עליו בבלבול.
"שון בבקשה תקשיב לי" מיר אמר כשנגע בכתפו של שון, לאחר שניות ספורות ידו עפה מגופו של האחר והאסייתי הסתובב אליו, "מיר!" שון צעק, מקפיץ את שני הנוכחים לפני שהתקדם לאחר ואחד בצווארון חולצתו, "בבקשה" שון מלמל עם עיניים עצומות, "בבקשה!" הוא צעק כשפקח את עיניו וניער את מיר, "תעזוב אותי בשקט" הוא לחש בהתחננות בזמן ששפתו התחתונה של ירוק העיניים רעדה במהירות, "ל-לעולם לא" מיר אמר ברצינות ושון נאנח בחוזקה, יודע שמיר לא יפסיק והוא רק דחף אותו רחוק ממנו לפני שהסתובב ויצא מהכיתה, לא מביט על מייקל.
–
"מיר תסביר לי מה הולך בניכם, היחסים בין שניכם לא בסדר בכלל" מייקל דרש לדעת כששון התרחק מהכיתה, הולך קרוב לורוד השיער שבכה בשקט.
"זה לא עניינך" מיר השיב וניגב את עיניו, "אל תתערב" הוא הוסיף ולקח את תיקו שלו ויצא משם, נותן למייקל לנשוף אוויר בכבדות, "שמישהו יסביר לי מה לעזאזל הולך פה" הוא לחש לעצמו בזמן ששפשף את פניו.
—-
דלת הגג נפתחה בחוזקה ושון נאנח כשידע כבר מי זה.
"שון תסביר לי מה הולך כאן!" מייקל נעמד למול הגבר היושב, משלב את ידיו ומביט עליו בכעס.
"החיים שלי כל כך מעניינים אותך?" שון אמר בהשתובבות ומייקל גלגל את עיניו כשהבין שהאחר לא ידבר על זה, מחליט להתיישב ליד שון בסופו של דבר.
"היחסים בניכם לא בריאים בכלל" מייקל מלמל ושון המשיך לשתוק, מסתכל על השמיים, "הוא האקס שלך במקרה?" חום השיער שאל, מעט קנאה בקולו ושון הפתיע אותו כשצחק בקול על שאלתו.
"רק זה חסר לי עכשיו" בעל הגומות האמר בחיוך כשהסתכל על מייקל, "אז למה אתם ככה?" מייקל באמת רצה לדעת ושון גיחך, מחליט להעביר נושא ולוותר על להסביר למייקל.
"אתה מקנא?" שון שאל בהשתובבות, לא יודע ששאלתו באמת מצביעה על רגש שקיים אצל הפרופסור, האסייתי התקדם לאחר שהביט עליו עם גבה מורמת, רוצה לדעת מה שון יעשה.
"הממממ?" היפני שאל כשהיה קרוב אליו, גומותיו שקעו מעט בלחייו כשחייך בשעשוע בזמן שליטף את לחיו של מייקל.
"אולי" מייקל הפתיע כששיתף עם האחר פעולה ואחז בידו של שון שהייתה על לחיו לפני שמשך את הצעיר קרוב אליו.
עיניו של האסייתי נפערו והוא בהה בפרצופו הקרוב של האחר, רואה את החיוך המשתובב של מייקל לפני שהוא זז ממנו במהירות, מרגיש הקלה שהאחר לא אחז בו.
"אל תעשה את זה" שון ביקש בקול שקט ומייקל ציחקק בשקט, מביט על האחר בחיוך בזמן שהאסייתי הביט לצד השני, "אחרי הכל זה לא שיש בנינו איזה רגש" מייקל אמר וליבו של האחר התכווץ מעט בכאב, "לעולם לא יהיה" שון אמר, לא רוצה להישמע חלש או מושפע ממילותיו של האחר, גורם גם לליבו של מייקל להתכווץ בכאב לא ברור.
"כן, אני גם הפרופסור שלך אחרי הכל" מייקל אמר בציחקוק, מבלגן את שיערו השחור של הסטודנט שלו שהתרחק מהמגע, גורם לו להוריד את היד ולחייך באכזבה.
"אתה לא רוצה לעשן?" חום השיער החליף נושא, גורם לשון ליישר את עצמו ולהרגיש טיפה יותר בנוח לצידו, "אני אוכל קודם" שון מלמל לפני שהוציא כריך מתיקו, מתכוון לאכול אותו אבל אז הוא הביט על מייקל שהסתכל עליו בשאלה.
"מה?" מייקל שאל והאחר נאנח, "אתה לא הולך לאכול?" שון שאל ומייקל חייך, יש לו אוכל במשרד אבל הוא לא הולך להגיד לשון את האמת, "לא הבאתי אוכל" הפרופסור לחש ושון הביט על הכריך שלו ואז שוב על מייקל.
הוא ציקצק פעם אחת לפני שהחזיר את מבטו לכריך, מקלל את עצמו בליבו בזמן שהוא חצה אותו לשניים, לא מסתכל על מייקל בזמן שהגיש לו את החצי.
"תודה" חום העיניים לחש בחיוך לפני שלקח את החצי שלו מידו של שון, אוכל בזמן שבהה בשון לועס את האוכל שלו כשמדי פעם הגומה שלו הופיעה למולו.
מייקל הבין שכנראה שון הצליח להיפתח אליו מעט, אחרי הכל הנשיקה הזאת תרמה ליחסים בניהם.
תגובות (0)