׳רומן קיץ…?׳- פרק 11

ישבנו בחדר אוכל, אני ליד מיתר ומצידי השני מרום ומולינו רון ולידור.
״שלום״ מעיין התיישב לידנו, בלעתי רוק ״אני מעיין״ אמר
״כן הבנו את זה״ אמר מרום
״אני מיתר וזה רון״ אמרה מיתר לידור השתעל כדי שישימו לב שהוא שם ״אהה כן! בעצם לא״ אמרה וצחקתי קצת.
״אני לידור, האקס שלה״ אמר ומעיין הנהן.
״פחח אפילו לא ראוי להיקרא אקס״ לחשה מיתר אבל לידור שמע את זה.
״היית רוצה״ אמר לה בכעס
״מזל שאני לא מדברת איתך כדי שלא תצטרך לשמוע מה שיש לי לומר!״ צעקה עליו
״הנה עכשיו דיברת״ אמר באופן מתגרה
״לידור די״ אמר מרום
״לא לא! למה די?״ צעק לידור ״היא לא מוכנה להקשיב לי! הייתי שיכור אני אומר לך״ צעק עליה
״אל תצעק עליי! ומה אכפת לי אתה לא אמור לשתות ככה כשיש לך חברה!״ אמרה ושמתי לב שלבסוף קולה נשבר ״אני לא הלכתי למועדונים! אני לא שתיתי! אני רגילה שיש לי חבר צמוד אליי וכן היו לי הרבה והרבה גם רוצים אותי אדוני! אז אם אני וויתרתי על זה אתה גם יכולת לוותר על השתייה!״ היא אמרה לו, האמת ששמחתי שהיא אמרה לו, היא הייתה צריכה לפרוק את זה, דמעות של עצב וכעס עלו בעינייה, לידור שתק
״מה קרה?״ שאלה ״אין לך מה להגיד?״
״אני…״ הוא מלמל משהו לא ברור
״תגיד משהו! או שהפה שלך פשוט תקוע בפה של מישהי אחרת בזמן שאתה איתי!״ רציתי להגיד משהו לעשות משהו, לידור שתק והיה נדמה שהוא עומד להתפוצץ שלא נדבר על מיתר שהייתה אדומה ועינייה נצצו.
״תגיד משהו!!!״ צעקה עליו, דרשה ממנו, הסיטואציה הייתה כל כך לא נעימה. ״תגיד משהו!״ הדמעות זלגו על לחייה והיא לא טרחה לנגב אותן ״אני אהבתי אותך דביל אף פעם לא אהבתי מישהו! בכיתי בגללך כל הרבה! אף אחד לא גרם לי לדמעות! ודווקא אתה? הבן אדם היחיד בעולם שאהבתי באמת? דווקא אתה לידור?״ היא שאלה את המשפט האחרון בלחישה ״דווקא אתה…״ היא מלמלה, היא קמה מקומה, לקחה את המגש ויצאה החוצה…
הבטתי לבידור שהתמקד במזלג שבצלחתו.
רון ומרום שתקו ומעיין היה מובך מכל הסיטואציה.
״אני גם אלך״ אמר מעיין וקם.
״מה אני צריך לעשות?״ שאל לידור והביט בי במבט מתחנן ״מה אני צריך לעשות בשביל שהיא תחזור אליי שלפחות תסלח לי? בבקשה אני מתחנן תעזרו לי״ אמר בקול שבור, הוא באמת אוהב אותה, כאב לי על שניהם, בגלל טעות כזו טיפשית הם נפרדו.
״תוכיח לה מחדש״ אמר מרום ״תוכיח לה מי אתה״
״מזאת אומרת?״ שאל, הבטתי גם אני במרום מצפה לתשובה.
״תוכיח שאתה משתנה, נגיד, תתחיל ללמוד ברצינות, שנצא למסיבות אל תשתה, תתנהג בנימוס…״ אמר מרום ״תוכיח שאתה תיהיה שם בשבילה לכל מצב…״
״מרום צודק״ אמרתי ״תוכיח לה״ קמתי ממקומי ופניתי את המגש
״את הולכת אליה?״ שאל לידור והנהנתי לשלילה
״היא צריכה להיות לבד״ אמרתי, מרום קם אחריי.
״אפשר לקחת את הבחורה שלי לטיול בחצר האחורית?״ לחש מרום לאוזניי
״בטח״ אמרתי והוא אחז בידי, ראיתי שמעיין מביט בנו מרחוק.
״מאיפה את מכירה את מעיין?״ שאל כשהיינו לבד
״הוא… סוג של… כאילו הוא… האקס שלי?״
״את שואלת?״ שאל
״אני די בטוחה״ אמרתי בחצי חיוך
״בגלל זה את מתנהגת ככה… והוא מסתכל עלייך כמו על טרף חדש״ צחקתי
״הוא לא רוצה אותי״
״הוא מסתכל עלייך כאילו כן״
״הרבה דברים השתנו, אל תקנא לי עכשיו״ אמרתי כשאני מניחה את ידיי סביב הצוואר שלו והוא נשך את שפתיי, הנחתי את שפתיי על פיו והוא העביר על שיניו על שפתי התחתונה,
״תנשק אותי חזק ותסתום״ אמרתי
״המלכה ביקשה״ אמר וסחף אותי לאחת הנשיקות הסוערות ביותר שהיו לנו, פיו על פי, פי על פיו בחיבור מושלם, לא רציתי להרפות, צמרמורת עברה לי בגוף כשהוא נגע בגבי התחתון שנחשף כשחולצתי עלתה. אני אוהבת אותו. רק אותו. אך ורק אותו.
הוא הרפה מתנשף, יורד לנשק את צווארי עובר עם פיו על קו הלסת שלי.
זו הפעם הראשונה שהוא עושה את זה, מנשק אותי ככה אחרי כל כך הרבה זמן, שמחתי, הוא הצמיד אותי לקיר והעביר את ידו על הלחי שלי, עצמתי את עיניי.
״חזק מספיק?״ פלטתי את האוויר מהריאות.
״אתה מדהים״ אמרתי נוגעת בפיו, מעבירה את ידיי דרך חולצתו על קו המותניים שלו, אהבתי לגעת בו ככה לעבור על כל קימור, להכיר בו כל חלק.
הוא הצמיד את שפתיי שוב אליי ושוב נסחפנו, הוא הרפה.
״לא״ אמרתי מושכת אותו חזרה ״לעולם זה לא יהיה מספיק״
״אני אוהב אותך״ אמר ״אין דבר שאני אוהב יותר ממך, שום דבר! כלום״ הלב שלי דפק בחוזקה
״מצברוח רומנטי? או קנאה ממעיין?״ שאלתי בהתגרות
״זה משנה?״ הנהנתי לשלילה
״אני אוהבת את זה״ אמרתי ״עד עכשיו היית עדין אה?״ הוא צחק
״אני יכול להיות הרבה פחות עדין אם תרצי״
״ככה זה טוב״ צחקתי והוא העביר את ידו על המותן שלי, ידו החמה כל גופי הקר.
הוא הוריד את ידו וסידר את החולצה עלי ואת שערי, מעביר את ידיו על פניי.
״את מושלמת״ אמר ולקח את ידי ושם על החזה שלו ״תראי״ הדופק שלו היה חזק
״גם שלי״ אמרתי ומשכתי אותו מהחולצה שיצמד אליי, שלא יהיה רחוק ״אני גם אוהבת אותך מרום״ השענתי את ראשי על החזה שלו ודמעות של הקלה זלגו מעיניי.