תרפא אותי, פרופסור -פרק 50-

"ג'יין" שון לחש, מסמיק כולו כשהבלונדיני חיבק אותו מאחור על המיטה, "מה?" ג'יין שאל בשעשוע מניח את רגלו על המותן של האחר ועוטף אותו אליו, גורם לשון לפעור את עיניו, "ג'-ג'-ג'יין" שון מלמל בחוסר נעימות והבלונדיני צחקק ונאנח, מתרחק משון ונשכב על גבו.

הצעיר נשכב גם כן על גבו, מחזיק את השמיכה בחוזקה ומתכסה עד לגרונו, "אתה לא חייב לישון איתי אם אתה לא רוצה" מנהל הבר אמר ברצינות, מזיז את ראשו ומסתכל על שון שהביט עליו גם כן, "אני לא יודע איך להתנהג" הצעיר אמר בכנות, מחזיק עדיין את השמיכה בחוזקה ומנהל הבר חייך אליו, "כרגיל" הוא ענה לו ושון נאנח, לא יודע מה זה בדיוק הכרגיל שג'יין מצפה לו, "אוקיי" שון מלמל, נשכב על צידו למול ג'יין.

"אני חושב שאני אוהב את מייקל" שון מלמל, רוצה לשתף את האחר והבלונדיני חייך ונשכב גם כן על צידו, "באמת?" כחול העיניים אמר בהתרגשות והצעיר הנהן קלות, "אל תגיד לאף אחד" שון לחש והבלונדיני הנהן, אם שון מבקש אז הוא לא יספר.

"הלב שלי פועם ממש חזק" שון מלמל, מסביר לאחר מה הוא מרגיש כשהוא חושב על מייקל, "א-אתה חושב שהוא ישמח מזה?" הצעיר שאל בחוסר ביטחון וג'יין הנהן, "לחלוטין" הוא השיב, יודע שמייקל יותר מיישמח מזה, "מעניין מה הוא עושה עכשיו" שון מלמל והאחר חייך אליו וליטף את לחיו ברכות, "מי יודע" הוא לחש, "אולי הוא כבר ישן כי הוא צריך ללמד" הבלונדיני הניח לעצמו והצעיר הנהן קלות כשמצא את זה הגיוני.

"אתה מחר חוזר לאוניברסיטה?" ג'יין שאל והאחר הנהן "אני לא אגיע מחר, יש לי ארוחה עם אמא ואבא" הצעיר אמר והבלונדיני נאנח, יודע את זה, גם פול יהיה שם.
"אתה עדיין קורא לה אמא" ג'יין אמר ברוגז והאחר נגס בשפתו התחתונה, "כי היא אמא שלי" הוא השיב וכחול העיניים גלגל את עיניו בבוז, "עם אמא ואבא כאלו, מי צריך אויבים?" המבוגר יותר מלמל והאחר צחקק קלות, יודע שג'יין לא מחבב את ההורים שלו במיוחד, "אל תיתן להם להאכיל אותך שקרים" ג'יין הוסיף והזהיר ושון הנהן, זאת לא הפעם הראשונה שהאחר אומר לו להיזהר בכל פעם שהוא פוגש אותם.

"יופי" ג'יין מלמל בחיוך, מרוצה מכך ששון מקשיב למה שהוא אומר, "אתה תישן אצלם?" הבלונדיני שאל והאחר הניע את ראשו לשלילה, "אני גר לבד כבר מגיל 14, מאז לא ישנתי מעולם איתם בבית" שון הזכיר והאחר נאנח, "לשלוח ילד בגיל 14 לגור בדירה לבד עם בן זוג מתעלל, איך הם עוד יכולים להסתכל לך בעיניים?" הבלונדיני פלט בזלזול והאחר גיחך, "הייתי לרוב בשיעורי פסנתר וסטיבן לא התעלל בי, זה היה נחמד לגור ביחד איתו, הייתה לנו גם מנקה, עכשיו יש לי אחת אחרת" הצעיר אמר וג'יין נאנח, מתרגז על חוסר הידע של המלוכסן.

"בכל מקרה, מחר אשן בבית" שון אמר וג'יין התבאס אבל הנהן לבסוף, הוא לא יכול לכפות על האחר לישון תמיד בבר, "אני חושב שנלך לישון" הבלונדיני החליט, גם ככה מאוחר ושון צריך ללכת מחר לאוניברסיטה, ואת האמת, הוא כבר לא רוצה לנהל עם האחר שיחה, הוא סתם יתעצבן עוד יותר והדבר האחרון שהוא רוצה עשות זה לכעוס על המלוכסן.

"אוקיי" שון אמר בחיוך, "לילה טוב" הוא הוסיף, "לילה טוב" מנהל הבר אמר בחיוך לפני שהסתובב לצד השני, נשכב עם הגב לשון והאחר התאפק לא להיאנח בזמן שהסתובב גם הוא, גבו כנגד הגב של האחר.
–
ג'יין התקשה לישון והוא הביט אל האוויר, כל הסיטואציה הזאת לא הייתה קלה לו.
שון הוא אומנם עדיין שון והוא השתנה לטובה בחודשיים האלו מאז שהוא איבד את הזיכרון, אבל עדיין שון היה זר לג'יין, עדיין ג'יין לא מצליח להבין אותו והבלונדיני עדיין מתגעגע אל שון הקודם.
—–
השעון המעורר העיר את הבלונדיני וג'יין כיבה אותו, שומע את שון מתעורר גם כן, "תתארגן" ג'יין אמר, אפילו לא מסתובב אל האחר והוא התרומם מהמיטה ויצא החוצה, משאיר את שון להביט לכמה שניות על הדלת הסגורה, "עשיתי משהו לא בסדר?" הוא שאל את עצמו ונאנח לפני שהתרומם גם הוא מהמיטה, מתחיל להתארגן לקראת היום הארוך.
–
"בוקר טוב" ג'יין אמר בחיוך לפול, שמח שהוא מתחיל לעבוד יותר מאוחר, הוא נשכב על גופו של השרירי שהתעורר מנוכחותו, "למה אתה נראה מבואס?" פול לחש בקול צרוד ועייף והאחר נאנח והניח את ראשו על חזהו של השרירי, "אני מתגעגע לשון" הוא מלמל ופול הבין שלא הלך לג'יין ולשון כמו שצריך בלילה.

"כבר דיברנו על זה בייב" פול לחש וליטף את גבו של האחר שהמשיך להיות מבואס, "אתה תהיה בארוחה שלהם גם, נכון?" ג'יין שאל והאחר הנהן, "אני חייב" הוא השיב והבלונדיני הרים את ראשו והביט באחר, "תשמור עליו!" הוא הזהיר והשרירי הנהן בהבנה, הוא יעשה כל מה שביכולתו בשביל ששון יהיה בסדר, "יופי, עכשיו תקום ותתקלח איתי" ג'יין אמר ונשק קצרות לשפתיו של האחר לפני שהוא התרומם, מצחקק קלות כשפול התרומם במהירות אחריו.
——-

שון יצא מהחדר עם תיקו, הוא שמע מהמטבחון צחקוקים ומלמולים והוא הסתכל לשם וחייך, רואה את פול וג'יין עומדים ליד השיש.

"שון!" פול קרא כשראה את האחר והצעיר חייך והתקדם אליהם, לוקח את הכריך שג'יין הגיש לו והוא הכניס אותו לתיק, "שוקו" הבלונדיני אמר והגיש לאחר את השתייה המתקתקה, "תודה" שון אמר בחיוך, לוקח מידו של האחר את הכוס שלו, מחייך כשג'יין טפח קלות על קופסת העוגיות.

"אני אקח אותך היום" השרירי אמר והצעיר הרים גבה בשאלה כשלקח עוגייה מהקופסה, "יש לך זמן?" שון שאל ופול הנהן, "אני גם אקח אותך מהאוניברסיטה לארוחה" שומר הראש אמר והאחר הנהן בהבנה, "הבנתי שיהיו אורחים שיבואו" השרירי אמר ושני האחרים הביטו עליו בסקרנות, "זה לא רק אמא ואבא?" שון שאל והאחר הניע את ראשו לשלילה.

"אני לא יודע מי יהיה, הירו לא סיפר לי" בן זוגו של ג'יין אמר והבלונדיני הביט עליו בחשש, "ממתי הוא לא מספר לך דברים?" כחול העיניים שאל ברצינות ופול גיחך, "הוא לא מספר לי הכל" השרירי אמר והבלונדיני ידע את זה, אבל לגבי אירוח של אנשים, ממתי הירו לא משתף את האחר?
"זה לא מרגיש לי בסדר" ג'יין מלמל בכנות, מסתכל על שון שנגס בעוגייה בסקרנות, "אין לך מה לדאוג" פול אמר בחיוך, מלטף את שיערו הבלונדיני של האחר, "אני שם" הוא הוסיף בחיוך ונשק למצחו של ג'יין כשהאחר חזר להביט עליו, "חסר לך לא להתנהג כמו שצריך!" ג'יין הזהיר ופול הנהן בחיוך, מחבק את הבלונדיני וקורץ לשון שצחקק קלות.

——
"תיסע בזהירות ואם אתה מגלה משהו על הפגישה הזאת תודיע לי!" ג'יין אמר, מתכופף אל חלון האוטו ומביט על שני הישובים, פול הנהן אליו, "כן המפקד" השרירי אמר בחיוך ושון גיחך קלות, מקבל סטירה קטנה על ראשו מהבלונדיני, "תתנהג כמו שצריך באוניברסיטה" ג'יין מלמל לפני שליטף את ראשו של המוכה שהנהן אליו במהירות, "יופי" כחול העיניים אמר בחיוך והסתכל על פול שוב לפני שהתרחק מהרכב, מסתכל על איך ששני האנשים הכי חשובים לו בעולם נוסעים רחוק ממנו.

"יאללה לעבודה" ג'יין אמר לעצמו, מתחיל לארגן את הבר לקראת הפתיחה והגעת הברמנים.
–
"מה אתה חושב, יש מצב שאבא מתכנן משהו?" שון שאל בסקרנות את הגבר הנוהג, "אני לא יודע, אבל הירו תמיד מתכנן דברים" הוא השיב בצחקוק.

"פול?" שון שאל לפתע והאחר הוציא, "מממ?" שואל מגרונו, "אתה לא רוצה לספר לי איפה מייקל?" הצעיר שאל ברצינות ופול נאנח, "אני לא יכול" השרירי אמר בכנות ושון צ'יקצ'ק, "זה לא פייר" הוא התבכיין, רוצה לדעת איפה האחר נמצא, "אם תיזכר אתה תוכל לדעת שון" פול אמר והאחר נאנח, "זה לא קל" שון אמר בכנות ופול חייך קלות, "אני יודע" שומר הראש אמר, אומנם הוא רוצה לעודד אותו להיזכר, אבל הוא יכול להבין שזה רק מקשה על שון.

"ג'יין סיפר לי כמה דברים" פול מלמל, מעלה את מה שג'יין אמר לו במקלחת, "על מייקל?" שון שאל והאחר הנהן, "אפשר להגיד שהתחלתי לאהוב אותו" הוא אמר במבוכה ופול חייך, שמח ששון פתוח עם רגשותיו כמו פעם כשהוא היה נער.

"אתה לא רוצה שנספר לו את זה?" פול שאל והאחר הניע את ראשו לשלילה, "לא עכשיו" הוא השיב ברצינות והאחר הנהן קלות בהבנה, "אני מקווה ששניכם בסוף תצליחו לחזור להיות ביחד" שומר הראש אמר בכנות ושון הביט עליו, "אני לא יודע אם הוא באמת אוהב אותי" הצעיר אמר ופול חייך קלות, "אתה יודע" השרירי מלמל ושון הביט עליו לכמה רגעים לפני שהחזיר את ראשו לכביש וחייך לעצמו מעט, "אולי" הוא מלמל בלחש, מקווה שמה שהוא חושב נכון.
——

"תודה" שון אמר בחיוך לפול שהחנה את הרכב ליד האוניברסיטה, "ניפגש אחרי הלימודים" פול אמר בחיוך ובילגן את שיערו של שון לפני שהאסייתי יצא מהרכב והלך אל שער האוניברסיטה.
"תיזכר מהר" פול לחש לדמותו המתרחקת של האחר לפני שנסע משם אל מקום עבודתו.
–
"שון!" מיר קרא, מחבק את הצעיר שנכנס לכיתה, "התגעגעתי" מיר התבכיין והאחר צחקק וחיבק אותו בחזרה, "הייתי צריך לנוח קצת" שחור העיניים אמר, מסתכל על הסטודנטים שבחנו אותם כמו תמיד, כנראה שעדיין לא מצליחים להבין מה עובר על שון.

"רוצה שנעשה היום משהו?" מיר שאל כשהתרחק מהחיבוק, "אני לא יכול, יש לי ארוחה עם ההורים" הוא השיב ומיר הנהן בהבנה, "יש היום משהו מיוחד?" ורוד השיער שאל והם התקדמו אל מקום הישיבה של שון.

"אני לא חושב" המלוכסן מלמל והתיישב בכיסאו ומיר קיפץ מעט והתיישב על השולחן, "למרות שהבנתי שיהיו אורחים" הוא אמר והביט על ירוק העיניים שהביט עליו בשאלה, "אני לא יודע מי אלו" הוא אמר ומיר הנהן, "בטח חברים של ההורים שלך" ורוד השיער הניח לעצמו והאחר חשב לרגע, "יכול להיות" הוא השיב בחיוך קטן.

"מה עם ג'ייקוב?" שון שאל והאחר חייך, "אתה צריך לבוא לבקר אותו שוב, הוא נורא שמח כשראה אותך" מיר אמר בחיוך, נזכר בחיוך של אחיו כשראה את שון בפעם ההיא שהוא הלך לבקר אותו ביחד איתו, "ברור שאבוא לבקר אותו שוב" המלוכסן אמר ברצינות והאחר חייך אליו, "אבל המצב שלו משתפר" מיר אמר באושר, מרגיש הקלה שסוף כל סוף, אחרי כל השנים האלו, מצבו של ג'ייקוב משתפר בקצת, "אני שמח" שון אמר בכנות, אוחז בכף ידו של חברו הטוב.
–
"התחלנו!" הפרופסור המבוגר אמר, "הוא עדיין לא צבע את השיער" מיר אמר בלחש לשון שגיחך קלות והסתכל על השיער האפרורי של הפרופסור, מחייך לבסוף אל מיר שירד מהשולחן והלך למקומו.

שון נאנח והוציא את המחברת מתיקו, לא באמת היה אכפת לו מהאוניברסיטה, אבל הוא לא יכל שלא להיות ממושמע כמו שהוא רגיל להיות.
—–
"לגג!" מיר קרא כשנגמר השיעור, משלב את זרועו בזרועו של האחר שצחקק באושר, יוצאים בריצה מהשיעור ועולים אל הגג.
—

"יאיי!" שון אמר, מחייך כשהביט על השמים החמימים, "מזג האוויר נפלא" הוא אמר לאחר בחיוך מלא בגומות וורוד השיער הנהן באישור, הולך אל הספה ומתיישב אליה בנפילה אחורנית, "איזה כיף" הוא מלמל ושון גיחך והלך גם כן על הספה, נופל עליה גם אחורנית לישיבה, "אני אוהב את המקום הזה" שון אמר בכנות וירוק העיניים הנהן, יודע את זה, "גם אני" הוא השיב בחיוך בזמן שהוא הוציא מתיקו כריך, שון הוציא גם כן את הכריך שלו, מתחילים לאכול.
–

"ויתרת על שיעורי פסנתר?" מיר שאל והאחר הנהן, "אני כבר לא מוצא את זה כמשהו מעניין" הוא השיב בכנות, מתלבט אם להגיד למיר שהוא מתעניין יותר בבר ובמייקל, אבל הוא החליט שלא להגיד והוא לקח ביס מהכריך, "ולהירו ורבקה לא אכפת מזה?" ירוק העיניים שאל בסקרנות והאחר הרים את כתפיו, "אני לא יודע, גם לא אכפת לי" הוא מלמל בחיוך, "אווו! שון המרדן חוזר לעצמו לאט לאט" מיר אמר בהתרגשות, מכה עם כתפו את כתפו של האחר שצחק לעצמו, "אפשר להגיד" שון אמר, מרוצה מכך שהוריו כבר לא משפיעים עליו כמו פעם.

"ישנת בבר אתמול?" מיר שאל ושון הנהן, "וגם שלשום" הוא השיב וירוק העיניים חייך מעט, שמח ששון מרגיש יותר בנוח בבר, "ישנתי הלילה עם ג'יין" שון אמר ומיר הרים גבה בהפתעה, "באמת?" מיר שאל והאחר צחקק והנהן, "היינו ישנים לפעמים ביחד, יש תמונות שמעידות על כך, אז נתתי לזה ניסיון" הוא הסביר לאחר, "אבל זה לא הלך משהו" הוא הוסיף ומיר נאנח, "אתה עדיין לא רגיל לזה" ורוד השיער אמר, "כן, זה היה קצת משונה" שון אמר בכנות ומיר הנהן, יודע שהאחר רגיל לישון רק עם סטיבן על פי זכרונו.
–

"תגיד…" שון אמר לפתע והאחר הסתכל עליו בסקרנות, "אתה שותה קפה?" שון המשיך ומיר גיחך קלות והנהן, "כן, אני שותה קפה" הוא השיב ושון כחכח בגרונו, "אתה שותה בלי סוכר?" המלוכסן שאל, "לפעמים" ירוק העיניים מלמל, "זה מגעיל?" שון שאל, מקבל גיחוך נוסף מהאחר, "לא ממש" מיר מלמל ושון הנהן, "למה, אתה רוצה לנסות?" ורוד השיער שאל והאחר הנהן, "זה לא יותר מגעיל מסיגריות לדעתי" מיר אמר בחיוך ושון הביט עליו בגועל, נזכר בטעם המריר והמחניק של הסיגריות.

"אני חושב שאנסה אחרי הארוחה עם המשפחה" שון אמר, מגדיר את שתיית הקפה כמשהו דרמטי יותר משזה צריך להיות, "אני בטוח שיש להורים שלך איזה קפה יוקרתי או משהו כזה" מיר אמר בצחקוק ושון חייך, מניח לעצמו שמיר צודק, משום מה אחרי החודשיים עם ג'יין הוא כבר לא באמת התרגש מדברים יקרים, הוא הצליח למצוא גם בדברים הזולים שעשוע ויכולת הנאה.

"אתה הולך ישירות מהאוניברסיטה אליהם?" מיר שאל, "כן, פול יאסוף אותי, הוא גם יהיה בארוחה" שון השיב ומיר הנהן בהבנה, "הוא עדיין כועס עליי" מיר מלמל בעצב ושון נאנח, יודע שפול וג'יין לא מחבבים את האחר, "כל עוד אני לא כועס, זה בסדר" שון אמר בחיוך, טופח על גבו של מיר שחייך אליו קצת.
מיר לא יודע מה יקרה אם שון ייזכר בהכל, וזה מה שמקשה עליו לשמוח באמת מהעובדה ששון כרגע לא באמת כועס עליו.
——

שון יצא מהכיתה עם מיר כשהשיעור השני הסתיים, "פול כבר מחכה?" ורוד השיער שאל והאחר הרים את כתפיו בחוסר ידע בזמן שהם הלכו לשער היציאה בשילוב זרועות.

"כן, הוא מחכה" שון אמר בחיוך כשהם יצאו מהשער, רואה את פול מנופף לו מהרכב, "אתה רוצה שנקפיץ אותך?" שון שאל ברצינות ומיר, מבלי לחשוב יותר מדי, הניע את ראשו לשלילה, הוא ידע שעדיף שלא, "אוקיי, אז ניפגש מחר" שון אמר וחיבק אותו לכמה רגעים לפני שהתרחק, "תהנה בארוחה" מיר אמר בחיוך ונופף לאחר שהנהן והלך אל פול.
–
"איך היה היום?" פול שאל כששון התיישב לצידו, הוא הסתכל לשנייה על מיר שהביט עליו לכמה רגעים לפני שהזיז את עיניו ממנו.
"לא היה משהו מיוחד" שון אמר וחגר את עצמו, מסתכל על פול שהנהן בהבנה, "יצאנו לדרך" פול אמר בחיוך והתחיל לנהוג ושון חייך קלות, מסתכל על הכביש, "גילית מי יבואו?" שון שאל ופול צ'יקצ'ק לשלילה, מניע את ראשו לשלילה גם כן, והצעיר נאנח, סקרן.
——

"שוני" רבקה אמרה בחיוך כששון ופול נכנסו אל הדירה, "היי אמא" הוא אמר והיא חיבקה אותו בחוזקה, "איפה אבא?" שון שאל ואדומת השיער התרחקה מהחיבוק והובילה את שון אל הסלון המפואר, פול נעמד בכניסה, יודע את מקומו.

"הוא מתארגן" היא אמרה ושון הנהן והתיישב, מניח את תיקו על הספה, "פול בוא!" שון צעק לכיוון פתח הדלת שהוסתר בקיר צדדי של מסדרון קצר, "הוא יכול להישאר שם" רבקה אמרה ושון הביט עליה בכעס, "לא, הוא ישב כמו בן אדם" הצעיר אמר בכעס והמבוגרת נאנחה באכזבה, "פול, אתה יכול להגיע" היא אמרה לבסוף ורק אחרי מילותיה פול זז מהכניסה והלך מהר אל הספה, לא רוצה לתת לה להמתין.

"בוא תישב" שון אמר וטפח על המקום לצידו אבל פול רק עמד, ראשו מורכן מטה, "תקשיב למה שהוא אומר" רבקה אמרה לבסוף, "כן גברתי" השרירי אמר והסתכל על שון, "כן אדוני" הוא אמר לפני שהתיישב והצעיר נאנח ואחז בכף ידו של השרירי, "קוראים לי שון, לא אדוני" המלוכסן אמר בחיוך לאחר, מזועזע משינוי התנהגותו של פול למול הוריו.

"הו שון!" הירו הגיע לסלון, "היי אבא" שון אמר ופול נעמד באחת, קד מהר ליפני המבוגר, "זה בסדר פול, אתה כרגע חבר של שון" האב אמר וטפח על כתפו של האחר, מאפשר לו לחזור לשבת לצידו של שון.

——
"מגיעים אורחים" הירו אמר ביפנית ושון די הופתע מעצם העובדה שהוא מדבר ביפנית כרגע, "מי אלו?" שון שאל גם כן ביפנית, גורם לפול להביט עליהם בסקרנות, שומר הראש לא למד יפנית והוא שמע את הירו מדבר ביפנית מדי פעם רק כשיש משהו חשוב שהוא לא רוצה שמישהו לא נחוץ יקשיב.

"אנשים חשובים" הירו אמר ושון הנהן, "הם באו בשבילך" היפני המבוגר הוסיף ושון הביט עליו בהרמת גבה, "בשבילי?" הוא שאל בסקרנות, "אתה תגלה כשהם יגיעו" הירו אמר בחיוך, מלטף את שיערו של בנו.
–
"האוכל כבר מוכן?" הירו שאל את רבקה, חוזר לדבר באנגלית, "כן יקירי, העוזרות פועלות מהר יותר מהרגיל" היא אמרה בחיוך, עוזרת לבעלה לסדר את עניבתו, "הם אמורים להגיע עוד מעט, כבר צריך לסדר את השולחן" המבוגר אמר והמבוגרת הנהנה בהבנה לפני שהלכה אל המטבח הגדול, גורמת לעוזרות לעבוד מהר יותר.
–
"איך בבר?" הירו שאל והתיישב לצידו של שון, "הכל בסדר בבר" הצעיר אמר בחיוך, אוחז בידו של פול, "מעולה, אם אתה צריך עזרה במשהו אתה יכול להגיד לי" המבוגר אמר בחיוך ושון הנהן בהבנה, "תודה" הוא מלמל בחיוך כן והירו חייך אליו בחזרה.
—–

הדפיקות בדלת נשמעו והירו התרומם באחת, ביחד איתו גם שון ופול התרוממו, מנתקים את אחיזת הידיים, רבקה הסתכלה על השולחן המסודר וחילקה לעוזרות הוראות במהירות לפני שהיא סידרה את עצמה ורצה קלות אל הירו, הולכים לפתוח ביחד את הדלת בזמן שפול ושון הביטו זה על זה.
–
"שלום" קולו של הירו נשמע, "שלום שלום" קול של גבר זר ועוד קולות אחרים נשמעו גם כן, הם התקדמו ביחד ורק כשהקיר כבר לא הסתיר אותם שון ראה זוג מבוגר, גבר ואישה, ביחד עם גבר צעיר, כנראה הבן שלהם.

שון הביט על פול שהיה נראה די מודאג, "אתה מכיר אותם?" שון לחש והשרירי הביט עליו, "שון בוא תגיד שלום" הירו אמר בחיוך והצעיר הביט על פול לכמה רגעים לפני שחייך והלך אליהם, לוחץ להם ידיים ומציג את עצמו.

"שלום שון, אני לידיה פרקר" המבוגרת בעלת השיער הבלונדיני האסוף אמרה בחיוך כשלחצה את ידו של האסייתי, "נעים להכיר לידיה" המלוכסן אמר בחיוך, "ג'ונתן פרקר" המבוגר אמר, שולח את ידו אל שון והצעיר לחץ לו גם כן את היד, "נעים להכיר ג'ונתן" המלוכסן אמר בחמימות, מקבל חיוכים מרוצים מהוריו.

"תכיר, זה בני תומאס" המבוגר אמר בחיוך והגבר הצעיר עם השיער השחור והעיניים הכחולות חייך בשמחה אל המלוכסן, "שלום" תומאס אמר, "שלום" שון מלמל ושלח את ידו, לוחץ ידיים עם תומאס.
"הוא גם כמוך" לידיה אמרה בחיוך ושון הביט עליה בשאלה, "כמוני?" הוא שאל בחוסר הבנה ורבקה אחזה בכתפיו של שון בעדינות, "הוא גם בעל נטייה מינית דומה לשלך" היא אמרה בשמחה ושון הסתכל עליה ואז על תומאס, "אוקיי" הוא מלמל בלחש ובחוסר הבנה לפני שהביט אחורנית אל פול, רואה שהאחר לא שקט במבטו.