תרפא אותי, פרופסור -פרק 48-

"איך היה אצל ברטה?" ג'יין שאל כששון חיבק אותו מאחורי הבר, "היה בסדר, לא הצלחתי להיזכר במשהו, אבל הצלחתי להבין כמה דברים" שון מלמל בחיוך, מביט על ג'יין שהביט עליו בסקרנות, רוצה לדעת מה הוא הבין.

*"הבנתי כמה דברים…חטפתי התקף למול מייקל…והוא הנשים אותי והצלחתי להירגע"* שון החזיק את ראשו הכואב, עוצם את עיניו בחוזקה ומכווץ את גבותיו, "אה" הוא פלט בכאב, הצפצופים באוזניו הכאיבו לו והבלונדיני פער את עיניו בבהלה, "שון מה קרה?" ג'יין שאל, נוגע בכתפיו של שון שפקח את עיניו והסתכל עליו, מבקש עזרה והבלונדיני כבר יכל להבין מה המבט הזה אומר, לא חושב פעמיים ולוקח את שון מהר אל אזור המגורים.
–
הוא הושיב אותו על הכיסא במטבחון, מוזג לו מים קרים, "תשתה שון" הוא אמר בדאגה, מתכופף למול הצעיר ומגיש לו את כוס המים הקרים.

הצעיר נאנח כשהצפצופים נעלמו מאוזניו והוא לקח את כוס המים מידו של האחר, שותה את הנוזל השקוף, "נזכרתי במשהו" הוא אמר וג'יין פער את עיניו, מסתכל עליו ברצינות, חייב לדעת במה הוא נזכר, "במקרה סיפרתי לך על זה שמייקל הנשים אותי אחרי שחטפתי התקף?" הוא שאל וג'יין מצמץ בעיניו, מנסה גם הוא להיזכר, זה קרה די ממזמן והוא עבר מאז לא מעט דברים.

"כן" ג'יין לחש לעצמו כשנזכר, זה היה ביום ההוא ששון אמר שהוא הבין שהוא אוהב את מייקל, "כן אני זוכר" הבלונדיני אמר, "נזכרת בזה?" הוא שאל בהתרגשות ושון הנהן וחייך קלות לפני שעצם את עיניו ונשם עמוק, הוא עוד יצליח להיזכר.
–
"מה קרה ביום ההוא?" שון שאל כשפקח את עיניו, מסתכל על ג'יין בסקרנות, רוצה שהוא יספר לו מה קרה, "אמממ" ג'יין מלמל והתרומם, לוקח כיסא ומניח אותו למול שון, מתיישב עליו.

"חזרת מברטה ושאלתי אותך איך היה" ג'יין התחיל, אוחז בכפות ידיו של האחר שהקשיב לו בריכוז, "אמרת לי שהבנת כמה דברים בשיחה איתה, אני זוכר שאמרת לי את מה שקרה עם מייקל על הגג, הוא הצליח להנשים אותך בזמן ההתקף ולעזור לך מבלי לקחת שום כדור" הבלונדיני אמר, מביט אל תוך עיניו השחורות של שון, רואה שהאחר רוצה לדעת עוד, "אחר כך אמרת לי שאתה חושב שאתה אוהב את מייקל" הוא אמר בחיוך ועיניו של שון התרככו מעט, אז זה היה באותו היום שהוא הבין שהוא מאוהב במייקל כמו שברטה כתבה על הדף.

"אני זוכר גם כשאמרת לי שהוא גילה על הכדורים שהיו אצלך בתיק, אמרת לי שאתה מפחד שהוא יגלה על מה שקרה לך ועל ההתקפים שלך, באמת אהבת אותו, אפילו שלא באמת ידעת מה הוא מרגיש אלייך בוודאות" כחול העיניים אמר בחיוך ושון נגס בשפתו התחתונה, הוא עד כדי כך אהב את מייקל?

–
"אחר כך מייקל נכנס בסערה אל הבר, הוא היה כל כך חדור מטרה שזה מצחיק לחשוב על זה עכשיו" ג'יין צחקק כשניזכר בהתנהגות של האחר ושון חייך קלות, "רק אחר כך גיליתי שהוא גילה על כל הכדורים שהיו בחדר שלך, הוא רצה לדעת מי אתה והוא היה נורא מבולבל" הוא המשיך והאחר המשיך להקשיב לו ברצינות, "לקחת אותו אל החדר וניהלתם שיחה, כנראה שסיפרת לו על מי אתה באמת ומה סטיבן עשה לך" ג'יין אמר ואז חיוכו הפך להיות ערמומי.

שון כבר למד בערך את ההתנהגות של האחר, ואם החיוך הזה עולה על פניו של המבוגר ממנו, זה אומר שמשהו סוטה הולך להגיע, "ואז שכבתם בפעם הראשונה~" ג'יין זימר בהתרגשות, מצחקק באושר ושון הסמיק מעט וכחכח בגרונו, אז פה היה הסקס המדהים שהוא אמר לברטה שהיה לו.

"אפילו ראיתי את התחת העסיסי של מייקל" כחול העיניים אמר ושון הסתכל עליו בשאלה, "או!" ג'יין מחא כף כשראה את המבט השואל של האחר, "תפסתי אתכם באמצע" הוא מלמל בהשתובבות ושון מהר כיסה את לחייו הסמוקות, "מ-מה?" הוא שאל בחוסר אמונה, "טוב, לא באמת באמצע, אבל מייקל כבר היה ערום כולו ואתה היית בלי חולצה ומכנס" הוא הסביר וזה לא באמת עזר לשון להוריד את המבוכה שלו.

"בכל מקרה, זה היה היום הראשון שלכם ביחד" ג'יין אמר בחיוך, מלטף את שיערו של שון שנשך את פיו התחתון, "הבנתי" הוא מלמל והוריד את ידיו מפניו, "ו-וזאת הפעם הראשונה שמישהו שכב איתי ככה מאז סטיבן?" הוא גמגם מעט וג'יין הנהן, "כן, היית הבוטום רק עם מייקל מאז סטיבן" כחול השיער אמר ברצינות, לא נרגש כמו האחר מהנושא הזה, "וזה אומר שבאמת בטחתי בו?" שון שאל והאחר חייך, "כן" הוא השיב בביטחון, יודע ששון בטח במייקל.

"למה התאהבתי בו?" שון שאל בתמימות וג'יין מצא את עצמו צוחק בקול, שון היה כל כך חמוד בעיניו, "את זה אתה צריך לדעת" הבלונדיני אמר לפני שליטף את ראשו של שון והתרומם, "רוצה להכין איתי אוכל? אתה בטח רעב" הוא אמר ושון נאנח והסתכל עליו, מהנהן לבסוף, הוא באמת רעב.
—-

"נכין מוקפץ?" ג'יין שאל ושון הנהן, מסתכל על איך שג'יין מוציא מהמקרר ירקות ורוטב סויה והוא התכופף והוציא מהארון התחתון נודלס, מתחילים לבשל.
–

שון הקפיץ את הירקות שג'יין חתך על המחבת החמה ביחד עם הרוטב והתבלינים, "כשחושבים על זה" ג'יין אמר והסתכל על שון, "אכלנו גם מוקפץ ביום ההוא" הוא מלמל ושון הסתכל עליו, ממשיך להקפיץ את הירקות, ומחוסר תשומת לב למה שקורה על הגז, האדים החמים פגעו לו ביד והוא הזיז אותה מהר, מחייך בהקלה שהוא לא נכווה, "אתה בסדר?" ג'יין שאל בדאגה, מסתכל על ידו של האחר ושון גיחך והנהן, "אני בסדר" הוא אמר לאחר, מרגיע אותו.

*"אני כאן…אני כאן שון…אני אוהב אותך"* הצעיר התרחק מהגז, מסתכל על ג'יין שהביט עליו בשאלה, "קרה לי משהו ביום ההוא כאן במטבח?" שון שאל, חוזר להתיישב על הכיסא וג'יין כיבה מהר את הגז, "נזכרת שוב במשהו?" הוא שאל בחוסר אמונה ושון הנהן, מחזיק את ראשו עם כפות ידיו, "מייקל ניחם אותי איכשהו" הוא מלמל ונאנח, "נכוויתי, נכון?" הוא שאל ואז הביט על הצלקת כוויה שהייתה על ידו, "הצלקת זאת?" הוא שאל וג'יין הנהן במהירות והלך אל שון, מתיישב למולו, "כן, נכווית ועברת התקף ושוב מייקל הצליח להרגיע אותך" ג'יין אמר עם דמעות בעיניים, מתרגש מעצם העובדה ששון כבר נזכר בשני דברים היום, הוא יצטרך לספר את זה לקמרון שיגיד את זה למייקל.

ליבו של שון פעם במהירות, הוא הניח את ידו על חזהו והביט על ג'יין, "אני מתחיל להרגיש אליו משהו" שון לחש, ליבו המשיך לפעול בשיגעון בתוך תוכו וכחול העיניים הביט עליו עמוקות, "למייקל?" הוא שאל ושון הנהן, "כן" הוא מלמל, מכווץ את גבותיו בבלבול, איך פתאום הוא מתחיל להרגיש אל האחר משהו? דווקא כשהוא לא לצדו כרגע.

"כל הכבוד שון שון" מנהל הבר אמר בשמחה, מנגב את דמעות האושר שלו, "אני גאה בך ילד שלי" הוא הוסיף לפני שנשק למצחו של שחור השיער, "תנוח, אני אמשיך להכין" הוא הוסיף לפני שהתרומם, ממשיך לבשל ונותן לשון לשבת ולהתעמק במחשבותיו, מייקל חסר לו משום מה.
—-
שון אכל באיטיות את האוכל, ג'יין הסתכל עליו ושם לב לכך שהצעיר שקוע במחשבותיו, הוא חייך קלות לעצמו, שון באמת רוצה להיזכר, הוא שמח מכך.

"אתה חושב שהוא בסדר?" שון שאל את ג'יין והאחר כבר ידע שהוא מתכוון למייקל, "אני בטוח" הוא השיב בחיוך, רואה את החיוך הקטן של שון, "הוא בטח מלמד עכשיו" מנהל הבר הוסיף והאחר הנהן, מניח לעצמו גם כן שמייקל עוד מלמד, "הוא אמור לסיים בקרוב" הוא השיב, "נכון" ג'יין ענה, "אני מקווה שהוא אוכל" המלוכסן מלמל, מביט על האוכל שלו והאחר גיחך קלות, "הוא אוכל, אל תדאג, מייקל חזק" כחול העיניים השיב, רוצה להאמין בזה גם כן.
–

"נראה לך שהוא חושב עליי?" המלוכסן מלמל בלחש, משחק עם האוכל שבצלחתו וג'יין נאנח בחיוך, "אתה ממשיך להיות סקרן לגביו" ג'יין אמר, מרוצה מכך ושון כחכח בגרונו, הוא לא יכול להכחיש את זה, "אני יותר מבטוח שהוא חושב עלייך כל רגע ורגע" הבלונדיני אמר בכנות ושון הסתכל עליו ברצינות, רואה שהוא דובר אמת והוא חייך, גומותיו מקשטות את לחייו הצחות, לא יודע באמת למה הוא כל כך שמח מזה שמייקל חושב עליו עדיין.

—-
"רוצה שנלך היום לסרט?" ג'יין שאל כשהם שטפו את הכלים ביחד ושון הנהן במהירות, יותר מרוצה ללכת, "גם פול יכול לבוא?" שון שאל ברצון והבלונדיני צחקק והנהן, "אני אדבר איתו, בטוח שהוא ירצה לבוא" הוא השיב והצעיר חייך, "יש סרט שאתה רוצה ללכת אליו?" ג'יין שאל והאחר חשב לכמה רגעים, "לא, זה לא משנה לי" שון מלמל והאחר חשב לרגע, "יש לך בעיה עם מצויירים?" הוא שאל ושון הניע את ראשו לשלילה, "לא" הוא אמר בכנות והאחר צחקק באושר, "בפעם הקודמת שהלכנו לסרט עם פול, ראינו סרט מצוייר ואתה פחות היית בקטע" מנהל הבר אמר, מגלה לאחר עוד משהו מהימים שהוא לא זוכר ושון צחקק קלות, רוצה להכיר את השון ההוא טוב יותר.

——-
"הנה לך" ג'יין נתן לשון את הפופקורן והשתייה שלו, אוחז בזרועו של האחר בזמן שפול הלך אחריהם עם הפופקורן והשתייה שלו ושל ג'יין, "דז'ה וו" פול מלמל לעצמו, נזכר בפעם ההיא שהם יצאו גם כן לראות סרט, הנה שוב הוא הגלגל השלישי בסיטואציה הזאת.
–
הם ישבו בכיסאות, שון נמצא בצידו הימני של ג'יין ופול בצידו השני של ג'יין, מסתכלים על המסך שהראה פרסומות בזמן שהם נשנשו את הפופקורן, "אני מתרגש" ג'יין אמר בחיוך ושון הסתכל עליו וחייך גם כן.

ואז ראשו התחיל לכאוב שוב כשמוחו הריץ לפניו זיכרון ארוך, הוא זכר שהסתכל הצידה אל ג'יין שהיה נראה מתרגש גם כן מסרט שאמור להיות משודר *"אני מרגיש כמו ילד"* ג'יין אמר את זה בזיכרונו של שון, *"גם הסרט שבחרת לא באמת מצביע על גילך"* הוא זכר שהוא אמר את זה לג'יין כתשובה.

הזיכרון רץ בראשו, עוד פרט ועוד פרט התגלה והוא במהרה מצא את עצמו נזכר בכל מה שקרה באולם הקולנוע, בגבר ההוא שהתחיל איתו, בשיחות בניהם על זה שמייקל הוא כביכול החבר שלו, הוא נזכר בזה שג'יין אמר שהפרופסור הוא בן זוג קנאי ועל זה שהוא עצמו הובך מהאמירה הזאת ומיהר להגיד שהם לא בני זוג.
—

הסרט התחיל ושון התנשם בכבדות, גורם לפול ולג'יין להסתכל עליו בשאלה, "שון אתה מרגיש טוב?" פול שאל בדאגה, רואה איך שעיניו של האחר מתרוצצות והצעיר הביט עליהם במבט מבוהל, "א-אני זוכר" הוא לחש ושני האחרים פערו את ענייהם, "מה אמרת?" הבלונדיני שאל בהתרגשות מפוחדת, רוצה לדעת מה בדיוק הוא זוכר, יכול להיות שאת הכל?

"אני זוכר שהיינו כאן ואני זוכר את כל מה שקרה כאן, היה גבר והוא התחיל איתי" שון מלמל, מביט על השניים שהנהנו אליו, מסמנים לו שזה נכון, "ואני זוכר ששיקרתי שהיה לי חבר ואתה הצגת אותו כמישהו קנאי ו-ובסוף כשיצאנו אמרת לי שמייקל קנאי ו-ו…" שון נשף בכבדות, מניח את ידיו על ראשו, לא יכול להמשיך לדבר מהכאב ראש שתקף אותו וג'יין הביט על פול והם נעמדו במהירות מבלי מילים, "בוא" ג'יין אמר לשון, עוזר לו לעמוד ותומך בו ללכת מחוץ לאולם הקולנוע, פול הלך אחריהם, מסתכל בדאגה מעורבבת בשמחה על שון.

—
"ניסע הביתה" ג'יין אמר כשהם התיישבו במכונית, הוא התיישב מאחורה ביחד עם שון, רוצה לדאוג לו כמה שיותר, "אתה צריך לנוח" הבלונדיני אמר, מלטף את פניו של האחר ומשעין את ראשו של שון על כתפו שלו, אוחז בכף ידו של הצעיר.
—-

ג'יין הסתכל על פול מהמראה והאחר הסתכל אליו, הם הנהנו אחד לשני, מאמינים ששון בסדר עכשיו כשהצעיר עצם את עיניו ונרדם במהירות, עייף מכל הזיכרונות הפתאומיים שתקפו אותו היום.

כנראה שהשיחה עם ברטה ביחד עם קריאת הדפים של מה שהיא כתבה וצפייה חוזרת בסרטונים שלו, גרמו לצעיר להיזכר בכפייה ובקלות יותר ברגעים מהעבר, במיוחד כשהוא חווה היום דברים כמעט דומים למה שהוא חווה בעבר.
—
פול הרים את הצעיר על גבו כשהוא חנה ליד הבר, ג'יין עזר לו להניח את הישן כמו שצריך על הגב לפני שהוא יצא גם כן מהרכב וסגר אותו, אוחז קלות בגבו של שון ומונע ממנו ליפול למרות שפול אחז בו כמו שצריך.

—
"לאט לאט" ג'יין אמר כשהאחר הניח את שון על המיטה, מכסה אותו כמו שצריך אחרי שחלץ את נעליו וגרביו מרגליו.

"אולי שהוא לא ילך מחר לאוניברסיטה?" הבלונדיני לחש לפול והאחר הנהן, יודע שהוא צריך לדבר על זה עם הירו, אבל עכשיו זה בהרבה יותר קל לדבר איתו כששון לא זוכר.

להירו לא באמת אכפת אם שון ילמד או לא, הירו שלח את שון לאוניברסיטה בשביל שיהיה לו יותר קל לשמור עליו וגם בשביל לתת לו להיות ממושמע יותר, כרגע, כששון חזר להיות כמו הילד בן ה16 הממושמע והתמים שהוא מכיר, אין לו למה להתנגד לכך ששון לא ילך לאוניברסיטה מדי פעם.
–

"הוא צריך לנוח כמה שיותר, מסכן קטן שלי, הראש שלו כואב בכל פעם שהוא נזכר במשהו" כחול העיניים מלמל בעצב, מלטף את ראשו של הגבר הישן, "הוא מנסה ממש קשה להיזכר" השרירי מלמל וג'יין הסתכל עליו והנהן, "נכון, הוא באמת רוצה להיזכר בהכל" הוא השיב בחיוך שמח, אוחז בכף ידו של פול שחייך אליו, מסתכלים לכמה רגעים על שון לפני שהם יצאו מחוץ לחדר.
—

פול התקשר להירו, מעדכן אותו על מצבו של שון ומבקש לתת לאחר יום מנוחה נוסף מהלימודים, בעוד שג'יין התקשר לקמרון, מספר לו על הזיכרונות של שון ומקבל צעקות אושר מקמרון, המתולתל הבטיח לו שאחרי השיחה הזאת הוא יספר את הכל ישירות למייקל, שניהם ידעו שהוא ירצה לשמוע את זה יותר מכולם כרגע.

—
"אני חושב ששון מתחיל להתאהב שוב במייקל" ג'יין מלמל, שוכב על זרועה הפרושה של פול כשהם שכבו ביחד על המיטה הזוגית שלהם בחדר, "באמת?" השרירי שאל ברצינות וג'יין הנהן, "זה רק מראה לי עד כמה שהוא באמת אהב אותו, גם כשהוא לא באמת זוכר את מה שקרה, הוא מתאהב במייקל בפעם השנייה- שהיא בשבילו הראשונה כרגע" הוא מלמל בחיוך, מסתכל על פול שהביט עליו גם כן בחיוך, "עוד קצת והוא ייזכר בעוד דברים" שומר הראש אמר וג'יין הנהן, "אני מקווה שבקרוב שהוא ייזכר בהכל, מגיע לו לדעת את הכל" הוא השיב לאחר, מלטף את חזהו המכוסה של פול בחמימות.

"איך היה בעבודה היום?" ג'יין שאל כשהבין שהוא היה מרוכז רק בשון היום ולא בבן זוג שלו, "לא היה משהו מיוחד היום, הירו נראה די מאושר, כנראה שהעסקים הולכים די חלק" פול אמר בחיוך, מלטף את שיערו הבלונדיני של בן זוגו, "נעים" ג'יין לחש ועצם את עיניו, נהנה מהמגע הכיפי בראשו.
—–

"למה לצעוק לי באוזן באמצע הלילה?" מייקל מלמל לטלפון, הוא היה כבר במצב של שינה כשקמרון התקשר אליו וצרח לו בהתרגשות באוזן מהרגע שהוא ענה לשיחה.

קמרון נשם עמוק, מגיע למסקנה שאם הוא יתרגש יותר מדי, בסופו של דבר הוא לא יצליח להגיד שום מילה על מה שקרה עם שון היום.

"אוקיי" קמרון אמר אחרי שנרגע, "אתה יודע מה ג'יין אמר לי?" הוא אמר בחיוך והוא יכל לשמוע את ההשתנקות של מייקל מהצד השני.

הפרופסור התיישב על המיטה, מבין שאם ג'יין סיפר לקמרון משהו ואם קמרון כזה נרגש, זה אומר שקרה משהו טוב עם שון.

"הוא נזכר בכמה דברים היום" הוא אמר והתאפק לא לצרוח, "תספר לי כבר!" מייקל אמר בכעס לטלפון, חסר סבלנות לחלוטין והמתולתל צ'יקצ'ק מספר פעמים, "לא היית צריך לעזוב אם אתה כל כך סקרן" הקטן התגרה, יודע שזה יעצבן את האחר.

"קמרון!" מייקל אמר ברוגז, אין לו כוח לשטויות האלו עכשיו, הוא רוצה לדעת מה עם שון.

"טוב, נתחיל בזה שהוא נזכר שהוא סיפר לג'יין על זה שהוא חטף התקף למולך ועל זה שהנשמת אותו" קמרון אמר, "באמת?" מייקל מלמל, "באמת" קמרון השיב באישור, גורם לליבו של מייקל להתכווץ בהתרגשות, "מה עוד?" חום העיניים שאל ברצון, צריך לדעת עוד.

"אחר כך הוא נזכר שחיבקת אותו והרגעת אותו כשהוא נכווה בזמן שבישל אוכל, זה נכון?" המתולתל אמר ושאל, "כ-כן זה נכון!" מייקל קרא בהתרגשות, יודע בדיוק מה קרה והוא כיסה את פיו עם ידו, מרגיש את דמעות האושר נוצרות בעיניו, "ג'יין אמר לי ששון אמר שהוא מתחיל להרגיש אלייך משהו, אתה מבין מה זה אומר מייקל? הוא מתחיל להתאהב בך שוב!" המתולתל אמר בשמחה וליבו של האחר הפסיק לפעום לרגע לפני שהוא פעם במהירות ובחוזקה, מאיים להתפוצץ בתוך גופו של מייקל הנרגש שכבר בכה משמחה, לא יכול להחזיק את כל הרגש הטוב הזה בתוכו.

"והיה לו זיכרון ארוך יותר, הם הלכו לקולנוע היום וזה הזכיר לו את הפעם ההיא שהם הלכו לקולנוע ביחד" קמרון מלמל ומייקל הנהן, הוא זוכר שאחר כך הוא ושון דיברו בטלפון בפעם הראשונה, "ו-וזהו?" מייקל שאל, "כן" קמרון ענה והאחר הנהן לעצמו בהבנה, לפחות הוא נזכר בעוד דברים, כנראה שזה היה טוב שהוא עזב בחזרה, המרחק משון עוזר לצעיר להיזכר.

מי יודע, אולי שון מפעם נלחם בתוך מוחו של שון העכשווי וגורם לו להיזכר מהר יותר בשביל לחזור ולהיות עם מייקל שוב? ועם המחשבה הזאת מייקל צחקק באושר, יודע שזה לא הגיוני, אבל זה עזר לו להתחזק, המחשבה על כך ששון רוצה לחזור אליו כמה שיותר מהר גרמה לו להיות הכי מאושר שיש.

אבל אז הוא נאנח, ריימונד והירו לא יתנו להם לחזור בכזאת קלות, זה ששון עבר תאונה ואיבד את זכרונו, לא אומר שהם יוותרו ויתנו להם לחזור ולהיות ביחד.

"מייקל?" קמרון שאל מהצד השני אחרי שהיה שקט והאחר יצא מהבועה שלו וניגב את עיניו הדומעות, "אני כאן" הוא השיב והאחר חייך, "אני שמח בשבילך שהוא מתחיל להיזכר" האקס הקטן אמר בכנות ומייקל נאנח בחיוך, "לפחות לא תאשים את עצמך יותר מדי" המתולתל הוסיף בעצב ומייקל חייך מעט לעצמו בעצבות, לא משנה מה יקרה, הוא עדיין יאשים את עצמו, ברגע ששון ייזכר בהכל, הוא יצטרך להצטער כמו שצריך למולו.