תרפא אותי, פרופסור -פרק 48-

שון הרים את עיניו אל הגבר שישב לידו על הפסנתר, מצליח לראות את גופו של המנגן לצידו, הוא הרים את עיניו מעלה, מתקשה מעט אבל הוא ניסה שוב ושוב, חייב לדעת מי יושב לידו.

ואז הוא הצליח, זה מייקל.
הוא צדק, זה מייקל שמנגן לצידו בחלום, חום השיער מחוייך ומסתכל מטה על הפסנתר, מניע את אצבעותיו בקלילות, "מייקל?" שון שאל, תופס את תשומת ליבו של הגבר שבחלום שהביט עליו וחייך אליו.
ואז החלום השתנה לזיכרון.
מייקל ישב וניגן את היצירה הלא ידוע ששון תמיד מנגן, אבל היא הייתה קצת שונה, *"מה אתה אומר?"* מייקל שאל בחיוך כשסיים לנגן, *"זה טוב"* הוא שמע את עצמו משיב, *"אבל…"* הוא המשיך לפני שנעמד מהמקום שבו הוא ישב, מניח כוס של שתייה חמה שהייתה בידו, זה נראה כמו קפה, והוא התקדם אל מייקל.
*"תזוז"* שון אמר לגבר היושב ומייקל פינה לו מקום לפני שהוא התיישב וניגן את היצירה, *"עדיף שזה יהיה ככה"* הוא אמר כששינה את יצירה למה שהכיר.
—
שון פער את עיניו, מסתכל על התקרה הלבנה ומביט לצדדים, זה היה החדר שלו בבר, "זה היה חלום" הוא מלמל ושפשף את פרצופו לפני שהתרומם לישיבה, "אז זה משהו שמייקל הלחין?" הוא מלמל, מכווץ את גבותיו, "לא" שון לחש, "זה משהו שאני ומייקל הלחנו ביחד" הוא מלמל לעצמו, מניח את כפות ידיו על מצחו ואז על חזהו, "באמת אהבתי אותו" הוא לחש לעצמו כשהרגיש את פעימות ליבו החזקות, מרגיש כאילו והוא מתחיל להתאהב בו שוב.
"שון, כמה אהבת אותו בשביל שאני ארגיש ככה למישהו שהוא לא סטיבן?" שון שאל את עצמו מפעם, נאנח כשהוא ידע שהוא לא באמת יכול לקבל תשובה.
–
"מה השעה?" שון מלמל לעצמו, לוקח את הטלפון שלו ופוער את עיניו כשכבר היה 3 בצהריים, "פאק! מה לעזאזל?" הוא מלמל, כבר לא מתרגש מלקלל.

הוא התרומם המיטה, מניח לעצמו שג'יין לא רצה שהוא ילך לאוניברסיטה, זאת לא הפעם הראשונה שהוא נשאר בבר ולא הולך ללימודים, אולי בהתחלה כשמייקל היה הפרופסור שלו הוא למד ורצה באמת להשקיע, אבל עם עזיבתו של מייקל ועם ההתחברות שלו לג'יין ולפול, הוא כבר לא באמת רצה ללמוד, לאט לאט הוא התחיל להבין למה שון הקודם לא הרגיש בנוח באוניברסיטה.
–
הוא לקח מגבת ובגדים נקיים לפני שנכנס אל המקלחת, מעיר את עצמו מכל הזיכרונות, החלומות והמחשבות.

הוא נתן למים לרדת על גופו, לנקות את כל כולו, שון סיבן את ראשו, עוצם את עיניו ולצערו המחשבות לא עזבו אותו, הוא מצא את עצמו חושב על מייקל, הם היו בזוגיות, הוא אהב את מייקל, הוא שכב איתו, נישק אותו, ניגן איתו, למה מייקל אמר שהוא לא אוהב אותו בחזרה? למה הוא כמעט ובטוח שמייקל משקר? למה הוא רוצה לחשוב שמייקל שיקר? למה הוא רוצה שמייקל כן יאהב אותו?

שון נאנח, "מי אתה מייקל?" הוא לחש, "מי אתה שון?" הוא לחש שוב לפני שנאנח בכבדות, הכל כל כך מסובך.

—
שון יצא מהחדר הוא הלך אל החדר הזוגי של פול וג'יין ותיקתק בדלת, כשהוא לא שמע מענה הוא פתח את הדלת והסתכל אל החדר הריק, "הם בטח עובדים" הוא מלמל לעצמו, לפני שסגר את הדלת והלך אל המטבחון, רוצו להכין לעצמו שוקו.
–
שון הסתכל על אבקת הקקאו המתוקה ואז הוא הסתכל על הקפה השחור, הוא נגס בשפתו התחתונה, מתלבט במה לבחור, אחרי הכל בזיכרונו הוא שתה קפה.
–
"שון?" ג'יין נשמע והאחר הזיז את ראשו, רואה את הבלונדיני מתקדם אליו, "באתי להעיר אותך" כחול העיניים אמר בחיוך כשנכנס אל המטבח, מסתכל על שון שחייך אליו והיה נראה כאילו והוא חושב על משהו.

"ג'יין?" הצעיר שאל והאחר הרים את גבותיו בשאלה, "איך הייתי שותה את הקפה שלי?" שון שאל וכחכח בגרונו כשראה את החיוך המשועשע של האחר, "אני אכין לך, אבל זה בטח יהיה לך מר" הבלונדיני אמר ונשק ללחיו של האחר לפני שמילא מים חדשים בקומקום וחימם אותם.
–
שון הסתכל על הבלונדיני שפתח את קופסת הקפה, הניחוח היה די נעים, "בלי סוכר?" שון שאל בהפתעה כשהאחר שפך את המים החמים אל תוך הכוס עם הקפה בלבד, "כן, שתית בלי סוכר" הוא אמר בחיוך ושון הביט בגועל על הכוס עם המשקה החום כהה החמים שג'יין הגיש לו.

"ת-תודה" שון מלמל ולקח את הכוס מידו של האחר, מסתכל על השתייה בפחד והוא הריח אותה, הריח לא היה כזה נורא, אבל הוא פחד מהטעם.

"אני אחכה שזה יתקרר קצת" שון אמר והניח את הכוס על השיש, ג'יין צחקק ופתח את הארון העליון, מוציא משם את העוגיות ששון אוהב, "יש אוכל במקרר שהכנתי מוקדם יותר, אתה יכול לחמם לך כשתהיה רעב" ג'יין אמר וחייך כשהסתכל על שון אוכל את העוגיות ברצון, "תודה" שון אמר בחיוך והאחר ליטף את שיערו, "ישנת טוב?" ג'יין שאל, אחרי הכל שון ישן לא מעט, והאחר הביט עליו לכמה רגעים, מתלבט אם לספר לג'יין על מה שקרה בחלום.

"הצלחתי לזהות את מייקל בחלום" הוא מלמל והאחר פער את עיניו מעט, "הגבר שמנגן איתך בפסנתר?" האחר רצה לברר ושון הנהן והאחר נאנח בהקלה, "זה היה ברור שזה הוא" ג'יין אמר ושון הנהן קלות, "כן, הייתה לי תחושה שזה הוא" הוא מלמל ונגס בשפתו התחתונה.

"נזכרתי גם במנגינת הפסנתר" הוא מלמל והאחר הביט עליו בהתרגשות, "באמת? במה בדיוק נזכרת?" האחר שאל בשמחה והאחר כחכח בגרונו, "אני ומייקל יצרנו את המנגינה שאני תמיד מקשיב לה, נכון?" הוא שאל, רוצה לברר שהוא פיענח נכון את הזיכרון שלו וג'יין הנהן במרץ, "נכון" מנהל הבר אמר בחיוך לפני שחיבק את שון בחוזקה, "אוי אני כל כך שמח שאתה מתחיל להיזכר" הוא אמר בכנות ושון חייך וחיבק אותו בחזרה, "גם אני" שון השיב.

"אבל אני גם מפחד" שון הוסיף בכנות והאחר התרחק, מביט בפניו של שון בשאלה, "ממה אתה מפחד?" הוא שאל ושון שיחק עם אצבעותיו, "אני מפחד להתאכזב, אני מרגיש כאילו ואני מתאהב במייקל, אבל הוא אמר שהוא לא אהב אותי ושנפרדנו, וגם אם הוא כן אהב אותי אז כנראה שיש סיבה רעה ללמה הוא ניפרד ממני, אני מפחד להיפגע" הוא מלמל בכנות וג'יין נאנח קלות, מרגיש מעט עצבות על שון וגם על מייקל, "אני מאמין שכשתיזכר בהכל, אתה תדע מה לעשות, אחרי הכל שון הוא לא אחד שמוותר, תאמין בעצמך" המבוגר אמר ושון הסתכל עליו ארוכות לפני שנאנח בחיוך, מרגיש הקלה.

"אני שמח שיש לי אותך" הוא אמר בכנות וליבו של ג'יין צנח אל ביטנו ומבלי לשלוט בעצמו הוא חיבק את שון בחזרה ובכה לו בחוזקה.

הצעיר צחקק וטפח על גבו של האחר, מאושר מכך שג'יין מתרגש ממה שהוא אמר, ג'יין באמת אוהב אותו והוא ידע את זה, החודשיים האחרונים הוכיחו לו טוב מאוד עד כמה שהבלונדיני אוהב אותו ודואג לו ושון באמת הודה לו על כך, אחרי הכל ג'יין הוא באמת לא מישהו שהוא הכיר, הם לא משפחה ולפני גיל 16 הם מעולם לא הכירו, ולמרות זאת הבלונדיני רואה אותו כבן משפחה וזה מה שמיוחד בכחול העיניים.
—
"אולי אני אוכל קודם?" שון מלמל והביט על כוס הקפה שנחה על השיש, מנסה להתחמק ממנה כמה יותר וג'יין צחקק והנהן, "בוא תאכל קודם" הוא אמר והושיב את הצעיר על הכיסא לפני שהלך הוא אל המקרר והוציא קופסאות של אוכל, ממלא את צלחתו של שון ומחמם לו את המאכלים השונים בתוך המיקרוגל.
—

"קח" ג'יין אמר והגיש לאחר את הצלחת המחוממת עם האוכל ביחד עם כף, מזלג וסכין, לאחר מכן הוא הוציא לו גם מים קרים והניח למולו את בקבוק השתייה וכוס הזכוכית לפני שהתיישב למולו.

"אכלת כבר?" שון שאל והאחר הנהן, "תאכל" הוא אמר ושון חייך קלות והתחיל לאכול, "מממ" הוא אמר באושר כשהאוכל היה טעים לו וג'יין צחקק קלות והשעין את ראשו על ידו, מביט על האחר בחולמניות.

"מה?" שון שאל בביישנות כשהבחין שהאחר בוהה בו ארוכות, "סתם" ג'יין אמר בחיוך, ממשיך להביט עליו, "אתה יפה" הוא הוסיף והצעיר הסמיק מעט וחייך קלות, חוזר לאכול, "גם אתה יפה" הוא מלמל בחזרה וג'יין צחקק באושר, "אני יכול לישון איתך היום?" ג'יין שאל לפתע ושון השתעל מעט והביט עליו, "מ-מה?" הוא מלמל, ג'יין מעולם לא הציע לו את זה.

"ממה אתה כזה מבוהל, כולה נישן ביחד" הוא אמר ברצינות, "אתה ראית בעצמך בתמונות שהיינו לפעמים ישנים ביחד" הוא הוסיף ושון בלע את רוקו, ממשיך להסתכל על ג'יין בבהלה קטנה, "למה? אתה נמשך אליי?" כחול העיניים שאל בהשתובבות ושון הניע מהר את ראשו לשלילה, "לא! מה פתאום!" הוא מיהר להגן על עצמו, מסתכל על הפרצוף הנרגז של האחר, "א-אתה כן מושך ואתה כן יפה, א-אבל אתה לא הטעם שלי" הוא מלמל בלחש וג'יין צחקק, "אני יודע תינוקי" הוא ענה וליטף את שיערו.

"ושנינו אוהבים את זה בתחת~" הוא אמר בגניחה משועשעת והצעיר כיסה את פניו במהירות, מובך מההתנהגות של האחר.

"כשחושבים על זה לא שכבת עם מישהו יותר מ10 חודשים" ג'יין אמר והוריד את ידו משערו של האחר, "הייתי 8 חודשים בתרדמת, אז זה לא נחשב" שון אמר והוריד את ידיו מפניו, חושף את פרצופו הסמוק לפני ג'יין, "גם חודשיים זה הרבה" ג'יין אמר בכנות, חושב עליו ועל פול, הוא לא יהיה מסוגל להחזיק אפילו כמה ימים ספורים בלי סקס, אז חודשיים? זה יהיה בשבילו גיהינום.

"אתה לא מתגעגע לזה?" ג'יין שאל ברצינות ושון כחכח את גרונו, "לא יצא לי באמת לחשוב על זה" הוא מלמל, הוא היה עסוק יותר מדי בלהתרכז בלהחזיר את הזיכרון שלו אליו, וגם אם המחשבה על לקיים אהבה צצה במוחו, הוא לא באמת יכול לגרום לזה לקרות כי סטיבן בכלא.
–
"כשחושבים על זה מייקל יותר מ10 חודשים לא קיים יחסי מין" ג'יין אמר והביט על שון שהרכין את ראשו, חוזר לאכול במהירות, "מייקל המסכן~" ג'יין התבכיין בכוונה, מביט בחיוך משועשע על הצעיר ממנו שדחף כמויות של אוכל לפיו, העיקר שהוא לא יצטרך לנהל על זה שיחה.

"אולי הוא מצא מישהו אחר" הוא הוסיף ושון השתעל ושתה מהר מהמים, מביט על ג'יין בהפתעה, "א-אתה חושב?" הוא שאל בעצב וניגב את פיו וג'יין התאפק שלא לצחוק, אין מצב שמייקל יצליח לגעת במישהו אחר, "מי יודע" ג'יין מלמל, מתגרה באחר שמצא את עצמו שקוע במחשבות, מה אם מייקל כבר לא אוהב אותו? מה אם מייקל מעולם לא אהב אותו? מה אם מייקל עם מישהו אחר?

שון נגס בפיו התחתון, לעומת שון הקודם הוא יותר פתוח עם רגשותיו והוא לא היה יכול להסתיר את הרגשת האכזבה שלו מפניו, "אני לא רוצה שיהיה לו מישהו אחר" הוא מלמל בכנות וג'יין חייך, "מה אם אני מתחיל להתאהב בו באמת? א-אני לא רוצה לגלות שהוא יוצא עם מישהו אחר" הוא אמר בלחש והבלונדיני צחקק ובילגן את שיערו של שון, "אוי אתה כל כך תמים וחמוד" כחול העיניים אמר, מחליט לרחם על האחר, "סתם צחקתי, אין מצב שיש לו מישהו אחר" הוא אמר בכנות ושון הביט עליו, "באמת?" הוא שאל והאחר הנהן, "באמת" מנהל הבר השיב, מחייך כשראה את החיוך המאושר של שון לפני שהצעיר חזר לאכול, מצחקק לעצמו בשקט.

ג'יין חייך לעצמו, ממשיך להביט על האחר, הוא מתגעגע לשון הישן, אבל גם השון הזה בסדר.
–
"אז אנחנו ישנים היום ביחד?" ג'יין שאל בהשתובבות ושון הרים אליו את ראשו, מסתכל עליו לכמה רגעים לפני שהנהן קלות וחזר לאכול, אחרי הכל אולי זה יעזור לו להיזכר במשהו אם הוא וג'יין היו ישנים מדי פעם ביחד, "יאיי!" ג'יין קרא בשמחה, יודע שפול יתאכזב קצת אבל זה לא משנה, הוא זכה לישון עם שון שון שלו כמו פעם.
—-
"הקפה התקרר" ג'יין אמר בצחקוק כששון סיים לאכול, הצעיר נעמד עם הכלים המלוכלכים והלך אל הכיור, "אני מפחד לשתות" שון מלמל, מביט על הכוס המאיימת בזמן ששטף את הכלים וג'יין התרומם מכיסאו ולקח את הכוס עם הקפה, לוגם ממנה ומוכיח לשון שהיא לא כזה מפחידה.

"אבל זה קר" ג'יין אמר וליקק את שפתיו, "אתה רוצה שנזרוק?" הוא הוסיף ושאל את האחר שניגב את ידיו והנהן, "אולי אנסה בפעם אחרת" שון אמר בחיוך והאחר צחקק, שופך את המשקה החום אל תוך הכיור ושון שטף את הכוס גם כן, לא מסוגל עדיין לשתות את המשקה המריר.
—
"רוצה לעזור לי בבר?" ג'יין שאל כשהם יצאו מהמטבחון ושון הנהן, הוא אהב לברמן, זה נחמד לראות אנשים מחייכים אלייך.

ג'יין חייך, משלב את זרועותיהם ביחד בזמן שהם יצאו החוצה אל הבר הרועש, ומיד הלקוחות חייכו אליהם ונופפו להם לשלום ושון חייך ונופף להם בחזרה, הולך ביחד עם הבלונדיני אל מאחורי הבר, קושרים על מותניהם סינר ומתחילים לעבוד ביחד עם הברמנים האחרים.
–
"שון שון~" לקוח שיכור מלמל וג'יין הסתכל עליו במבט נוזף והוא נשף בכבדות, יודע שהבלונדיני הזהיר את כולם לא לדבר עם שון, "א-אבל אני רוצה לדעת למה הוא לא שותה~" הלקח מלמל ושון שיחק באצבעותיו, לא יודע מה להגיד וכחול העיניים נאנח, "הוא היה אצל רופא והרופא אמר לו לא לשתות בזמן הקרוב" ג'יין אמר, גורם לחלק מהלקוחות ששמעו אותו להוציא צלילי הפתעה ודאגה מגרונם, דואגים לברמן המלוכסן.

"אוי שון שון, תרגיש טוב~" הלקוח אמר בחיוך ושון חייך אליו בחזרה, חושף את גומותיו, "תודה" שון מלמל, גורם לגבר לצחקק באושר, "אתה כל כך חמוד~!" השיכור קרא בהתרגשות וג'יין צחקק, במיוחד כששון הסמיק מהאמירה הזאת, הצעיר עדיין לא התרגל לפלירטוטים ולשיחות אחרות עם בנים.

"תמשיך לשתות ואל תפריע לו לעבוד" מנהל הבר אמר לבסוף והלקוח הנהן בהקשבה, ממשיך לשתות ולדבר עם לקוחות אחרים, "תמשיך לעבוד" ג'יין אמר וסטר לישבנו של שון שהנהן במהירות, חוזר למזוג שתייה למי שביקש.
——

"אני ישן איתו היום" ג'יין הודיע לפול ברגע שהאחר הגיע אל אזור הברמנים, "שלום גם לך, גם אני אוהב אותך, כן עבדתי קשה גם היום" פול מלמל בציניות והאחר צחקק, "שלום" ג'יין אמר ונשק לשפתיו של השרירי, "אני אוהב אותך" הוא אמר שוב וניקר את שפתיו של האחר עוד פעם, "מסכן שלי, עבדת קשה" הוא אמר וחיבק את פול שגיחך קלות וקרץ לשון שהביט עליהם בחיוך.

"אז אתה גונב לי אותו הלילה?" פול שאל כשחיבק את שון, "יותר נכון, אני זה שגנבתי אותו" הבלונדיני אמר בצחקוק, מלטף את שיערו של שחור השיער, "בהצלחה לך" פול אמר לשון בהזהרה משועשעת וג'יין צבט את ישבנו של בן זוגו, "אל תפחיד אותו, אני לא אוכל אותו" הוא אמר בחיוך ואז הסתכל על שון, "טוב, אולי אנשנש אותו קצת" הוא צחקק ברשעות ושון פער את עיניו ואחז בידו של פול בחוזקה, גורם לזוג ולכמה לקוחות לצחקק על הסיטואציה.
–
"רוצה לשתות" ג'יין שאל את פול והאחר הנהן, צריך קצת אלכוהול אחרי יום עבודה ארוך, "תישב, אני אדאג לך" הבלונדיני אמר, מלטף את זרועו של האחר ומקבל עוד נשיקה קטנה לפני שפול עקף את הבר והתיישב בצד השני למול ג'יין, מחייך אל בן זוגו שמזג לו שתייה.

"אכלת?" ג'יין שאל והאחר הנהן, "ואתה?" פול שאל וג'יין הנהן גם כן, "ואתה שון?" שומר הראש בירר, "אכלתי" שון אמר בחיוך, עומד ליד ג'יין המחוייך גם כן, "יופי" השרירי אמר ולגם מעט מהשתייה החריפה, מחייך אל ג'יין שנשען על דלפק הבר למולו.
"מה?" פול שאל והאחר הביט עליו ללא מילים ורק הבליט מעט את שפתיו, רוצה נשיקה, ושומר הראש גיחך והתקדם עם גופו קדימה, נושק שוב לשפתיו של האחר ומצחקק כשג'יין אחז בפניו ולא נתן לו להתרחק, מצתרפתים למול כולם.

הלקוחות לא באמת התרגשו, הם מכירים את הזוגיות של ג'יין ופול, אחרי הכל הם יודעים שלא משנה כמה פעמים ינסו להתחיל עם ג'יין, הבלונדיני יישאר נאמן רק לפול.
שון לעומתם הסמיק מעט ולא הסתכל ארוכות על הזוג כמו האחרים, הוא מצא את עצמו עם רצון עז להתנשק גם כן והוא נשך את שפתו התחתונה כשנזכר בנשיקה ההיא בבית של מייקל עם הפרופסור שלו.
ואז הוא עצר את מחשבותיו כשהוא הבין שהוא לא חשב על סטיבן בכלל.
הוא חייך לעצמו קלות, שמח שסטיבן מתחיל להישכח ממוחו, סטיבן כבר לאט לאט לא חלק ממנו, ובין אם שון רוצה או לא, המניע העיקרי לכך הוא מייקל.
–
ואז שון הבין שהוא מאוהב, רק עכשיו, אחרי חודשיים של מרחק, אחרי שתקפו אותו שוב ושוב זיכרונות, חלומות ומחשבות, רק אחרי כל כאבי הראש והצפצופים באוזניים, רק אחרי החולשה והעייפות, רק אחרי החיטוט בעברו, שון הבין שהוא מאוהב במייקל.

הוא נאנח לעצמו, מתי מייקל יחזור? אם בכלל הוא יחזור? מתי הוא יצליח לראות אותו ולהגיד לו שהוא אוהב אותו? אבא שלו יקבל את זה? ריימונד יקבל את זה? מייקל יקבל את זה?

שון נשך את שפתו התחתונה, מביט שוב על הזוג שהתנשק עמוקות, יודעים שבלילה הזה הם לא באמת יוכלו להיות ביחד.
—–

מייקל נאנח, לוגם מהיין האדום בזמן שצפה בטלוויזיה, סצנת נשיקה הופיעה והוא מצא את עצמו מיואש, הוא יצליח אי פעם לנשק את שון שוב? הוא יצליח אי פעם להתגבר על שון? אולי כדאי לו להתחיל לצאת לדייטים? מייקל הניע את ראשו לשלילה, לעולם לא, אם זה לא שון, אז זה אף אחד אחר.

הפרופסור כיבה את הטלוויזיה ודפדף בתמונות של שון שקמרון שלח לו מג'יין, הוא ליטף את פרצופו המחוייך של הגבר עם הגומות, "חבל שלא הצטלמתי איתך אפילו פעם אחת" הוא מלמל לעצמו ואל הדמות של הגבר האחר, ממשיך להביט על שון ולדפדף בתמונות.
שון מיוחד ומייקל יודע שאין עוד מישהו בעולם הזה כמוהו, ואפילו כרגע שון של עכשיו הוא לא השון ההוא שהוא הכיר, שון נעלם ואיתו גם השמחה של מייקל, האהבה של מייקל, הזוגיות עם מייקל, שון נעלם וגם אם הוא יחזור הוא לא יהיה שלו.

מייקל לגם את כל כוס היין באחת, מסרק את שיערו החום עם אצבעותיו, "אני צריך שתקרא לי אידיוט" הוא מלמל אל דמותו של שון, "אני אוהב אותך" הוא לחש, יודע שהוא לא באמת יכול להגיד את זה בפניו המציאותיות של שון.